הליגה האיטלקית בועטת באנטישמיות

מעשה בשחקן הולנדי חביב ושמו ארון ווינטר. בקיץ 92' הכריזו ראשי הקבוצה האיטלקית, לאציו, כי הגיעו להסכם עם ווינטר, אז מגן נבחרת האורנג', על הצטרפותו לקבוצה מרומא. נשיא לאציו סרג'יו קראניוטי חגג, המאמן דינו זוף והפרשנים שיבחו. רק האוהדים זעקו זעקה מרה, השתוללו והביעו מחאה. אם לא די בכך שווינטר בעל גוון עור שחום, שמו גם מרמז על מוצא יהודי (זאת כמובן, אם מתעלמים משמו האמצעי - מוחמד) ומבחינתם שחקן יהודי בקבוצתם האהובה, היא מציאות בלתי נתפסת.

אוהדי לאציו נחשבים לגזענים הקיצוניים שבין חובבי הכדורגל האיטלקי. לפני חמש שנים בדרבי של הקבוצה ב'אולימפיקו' מול רומא, הציגו האוהדים לראווה שלט ענק ובו כתובת מצמררת שהופנתה לאוהדיה היהודים של רומא: "אושוויץ היא ארצכם, התנורים הם ביתכם". ספק אם אוהדי המועדון בעל השם הרשמי 'אס.אס. לאציו' שינו את דרכם מאז, הרי הכדורגל האיטלקי כולו נגוע בגזענות שורשית ומאיימת, במיוחד על רקע התגברותה של האנטישמיות באירופה בתקופה האחרונה.

למרות התופעות החוזרות ונשנות של גילויי אנטישמיות ביציעי איצטדיוני הכדורגל של האומה בעלת הרקע הפאשיסטי הבעייתי, מסתבר כי קברניטי הליגה אינם אומרים נואש. לאחרונה החליטו ראשי ההתאחדות המקומית ובעלי הקבוצות להכריז מלחמה בגזענות ואף נירתמו למאמצים להשגת מימון למוזיאון השואה שעתיד לקום ברומא.

ביום שלישי, ה-27 לינואר - יום השנה ה-59 לשחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו - יביעו כדורגלניה הבכירים של הליגה האיטלקית את הזדהותם עם קורבנות השואה במשחק צדקה חגיגי ב'אולימפיקו' של רומא - אותו איצטדיון בו העיזו אוהדי לאציו להציג את חומרי התועבה שלהם. מלבד זאת, חויבו כל שחקני הקבוצות לעלות אל המגרשים במשחקי סוף השבוע כשהם לבושים בחולצה ועליה הכתובת: "בועטים באניטשמיות".

נציגת הקהילה היהודית באיטליה, רפאלה ספיז'יצ'ינו, שהיתה נוכחת באולימפיקו באותו דרבי טראומטי בנובמבר 98', היא אחת מהיוזמות של משחק הצדקה שכונה - "משחק הזכרון", ולדעתה מגרש הכדורגל הוא זירה שראוי שזכר השואה יעלה בה. "בחרנו לעשות זאת כדי לשבור את הטאבו בעולם הכדורגל, שלעיתים קרובות נוטה לשכוח את השואה" אמרה ספיז'יצ'ינו, "מדוע לעשות זאת בעולם הכדורגל? כי עולם הכדורגל מושך כל כך הרבה תשומת לב".

נציג התאחדות הכדורגל האיטלקית, פרנצ'סקו ג'ירלי, הצטרף לדבריה של ספיז'יצ'ינו. "אני מאמין שהיוזמה הזאת חשובה לכל אותם אוהדים שמגיעים בכל יום ראשון לאיצטדיונים" קבע ג'ירלי, "זהו רגע להאזין ולזכור, רגע תרבותי חשוב". מזכ"ל הקונגרס היהודי האירופי, סרג' צוויגנבאום, בירך גם הוא: "הגיע הזמן, זוהי דרך לא רשמית של חינוך, שעשויה אולי להתגבר בעתיד וצריך להיראות בכל עבר". אגב, אתר האינטרנט של הקהילה היהודית באיטליה, מתכבד בקישור מובלט מהאתר הרשמי של ליגת ה'סריה א'.

הסופר היהודי, אלי ויזל, הוזמן גם הוא לתא הכבוד באיצטדיון ביחד עם סלבריטאים רבים שהבטיחו את השתתפותם באירוע המתוקשר. "זה לא הסגנון שלי ללכת למשחקי כדורגל" אמר ויזל, "אבל זה דבר חשוב בכל מקום, לזכור מה קרה באותם זמנים, במיוחד כעת כשהזכרונות מהעבר נעלמים ביחד עם אלו שחיו אותם".

למרות האווירה החגיגית הצפויה ב'אולימפיקו', טוען העיתונאי היהודי-בריטי סיימון קופר, כי הגזענות במגרשי הכדורגל אינה קשורה לגילויי האנטישמיות האחרונים באירופה. "החוליגנים הם אוהדים קנאים שיודעים שקריאותיהם האנטישמיות מזעזעות אנשים וזו הסיבה שהם עושים זאת. אלו אינם אנשים ששותפים לאידיאולוגיות הניאו-נאציות" קבע קופר, שבחן את הסוגייה לעומק בסיפרו "כדורגל נגד האויב".

"אתה מתרשם שאירופה עומדת על סף שואה נוספת. כל דמות מפורסמת שמתבטאת באופן אנטישמי, אינה הוכחה לכך ששדי העבר של אירופה חוזרים". טוען קופר, שמנמק את גילויי האנטישמיות בתגובה פוליטית של צעירים מוסלמים ביבשת ובעיקר בצרפת. "הביטויים הללו אינם מדדים טובים מדי לתופעות נרחבות, וכמו שאני רואה זאת אינם קשורים לקהל במגרשים".

גם אם הניתוח של קופר צודק והגיוני ואין קשר בין התופעות המאיימות של האנטישמיות לצופי הכדורגל באירופה ובאיטליה בפרט, הרי ברור כי ליוזמה כגון "משחק הזכרון" חשיבות עליונה ולא רק בגלל חוסר הטעם הטוב. מן הראוי לעשות משהו למיגור הגזענות גם במגף האיטלקי, גם בזה הבועט בכדורגל.

הרי לא נשכח, מדובר במדינה בה לא יכלו לשחק רוני רוזנטל ואלי אוחנה בגלל מוצאם, כמו גם אותו ווינטר (ששרד בסופו של דבר בלאציו במשך ארבע עונות מוצלחות). מדובר במדינה בה חגגו הפאשיזם, הלאומניות והגזענות במשך שנים. מדינה שהעלתה לגדולה את בניטו מוסוליני - הדוצ'ה הנודע לשמצה, שנכדתו הפוליטקאית אלסנדרה מוסוליני, פרשה לאחרונה ממפלגת השלטון, בגלל דבריו של סגן ראש הממשלה ג'יאנפרנקו פיני בגנות אביה, על כך שיצא נגד היהודים. כנראה שגם היא צריכה לעורר את זכרונה, אולי באמצעות אותו משחק צדקה.