החזאי הפרטי של תעש
מחשבי העוצמה החדשים של תעש חוסכים לא אחת את הצורך בניסויי ירי מסובכים החישובים שהם מבצעים במהירות מסחררת מאפשרים לחזות בדיוק של כמעט 100% מתי יפגע פגז במטרתו, ומתי יסטה טיל ממסלולו כך פועל המוח שמאחורי הפיתוחים העתידיים הסודיים של תעשיית הנשק הישראלית
בתום מיליארדי חישובים מסובכים הגיע המחשב במעבדה המרכזית של התעשייה הצבאית למסקנה חד משמעית: קליע חדש שפיתחה תעש, המיועד לאחד הטנקים המתקדמים ביותר, יסטה ממסלולו כלפי מעלה מיד לאחר שיעזוב את הקנה.
בתחילה פיקפקו מפתחי הקליע באפשרות שהקליע, פרי עבודה מאומצת וממושכת שלהם, עשוי לזייף. הם ביקשו לבצע את החישובים מחדש - אך התוצאה היתה זהה: הקליע, חזה המחשב, יסטה ממסלולו. ניסוי ירי שנערך שבוע לאחר מכן במטווח שבדרום הארץ שם קץ לספקות והוכיח שהמחשב צדק.
כפי שחזה הנביא האלקטרוני, הטיל אכן סטה כלפי מעלה מיד לאחר שנורה. מה שקרה בשטח היה העתק מדויק של שרטוטי ההדמיה שפלט מחשב המעבדה. עד לפני שנים ספורות היו עשרות ניסויי ירי מסובכים ויקרים חלק בלתי נפרד מתהליך הפיתוח של כל
פגז, פצצה או טיל. המחשבים המהירים מצמצמים באופן דרמטי את מספר הניסויים הנדרש כעת.
"האמת היא שניתן לפתח נשק מתוחכם כזה כמעט ללא ניסויי שדה כלל", אומר ד"ר דוד טואטי, ראש תחום חישובים וסימולציות במעבדה המרכזית בתעש.
כוח עיבוד אדיר
עם התקנתו של שרת הלינוקס 3700 ALTIX שרכשה מחברת SGI (סיליקון גרפיקס), תוכל המעבדה המרכזית בתעש לבצע סימולציות וחישובים מורכבים במיוחד, במסגרת פיתוחם של סוגי תחמושת חדישים.
השרת כולל 16 מעבדי איטניום 64 ביט ובחודש הבא יתווספו למערכת 12 מעבדים נוספים. היעד הסופי הוא לגדול ל-128 מעבדים בסוף 2004, ובכך לשדרג את המערכת למחשב על. כבר כיום מדובר במערכת מרשימה ביותר. כדי לנצל אותה כראוי, תעש שוכרת תוכנות שפותחו במקור עבור הצבא האמריקני תמורת 80 אלף דולר בשנה.
טואטי מסביר, כי בחלק מהמקרים, כל מחשב שבו משתמשים אנשיו מסוגל לבצע יותר ממיליון נוסחאות מתמטיות בכל מיקרו שנייה. למה מקביל כוח המיחשוב הזה? ליותר מ-100 מחשבים ביתיים, שכל אחד הוא בעל עוצמת עיבוד של 3 ג'יגהבייט. נשמע הרבה? לא כשצריך לבצע הדמיות מסובכות הכרוכות בפיתוח תחמושת עתידית.
כך, לדוגמה, כדי לדמות את האופן שבו יחדור קליע לתוך שיכבת בטון - צריך לחשב את יחסי הכוחות בין הקליע לבין חלקיקי הבטון שהוא מפלח בכל מיקרו שנייה. המטרה היא לסייע בפיתוח מוצרים מתוחכמים יותר, קטנים יותר ויעילים יותר, תוך חיסכון בעלויות.
המחשב מאפשר לשדרג את הביצועים, להאיץ חישובים עד כדי מחצית הזמן שנדרש קודם לכן, להריץ בעיות מורכבות יותר ולנהל 5-4 פרוייקטים בו זמנית, מסביר טואטי.
"בעבר נאלצנו לחבר לשם כך מספר מחשבים ולחלק כל משימה לתת משימות שפוזרו בין המחשבים ולאחר מכן אוחדו, תהליך שסירבל ועיכב את הפיתוח". לפי דני אשחר, מנהל המעבדה המרכזית, כוח המיחשוב האדיר הזה מאפשר לחזות את אופן הפעולה האמיתי של הפיתוחים השונים ברמת דיוק של 98%.
הפצצות של מחרתיים
המחשבים החזקים מאפשרים ל-150 עובדי המעבדה לפתח את הפצצות של מחרתיים, כפי שמגדיר אותן אשחר. רבות ממערכות הנשק הללו מפותחות תחת מסך כבד של סודיות, אך לכולן יש מכנה משותף אחד: קטן יותר, קטלני יותר ומדויק יותר. כך, למשל, בהכללה - הפצצות שנמצאות בפיתוח הן כמובן חכמות, שוקלות הרבה פחות מאלו המוכרות לנו, ואמורות לגרום נזקים גדולים יותר וממוקדים יותר.
