גוליבר מאמריקה בארץ הגמדים המזרח-תיכונית

המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) במשרד החוץ סיכם לפני כשבועיים הערכה שנתית, המסכמת את שנת 2003, עם הפנים לשנת 2004. "קו השבר החדש של המערכת הבינלאומית", כך מתארים בדו"ח את המזרח-התיכון ביחס לשאר העולם. בעמוד השער מופיעה קריקטורה המציגה את הנשיא ג'ורג' בוש בתור גוליבר המתעורר במדינת הגמדים.  

בממ"ד רואים את הנשיא האמריקני כמי שקם, התנער והעמיד את הגמדים במזרח-התיכון בפני אתגר חדש. ה-11 בספטמבר 2001 מוצג על-פי תפיסה זו כשנת "עקיצת הענק". בן-לאדן נתפס כיתוש באוזנה של ארצות-הברית, שהביא אותה לתקוף את אפגניסטן ולאחר מכן את עיראק.

הדו"ח מתאר את המזרח-התיכון החדש כאזור ש"סומן" על-ידי הממשל האמריקני בתור כזה שממנו תיפתח הרעה, מבחינת הטרור הבינלאומי. בכך משתלב היטב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כגורם שפוגם במאמצי האמריקנים להוביל שינוי אזורי. לפי שעה, ארצות-הברית מעדיפה לתחזק את המצב ולשמור את הסכסוך על אש קטנה. היא לא תצא ביוזמה מרחיקת לכת או תפעיל לחץ מאסיבי על מי מהצדדים, אלא אם המצב יתלקח.

"בפתחו של העידן החדש", נכתב בדו"ח, "הופך המזרח-התיכון לזירת האיום העיקרית ולמעבדה לניסיון שאפתני ויומרני לעצב את האזור. קריסת ברית-המועצות והתבססותה של ארצות-הברית כמעצמת-על יחידה תרמו למיקוד תשומת הלב בקו השבר החדש של המערכת הבינלאומית".

"המזרח-התיכון המורחב, המשתרע מחופי האוקיינוס האטלנטי במערב ועד אפגניסטן ופקיסטן במזרח, הפך לזירת האיום העיקרית ... החלטתה של ארצות-הברית לפעול לעיצובה מחדש של המציאות המזרח-תיכונית, כולל שימוש בכוח, מאלצת את מדינות האזור לחפש דרכי הסתגלות למציאות הזו. מדובר בראש ובראשונה באתגר תפיסתי עבור מדינות שהתרגלו לחשוב שהמערב מעוניין ביציבות, ולא בשינוי ושיפור המציאות".

הבעיה מול סוריה: כמה ישראל תשלם? 

ה"ענקיוּת" של וושינגטון, שהתקבעה בתודעה העולמית ב-2003, תמשיך לתת אותותיה גם ב-2004. הדו"ח מתייחס לשינויים במזרח-התיכון, כאשר השינוי האסטרטגי היחיד, לפי ממ"ד, חל אצל לוב. בסוריה ובאיראן, סבורים בממ"ד, חלו רק "שינויים טקטיים". דמשק מוכנה למו"מ עם ישראל, אולם נותרה שאלת המחיר.

"הבעיה היא לא הרצינות הסורית, אלא הנכונות של ישראל לשלם", אומרים בממ"ד, ומתריעים מפני האפשרות שישראל תבקש לגשש ולראות האם אסד רציני, אך אז תקבל "פיק ברכיים". ראשי הממ"ד קוראים לשאול תחילה "האם אנחנו רציניים", עוד לפני שמפנים את השאלה לצד הסורי. את יחסי הכוחות שקיימים כעת, כאשר סוריה לכאורה בחולשתה, סבורים בממ"ד כי לא ניתן בהכרח לתרגם להסכם הטוב ביותר שניתן להשיג.

במרכז המחקר המדיני מעריכים כי ארה"ב לא תפעיל כוח בשלב זה נגד סוריה, ובוודאי שלא עד לבחירות לנשיאות. "האמריקנים לא רוצים עד הבחירות אתגרים צבאיים נוספים, אך אחרי הבחירות האפשרויות עוד פתוחות".

הדו"ח מתייחס גם לפקיסטן, שם נשמעות לאחרונה התבטאויות מתונות ביחס לישראל ולאפשרות של כינון יחסים בין המדינות. מחברי הדו"ח סבורים כי "ישנן הצהרות שפוזרו, אך קשה לראות את הנשיא מושארף נוקט מהלך דרמטי, בנסיבות הפוליטיות הפנימיות הקיימות בארצו".

באשר לזירה הפלסטינית, ההערכה היא שערפאת ימשיך "לשחק" ברלוונטיות שלו. הוא יוסיף לתת ליתר השחקנים ברשות "לשחק" ברפורמות, אך ימשיך לראות בעצמו מתווה אסטרטגיה ומדיניות, בעוד ראש הממשלה שתחתיו אמור לשמש כתובת לבעיות, תלונות ואף הדחות, כפי שמקובל בעולם הערבי לתפקיד זה.

על-פי התמונה המצטיירת, הפלסטינים יעדיפו לשמור על קיפאון עד לסיום הדיון בבית-הדין הבינלאומי בהאג. לערפאת אין תחושת דחיפות מיוחדת על רקע הדיון הקרב בנושא הגדר, והפלסטינים מעוניינים להמתין להתפתחויות שם. נקודת זמן נוספת שהפלסטינים מתקדמים לקראתה היא הפסגה הערבית, שאמורה להציע יוזמה מדינית מחודשת.