גזילת כבשת הרש
השכבות החלשות לא שמעו עדיין על היציאה מהמיתון - הן אלו ששילמו את המחיר בתקציב 2004. ושר האוצר, במקום להשתמש במדיניות המסים כדי להגביר את השיוויון במשק, רק החריף את המצב במדיניותו המעודדת את העשירים, המעסיקים והמונופולים ופוגעת בגימלאים, בחולים ובאמהות החד-הוריות
"שני אנשים היו בעיר אחת: אחד עשיר ואחד עני. לעשיר היה צאן ובקר, הרבה מאד; ולרש אין כל – כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחייה, ותגדל עמו ועם בניו יחדיו. יום אחד בא אורח לאיש העשיר. גם לאורח מגיע לחיות: הוא רעב, מגיע לו לאכול. ולכן העשיר לקח את כבשת הרש, שחט אותה ונתן אותה לאיש הבא אליו... ". משל "כבשת הרש" בתנ"ך, שמואל ב' י"ב.
אי-שוויון ככלל לעולם אינו רצוי, ולו מהטעם הפשוט של הצדק החברתי.עוד במגילת העצמאות נכתב כי ישראל מחוייבת לשיוויון ולצדק בין אזרחיה. תקציב 2004 עבר, אך הבעיות נותרו. הרעב, המצוקה, האבטלה. השכבות החלשות ביותר הן אלו שספגו פגיעה אנושה מגזירות התקציב: העולים, הנכים, הגמלאים, האמהות החד-הוריות, החולים, המובטלים.
הן לא שמעו על יציאה מהמיתון - האבטלה גדלה, הצמיחה לנפש יורדת, ההשקעות יורדות, השכר הממוצע יורד, מצב הרוח של התושבים ירוד, רמת החיים בנסיגה, הפשע המאורגן מתחזק, החינוך מתדרדר, מעמד הביניים הולך ומתרסק. עתה האזרח מקבל פחות רווחה, פחות בריאות, פחות חינוך, פחות תרבות, פחות תשתיות, פחות מחקר ופיתוח.
חלוקת העוגה מעוותת. משרד האוצר מיישם האצה ברפורמה במס בסכום של 2.5 מיליארד שקל. היינו מצפים כי במדינה בה העשירון העליון מרוויח פי 36 מהשכר הממוצע, יחולקו הכספים בצורה הוגנת, מוסרית. אך שומו שמיים, תראו כיצד החלוקה מתבצעת – העשירון העליון מקבל תוספת של אלפי שקלים למשכורת החודשית, בזמן ש-70% מהאוכלוסייה, שמתחת לשכר הממוצע, מקבלים תוספת סמלית של עשרות שקלים לחודש.
לאחר שהוטחה ביקורת ציבורית רבה על הרפורמה במיסים, המיטיבה עם העשירים, יצא האוצר בהכרזות כי מי שמרוויח בין 3,500 ל- 11,000 שקל יקבל תוספת של עשרות שקלים לתלוש המשכורת. התבשרנו על רפורמה במס שתגדיל את הנטו, למחרת על שינוי במדרגות שיקצץ אותו. בכל יום נזרקות לאוויר הצהרות וטבלאות חדשות, מספרים וחישובים שונים - האם בסופו של דבר יגדל הנטו או יצטמק? הציבור יצא מבולבל לגמרי.
אני לא מתנגד להורדת מיסים, להיפך, היתרונות בהפחתה משמעותית של מיסים הם רבים: עלייה במוטיבציה לעבוד, ירידה בהעלמות מיסים, הגדלת כוח הקנייה של הציבור והגדלת הביקושים.
אך בישראל מדיניות המיסוי שגויה מיסודה. מערכת המס הישראלית בולטת בכך שכבר ברמות שכר נמוכות יחסית, מוטלים שיעורי מס גבוהים. רפורמה במס שמגדילה את הנטו בעשרות שקלים ומיטיבה רק עם בעלי ההכנסות הגבוהות הינה בדיחה, וחוטאת מהמטרה לשמה נוצרה. אם לא יופחתו המיסים לשכבות החלשות ולמעמד הביניים בצורה דרסטית, לא תוגדל המוטיביציה לעבוד.
נתניהו שב ומדגיש "הורדת המיסים היא הדרך היחידה לחולל צמיחה". אם הוא כזה חסיד של הורדת מיסים, מדוע את ההחלטה להאריך את העלאת המע"מ ל- 18% הוא לא מבטל? הלוא מדובר במס רגרסיבי המוטל על מוצרים בסיסיים כמו: חלב, לחם, ביצים, ופוגע בעיקר בשכבות החלשות. החלטה שגויה שדינה היה ליפול בעת שהוצגה.
יתרה מזאת, האינפלציה השנה היתה שלילית. מדוע שר האוצר לא הפחית בתעריפי הארנונה, שנקבעת בהתאם לאינפלציה, והחליט שרירותית להשאירה באפס אחוזים? הלא גם ארנונה היא מס לכל דבר. הורדת הארנונה היתה מעודדת עסקים קטנים, עצמאים ויזמים צעירים, ומביאה להגברת התעסוקה והצמיחה.
במקום מתן תמריצים והטבות מס למגזר העסקים הקטנים, וליזמים צעירים, שמצבם בכי רע – כ-70,000 עסקים קטנים נסגרו בשנת 2003 - הממשלה מחלקת מענקים עצומי מימדים, על חשבון כספי משלם המיסים, לחברות המבוססות, ולמונופולים הגדולים. ניתן לראות את העדפתה הברורה לעשירון העליון, לתעשיינים ולבעלי ההון, בעוד היא מציגה את המובטלים והחלשים כבטלנים, כפרזיטים, כעלוקות. גזילת כבשת הרש.
צילום: איי פי
מומלצים