בין השאר, תעש מפתחת בימים אלה ראשי קרב קטנים במיוחד, בעלי עוצמה אדירה. ראש קרב כזה ישקול רק כ-500 ק"ג - אך יגרום לפיצוץ, שבעבר חייב שימוש בכמות הרבה יותר גדולה של חומר נפץ.
מנהל תשלובת התחמושת הכבדה, אורי אגמון, מסביר כי ההדמיות המתוחכמות מאפשרות לתכנן ראש קרב שיתפוצץ רק לאחר שיחדור לתוך שכבת בטון עבה - בדיוק במקום הנכון כדי למוטט, למשל, בונקר. כזו היא פצצת PB-500 הקלה (חצי טון בלבד), המסוגלת לחדור בטון מזוין בעובי של שני מטרים וחצי.
למשקל הנמוך יש משמעות עצומה. פצצות אחרות וכבדות, השוקלות כמה טונות כל אחת, יוצרות מעמסה של ממש על מטוסי הקרב. אם הטייס לא איתר מטרה שניתן להפציץ, הוא נאלץ להשליך את הפצצות הכבדות לים כדי להקל על העומס. הפצצות הקלות מתוצרת ישראל מאפשרות למטוס קרב הממריא, למשל, מנושאת מטוסים - לשוב ולנחות על סיפונה מבלי לנטוש את הפצצות היקרות.
הקטנת הפצצות, שעליה עובדים בתעש, אמורה להקל גם על כושר ההתחמקות של מפציצים חדישים - בעיקר אלה המצויים כיום בתהליך פיתוח כמו F35 של לוקהיד מרטין האמריקנית. מטוסים אלה הם בעלי תכונות חמקניות, המאפשרות להם לחדור לשטח אויב מבלי להתגלות על ידי המכ"מ. ככל שצורת המטוס תהיה חלקה יותר, ללא עצמים חיצוניים הבולטים מגופו, כך יקל עליו לחמוק ממסכי המכ"מ של האויב. כדי שהמטוס יוכל לשאת את הפצצות בקרבו מבלי שיבלטו מבחוץ, יש להקטין את נפחן.
רקפת קטלנית
עקרון הפעולה שעומד בבסיס הארטילריה כמעט שלא השתנה זה מאות שנים, אך גם כאן יש לתעש מה לחדש. פיתוח ממושך ומורכב הביא ליצירתו של פגז רב תכליתי המכונה "רקפת". התותחן שבטנק הוא שקובע לפני הירי מה יעשה הפגז: האם ישוגר כרגיל, במטרה לחדור שיריון של טנק אויב או קיר בונקר - או שיופעל רק כאשר הוא חולף מעל לקבוצת לוחמי אויב.
פרוטוקול תקשורת מיוחד מחבר בין מחשב הירי של הטנק לבין המרעום המתוחכם של הפגז ומאפשר להם לדבר זה עם זה. מחשב הירי מקבל את נתוני המטרה ומעביר אותם ישירות לפגז. המומחים הישראלים בדקו ומצאו שכאשר פגז עף לעבר המטרה, נוצר מאחוריו ואקום, המאט את התקדמותו ומקטין את הטווח שלו.
כדי למנוע את ההאטה הזו ולהגדיל את הטווח של התותחים הקיימים, בוחנים בתעש אפשרות להוסיף מעין מנוע רקטי לפגזים. הפגז ייצא מקנה התותח בעזרת החומר ההודף, אבל מיד אחר כך יקבל תאוצה נוספת מהמנוע המיוחד. בכך, מקווים בתעש לאפשר לפגזים להגיע לטווח של עד 80 ק"מ.
מצלמת על
במקרים רבים מבצעים אנשי המעבדה המרכזית בדיקות בשטח - למשל, כאשר מבקשים למדוד מה קורה בדיוק לפגז החולף במהירות אדירה בתוך קנה הפלדה של תותח. כדי לבצע את הבדיקה הזו יש צורך במצלמה רגישה ומהירה ביותר, מערכת מכם מיוחדת - ומראה פשוטה המוצבת מול לוע התותח.
כאשר הפגז נורה, עוקבת המצלמה אחר ההשתקפות הניבטת מהמראה עד שהפגז מנפץ אותה. התהליך, שנמשך שבריר שנייה, נקלט גם על ידי המכ"מ, שמודד מהי מהירות הפגז. למה מציבים מראה מול לוע התותח ולא את המצלמה עצמה? מפני שתעש מעדיפה להקריב מראה פשוטה לביצוע המדידה, במקום מצלמה יקרה, המסוגלת לתעד פגזים הנעים במהירות של כ-1,500 מטר בשנייה.
"יש בעולם רק 12 מצלמות מהסוג שבו אנו משתמשים. מדובר בציוד נדיר, המסייע לנו להביא את כל הנתונים", מסביר אריה גלוטמן, מנהל יחידת הניסויים של תעש.
