שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ראש באוזניים
    אחת מלהקות הרוק המוערכות בעולם, שפועלת כבר יותר מ-30 שנה, הוציאה דיסק ודי.וי.די מהופעה בריו שמציג אותה בשיא תפארתה - וגם ברגעי החולשה

    בריו יש יותר מקרנבל. יש שם איצטדיון כדורגל ענק, "המראקאנה", הגדול ביותר בעולם, ומיטב להקות הרוק בעולם הופיעו בו. 40 אלף ברזילאים הגיעו לראות בו את "ראש" - צרחו ושרו כל ההופעה, וזו הוקלטה ויצאה באחרונה בדיסק משולש ודי.וי.די.

     

    ראש היא טריו קנדי שסוגר יותר מ-30 שנות פעילות. למעט החלפת המתופף אחרי האלבום הראשון ב-73' בין ג'ון ראטסי לניל פרת, ההרכב שומר על יציבות ללא טלנובלות בסגנון יס, סגול כהה, ג'נסיס וכו'. החילופים הוכיחו את עצמם מעל ומעבר - ופרת הפך גם לכותב השירים המרכזי בלהקה. במהלך שנות ה-80 הוא נבחר לא פעם למתופף הטוב ביותר בעולם במשאלים שונים. את ההרכב משלימים גדי לי בשירה, גיטרה, בס וסינתיסייזרים ואלכס לייפסון בגיטרה מובילה, אקוסטית וסינתיסייזר.

     

    שבע שנים הטובות ביותר של הלהקה היו מ-74' ועד אלבום ההופעה Exit... Stage Left משנת 81', בשנים אלו יצרה ראש רוק מתקדם - כבד, מהיר ואיכותי - יצירות פרוג בומבסטיות וארוכות שלא נפלו באיכותן האלה של ההרכבים הבריטים המובילים מאותה תקופה, לצד קטעים אינסטרומנטלים מורכבים ושירי רוק קצרים ומלודים. האלבומים 2112 ו-Moving Pictures נכנסו לפנתיאון של הפרוגרסיב-רוק.

     

    אחרי 81' שקעה הלהקה בבינוניות פופית שנמשכת עד היום. במהלך שנות ה-90 היא הפסיקה את פעילותה לכמה שנים עקב אסונות משפחתיים שעברו על פרת - בתו נהרגה בתאונת דרכים ולאחר מכן נפטרה אשתו מסרטן. ב-2002 חזרה הלהקה לפעילות ואלבום האולפן ה-17 שלה יצא לאוויר העולם. בהמשך יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ששיאו היתה ההופעה המדוברת בריו.

     

    קהל נרגש, סאונד בעייתי

     

    למרות ההכנות, נראה שלהופעה הגיעה הלהקה בחיפזון ולא הספיקה לעשות בדיקת סאונד ראויה, דבר שניכר היטב בהקלטה. הקהל מורגש יתר על המידה ואת גדי לי לא תמיד ניתן לשמוע בברור. ההופעה נפתחת עם "טום סוייר" המצוין, אחד השירים היותר מצליחים של הלהקה במצעדים והשיר הפותח את Moving Pictures. בהמשך הדיסק הראשון מופיע גם YYZ מאותו האלבום. הביצוע טוב אבל הסאונד לא מחודד ומציק קצת.

     

    הבעיה העיקרית לאורך ההופעה היא שבין היצירות הטובות שלהם, נדחפו גם שירים לא מלהיבים במיוחד מהאלבומים הפחות טובים של הלהקה, כך קיבלנו, לבסוף, שיר כמעט מכל אלבום. אפשר היה לעגל פינות ולהוציא אלבום כפול במקום משולש -  שהיה עולה באיכותו וברמתו על ההוצאה הארוכה.

     

    הדיסק השני מוקדש בתחילתו לאלבום האחרון של הלהקה. גדי לי משתולל על הבס, ובחצי השני של הדיסק משתולל פירת על התופים ב-O baterista - כשהוא מוציא את לייפסון להפסקה. לאחר מכן יוצא פרת בעצמו להפסקה כשלייפסון עושה את Resist באנפלגד. הגרנד פינלה של הדיסק השני היא היצירה 2112, לא כולה, רק החלק הראשון והשני. הסאונד, שוב, מרוח ולא מחודד מספיק - אבל צעקות הקהל יוצרות התלהבות שעוברת גם לצופה הביתי.

     

    הדיסק השלישי, ההדרנים, הוא הטוב שבטריו, כמעט כולו מורכב מיצירות מופת של הלהקה, ורק בשבילו היה שווה לחכות. הוא כולל בין השאר 10 דקות מהקטע האינסטרומנטלי La Villa Strangiato מתובלן היטב בג'ז  את השיר הכי מפורסם שלהם The Spirit of Radio ואת השיר שסוגר את המופע ואת אלבומם הראשון Working Man. ולסיכום: למעריצי הלהקה - זו בהחלט רכישה מעניינת. 

     

     

     

    RUSH - RUSH In Rio (הד ארצי)
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים