זמרים נוספים מתגייסים למאבק נגד המחסומים בגדה

לפני כחודש יצא לתחנות הרדיו בארץ עיבוד חדש לשירו של נתן אלתרמן "בעיניים פקוחות" אותו ביצע במקור אריק איינשטיין. "אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות. הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות", נאמר בו. היום (ד') נחשף כי השיר הוא חלק מקמפיין של ארגון זכויות האדם "בצלם", שמטרתו להמחיש את שיגרת מדיניות החנק בגדה. בעיבוד החדש, שזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו השונות, משתתפים הזמרים דנה ברגר, דפנה ארמוני, אלברט עמר, דניאל סלומון, דני ליטני וירמי קפלן ואיש התיאטרון יוסי פולק.

נועם הופשטטר דובר ארגון "בצלם", שלפני מספר שבועות פרסם מכתב שכתב יובל בנאי לחיילים המשרתים במחסומים, מסביר: "אנחנו נמצאים במאמץ תמידי לצרף אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה למאבק שלנו. הפעם התקבצו מספר גדול של אמנים. המטרה שלנו היא להעביר את המסרים חזק וברור לכמה שיותר אנשים והשתתפותם של אנשים שמוערכים ואהובים בציבוריות הישראלית הוא חלק מהעניין".

לשיר צולם וידאו קליפ שמורכב בין היתר מתמונות שצולמו במחסומים בגדה (לחץ כאן לצפיה בקליפ - מתוך אתר "בצלם"). בקליפ מצולמת גם דמות אישה המפסלת את פסלם של שלושת הקופים. המסר יוצא נגד הנורמה: "לא רואים כל עוול, לא שומעים את הנעשה ולא מדברים עליו".

בשבועות הקרובים יחלק "בצלם" 100 אלף עותקים של הקליפ לציבור הרחב. את הקליפ ביימו במשותף אריק דוד-דוידוביץ' ומאור קשת שאומרים: "שמחנו להזדמנות לחבר בין האמנות שלנו לדברים בהם אנו מאמינים. חשוב שאנחנו, האמנים, נאמר את דברינו על המתרחש. אנחנו מקווים שבכך, ולו במעט, נצליח לגרום לאנשים לפקוח את העיניים ולהסתכל על המציאות כפי שהיא". 

יוסי פולק מסביר: "צריך לפתוח את העיניים ולראות את המציאות כולה. אסור לנו להמשיך למרר את חייהם של הפלסטינים. לשלול משלושה מיליון אנשים את צלם האנוש, למנוע מהם את הזכות לחינוך, לפרנסה ולטיפול רפואי - זה דבר שלא ייעשה. החיבור בין מילות שירו של אלתרמן לקליפ מציג את ההוויה היומיומית, הקשה והמושפלת של אנשים שחיים תחת תנאי הכיבוש".

לדברי פולק, מעט מדי אמנים בארץ מעזים לומר את דעותיהם. "העובדה שאני מתעסק בתיאטרון אינה שוללת ממני את הזכות להיות אדם ולחשוב באופן עצמאי. אנשים צריכים שתהיה להם דעה, מעורבות פוליטית היא דבר חשוב, אפתיה היא המסוכנת. כל ההתנפלות הזו שקיימת כאן על כל מי שעמדתו שונה מעמדת הרוב, כל השימוש בכינויים כמו בוגדים ומשתפי פעולה, זה מתאים למדינות טוטליטריות. תפקידו של כל אחד מאתנו לומר מה שהוא חושב בלי להתחשב בקונצנזוס. מעט מאד אמנים בארץ מביעים את דעתם בגלל שטיפות המוח והפחד מזה שהקהל יחרים או ינטוש אותם. אם מישהו לא רוצה לראות אותי בגלל מה שאני חושב, זו זכותו. גם אם יישאר לי קהל של אדם אחד זה בסדר מבחינתי".