הסאטירה האמיתית: ערוץ 1

התגלתה: סאטירה: "מי מפחד מסאטירה", ערוץ 1, 21:30

מי מפחד מסאטירה? וואללה, עשו מישדר שלם, הביאו כתבות, נתנו יחסי ציבור, איגפו מכל הכיוונים בניסיון להבין האם ומדוע מתה הסאטירה בישראל. חשבתי על זה הרבה, ואז זה היכה בי: לא מתה הסאטירה בישראל, ומצחיק שדווקא אתם, בערוץ הראשון, מצאתם לנכון להקדיש שעה שלמה לשאלה הזו, בשעה שהתשובה הכל כך פשוטה היא תשובה מספר אחת: אתם. הערוץ הראשון. אתם הסאטירה בישראל.

הסאטירה בישראל לא מתה כל זמן שהמגאפון האנושי אורי דן, הנובע כמעיין המתגבר מגרונו של ראש הממשלה, מותקן באולפן "יומן"; הסאטירה בישראל לא מתה כל זמן שמיס דינג-דונג זוארץ מוסיפה להתחזות למראיינת טלוויזיונית מדי יום שישי; הסאטירה בועטת בגדול בכל יום בו נפתח הפריים-טיים של ערוץ 1 בשידור חוזר של "צימרים"; הסאטירה שועטת בכל פעם שבה מתגלה השה הפועה יוני רועה כשהוא ספון באולפן דמוי חביתה בצורת גיטרה ומכתת שירים עבריים לאיתים, מזמרות וחצץ; הסאטירה עובדת יופי כשבין כותרות מבזקי החדשות בתחתית המסך משובצות סמסאות "שלם את האגרה"; הסאטירה נוסקת כשיהורם גאון חוזר לשנת 1975 רק כדי לגלות שכבר אז יצפאן עשה אותו טוב יותר; והסאטירה בשיאה כשערוץ שידור ציבורי מתנהל כבית עבוט המוכר מכל הבא ליד – משומש, הרוס וחסר ערך ככל שיהיה – בעבור מפעיליו, חבורת פוליטיקאים שלהיטותם העצומה לגירוי עצמי גורמת להם – מלבד לעיוורון המקובל – גם לצפייה סביב השעון בערוץ-הבת 33.

זו סאטירה. זו אמירה מושחזת על הקומבינה שבה אנו חיים. זה מצחיק ועגום, ואם זו לא סאטירה, די בטוח שערוץ המשמש בעצמו סאטירה והשואל האם מתה הסאטירה בישראל הוא עסק השייך לתחום "אם היקום הוא אינסופי, מה יש בסופו"? או כמאמר הלל מיטלפונקט בכתבתה של מיכל קפרא אמש: "המימסד הפך ליישות הסאטירית של עצמו".

מעבר לזה, קיבצה "מבט שני" סידרת כתבות ארכניות וחפות מהשראה על מצבה של הסאטירה בישראל. המכלול העלה תמונה עגומה של דחיקת הסאטירה, זמנית לפחות, אל מחוץ לגדר, למקומות שבהם לא תפריע – האינטרנט, אולמות תל-אביביים קטנים, בתי קפה. לא לדאוג, היא עוד תחזור. מה שלא בהכרח מובטח לערוץ 1.

מיוחד לאללה: "תיק שרון, מישדר מיוחד", ערוץ 10, 21:00

ראו, יש לאחרונה בעיה עם המילה "מיוחד", בעיקר כשהיא באה בצירוף ל"מישדר". יותר מדי פעמים מובטח לכם "מישדר מיוחד", בשעה שמה שאתם מקבלים לבסוף הוא "מישמש מיובש" או, במקרים מסוימים, אפילו "מישמר המפרץ".

מה הופך מישדר ל"מיוחד"? לא יודע, אבל די ברור לי ששני פאנלים אולפניים יגעים, כתבה ארוכה על האי היווני – נטולת סוכרים, חלבונים או פחמימות – ושיחה עם שמעון פרס במסגרתה הוא מפגין פעם נוספת את יכולתו הלוליינית להלך על ביצים תוך שהוא מכסה על הביצים, עדיין לא נותנים לי "מיוחד". עמנואל רוזן הבטיח לטפל בהרחבה וכירורגית בפרשיות שרון, אבל מלבד הגילוי הבודד בפתח הדברים – טקטיקת ההגנה עליה טורחים בימים אלה שרון ויועציו – לא כלל המישדר שלו שום דבר "מיוחד". רוזן, אני מניח, ביקש להביא לכם את השעה שתעשה סדר בעניינים ותעמיד אתכם אחת ולתמיד על חומרת הדברים, אלא שסיים עם שעה רופסת וארוכה שבה נטחנו פעם נוספת כל העובדות הידועות, ללא הפקטור השיפוטי, הערכי או אפילו הכרונולוגי. מי שביקש להבין, סוף סוף, במה דברים אמורים, לא קיבל כאן ערך מוסף.

זה פיספוס מסוים. אולי בפעם הבאה פשוט תוותרו על המיוחד ותבטיחו "מישדר רגיל"? זה יעזור לכולנו להרגיש בטוחים בעצמנו יותר כשנזפזפ למשעל.