עוגת הדמוקרטיה
יוסי, דנה ומירי מנסים לחלק את העוגה שקיבלו מהגננת באופן דמוקרטי, ובדרך נתקלים בשלוש חידות. האם הצדק ינצח, מה יחליט הרוב, ואיפה הגננת?
יוסי, דנה ומירי קיבלו ביחד עוגה, והגננת ביקשה מהם לחלק אותה ביניהם. הילדים החליטו לשחק בדמוקרטיה, ולהצביע על דרך חלוקת העוגה. "חצי לי וחצי לך", קרץ יוסי למירי, ומירי, לאחר שהתלבטה עד שגמרה להתלבט, הסכימה לחלוקה. דנה הבוכייה רצה לגננת וביקשה את הגנתה, אך הגננת לא ידעה אם אין זה סותר את אושיות היסוד של הדמוקרטיה, לפעול בניגוד להחלטת הרוב. נרשום נא את לבטיה של הגננת כחידתנו הראשונה.
יוסי ומירי הסכימו לחלק את העוגה חצי בחצי, אך לפני שהספיקו ללכלך את האף שלהם בקצפת, הציעה דנה המייללת ליוסי עסקה טובה יותר. "אתה תיקח שלושה רבעים ואני רבע", אמרה, ואחר כך הוסיפה: "שלמירי ייצאו העיניים". יוסי הוא ילד של עקרונות, ולכן לקח לו קצת יותר זמן להתלבט ממה שלקח למירי בסיבוב הקודם, אבל שלושה רבעים זה שלושה רבעים והעסקה כמעט בוצעה. עד שמירי, שנעלבה מיוסי, הציעה לדנה עסקה עוד יותר טובה: "שני שלישים בשבילך ושליש אחד בשבילי?", ליחששה לה, וחוזר חלילה עד אין סוף. היש דרך לצאת מהמעגל הזה לפני שהעוגה תתייבש? תהיה נא זאת לנו החידה השנייה.
יוסי, דנה ומירי החליטו לחלק את העוגה באופן דמוקרטי וגם חשאי (כדי למנוע לחצים, ולשמור על טוהר הבחירות). מישהו למד מהניסיון, ולכן כאשר נספרו הקולות התברר שבחמישה פתקים הוצע לחלק שמונים אחוזים מהעוגה ליוסי, ואת היתר בין מירי לדנה. היו עוד שני פתקים עם הצעות אחרות, אבל הם היו במיעוט. משהו לא הסתדר למירי ולדנה בתוצאות ההצבעה, אבל הגננת חששה להתערב באוטונומיה של הילדים ובהפרדת הרשויות בינה לבינם. "התפקיד שלי זה לחנך לאהבת המולדת", הרהרה, "ולא להגיד לילדים מה לעשות בחיים שלהם"; והרי לפנינו הרהור המציב בפנינו את החידה השלישית.
רמזים לפתרון החידה הראשונה: האם הייתם מסכימים שאסיפת הדיירים בבית המשותף שלכם תקבל החלטה ברוב דעות להפוך את דירתכם למחסן? הייתם בוודאי חושבים: "לאסיפה מותר להחליט על הניקיון בחדר המדרגות ועל ההסקה, אבל לא על מה שהוא רק שלנו". אם יש בעולם דברים שהם רק שלכם, שאסור לרוב לקחת אותם מכם, קוראים לדברים האלה "זכויות", ולפעמים "זכויות חוקתיות".
מדינה דמוקרטית מעניקה זכויות חוקתיות מסוימות לכל אדם באשר הוא אדם, ואיננה מתירה לרוב לגזול אותן ממנו. אפשר להתווכח בשאלה מה צריך להיות כלול בסל המיוחס הזה של הזכויות, אבל אי אפשר להפקיד את הכוח להחליט בשאלה הזו בידי הרוב; שאם לא כן, הרוב היה יכול להפעיל את כוחו כדי לבטל את הזכויות, ואז הן לא היו "רק שלכם". פשוט, לא?
רמזים לפתרון החידה השנייה: אפשר למצוא טכניקות להפסקת המעגל השוטה ולחלוקה "יציבה", שאיננה ניתנת לשינוי עוד, של העוגה, עוד לפני שתתייבש. למשל, אפשר להחליט שאחרי ההצבעה האחת עשרה אין יותר הצבעות, ומה שמחליטים בפעם האחת עשרה הוא סופי בהחלט. אבל טכניקות אלה - כל הטכניקות האלה - אינן מכבדות את שלטון הרוב. למשל, גם אחרי ההצבעה האחת עשרה רוב המצביעים עשוי להעדיף חלוקה אחרת של העוגה, ואי אפשר גם להשתיק את הרוב הזה וגם להאמין בעקרון-על של "שלטון הרוב".
כדי להפסיק את המעגל השוטה, צריך, במלים אחרות, למצוא שיטה שהיא חיצונית למניין הקולות ואיננה תלויה בהעדפות הרוב. שיטה חיצונית כזו, שאיננה רובית, נחוצה גם כדי לפתור פלונטרים, שכיחים לגמרי דרך אגב, שבהם הרוב מעדיף פתרון א' על-פני פתרון ב', ופתרון ב' על פני פתרון ג', אבל גם פתרון ג' על פני פתרון א' (העדפות הרוב, כך קוראים לזה המומחים, אינן בהכרח "טרנזיטיביות"). דרך נאה להתרת הפלונטר היא להפקיד את ההכרעה בידי מישהו שאיננו "הרוב" (תקראו לו יו"ר ועדת הכנסת, או יצפאן, או שופט מקצועי זה או אחר). כל מה שנותר זה לבחור בין החלופות המנויות בסוגריים.
רמזים לפתרון החידה השלישית: בחידה השלישית אין צורך לתת רמזים, כי היא ממשילה משל שאין לו בכלל נמשל. בכנסת ישראל לא קיימת שחיתות, ואף אחד לא מצביע בה הצבעה כפולה, ואם כבר נמצא תפוח אחד רקוב בשק מלא תפוחים מופלאים, הכנסת ממהרת להקיא אותו מקרבה ולהסגיר את התפוח הרקוב לרשויות אכיפת החוק. החידה השלישית מבוטלת.
לפנייה לכתב/ת 
בית המשפט. להפקיד את ההכרעה בידי מישהו שאיננו הרוב
מומלצים
