הפירסינג והשגריר
גם חוק הפירסינג וגם עווית הפטריוטיות השגרירית מכוונות להשתיק את הביטוי האישי של יחידים בשם "מה שראוי". רק למדינה יש מונופול על אלימות
בשבוע שעבר אישרה הכנסת הצעת חוק האוסרת על בני נוער מתחת לגיל 16 לבצע פירסינג בגופם ללא אישור הוריהם. השבוע חיבל שגריר ישראל בשבדיה
ביצירת אמנות שלא מצאה חן בעיניו. מה משותף לשני האירועים הללו? גם חוק הפירסינג וגם עווית הפטריוטיות השגרירית מכוונות להשתיק את הביטוי האישי של יחידים בשם "מה שראוי"; מאחורי שניהם ניצבת שררה, שהתפרקה מנכסיה המוסריים, וכעת מפקיעה מנתיניה את נכסיהם האסתטיים.
כבר דובר רבות על מפגן הבורות והיהירות של השגריר הישראלי בשבדיה. היד נשלחה לשאלטר לפני שהמוח טרח לחשוב; נראה שהאיש שלנו בשטוקהולם ויתר מרצונו על הזכות להבין, ובלבד שישלול את הזכות להציג. מה שלא נאמר בכל הדיון הזה, מה שנמחק לגמרי, הוא הניגוד הגרוטסקי בין הזכויות שנוטלת לעצמה המדינה לעומת הזכויות שהיא שוללת מנתיניה (ויהיו הם אפילו ישראלים לשעבר, שמזמן אינם גרים כאן; לא משנה, עד הקבר אנו רצועים באוזנינו אל הדגל).
הביטו בה, במדינה שמחשיכה את האור על בריכה צבועה אדום, שבמרכזה צפה תמונת מתאבדת. הביטו בה, במדינה שזורעת הרס וחורבן לאורכה ולרוחבה של הארץ; מפציצה בתי מגורים מן האוויר, ממיתה תינוקות במחסומים, מדרדרת לעוני ולייאוש מיליוני אנשים, משני עברי הקו הירוק. הביטו במנהיגיה, בשליחי השררה, שידעו לדבר איתנו רק בשפת האלימות, שמצעידים אותנו כבר שנים לצלילי הפחד והאימה (מן המוות ברחובות, מן הפיטורים מהעבודה).
אלה האנשים שאינם יכולים לשאת את הרעיון שמישהו יקח לעצמו זכות לייצג את האלימות בעיניים לא ממשלתיות. דרור פיילר חשב שמותר לו לצייר את מעגל הדמים המזרח-תיכוני כפי שהוא מבין אותו. הוא טעה. דרור פיילר הוא לא מדינה, הוא רק אדם יחיד. מדינות רשאיות להפעיל אלימות; ליחיד אסור אפילו להציג אותה.
כאמור, גם הזכות לנקב את הגוף כבר הופקעה. המדינה לא הסתפקה בהבעת זעזוע מפירסינג בגיל העשרה (עניין לויכוח סביב שולחן המשפחה, לא לבית המשפט). היא אסרה על כך בחוק. זו שוב אותה המדינה, חמדנית כל-כך, שתובעת לה מונופול. זה שוב המעשה האלים שדוחק את ייצוג האלימות. כמו סנדק מאפיה, שמחסל עשרה אנשים לפני ארוחת בוקר, ומזדעזע בערב לגלות כתם אוכל על החולצה של בנו הקטן; כך גם המדינה שלנו, בריון קשקשים עם רגישות אסתטית מופלגת.
הזכות לנקב היא שלי, מכריזה המדינה. אני אנקב לאנשים את הגוף, אני אשחיל בהם כדורים בנקודות אסטרטגיות. אתם, ילדים נבערים, מישכו ידיכם מן הפירסינג. מה אתם מבינים בדם, בגוף מנוקב, בחדווה החרישית של הכוח.
לפנייה לכתב/ת 
פירסינג. הזכות לנקב
צילום: גבי מנשה
מומלצים
