"עכשיו אני יודעת מה זה להיות ענייה"

"עכשיו אני יודעת מה זה להיות ענייה. הפסקתי לבקש מאבא דברים כי אני לא רוצה שיכאב לו כשהוא יגיד לי שאין לו מה לתת לי". כך כתבה אמש (שבת) לראש הממשלה, מוריה יוסף, (11), שאביה העובד בעיריית קרית מלאכי, לא קיבל משכורת מזה כחצי שנה.

על רקע השבתתם הבוקר  של מוסדות חינוך רבים על ידי הרשויות המקומיות, המשיכו עובדי קרית מלאכי לשבת באוהל המחאה שהקימו מול חוות השקמים, ביתו של ראש הממשלה, אריאל שרון. 

מוריה הקטנה הביאה עימה זר פרחים וניסתה, יחד עם אביה ועובדי עיריה נוספים, לפגוש את ראש הממשלה או למסור לו את המכתב. אולם הבקשה נתקלה בסירוב והפרחים נזרקו בעלבון על שער החווה.

"אני קצת מתביישת לכתוב אליך, אבל המצב שבו אני והרבה ילדים של עובדי עיריה נמצאים, יותר קשה מהבושה הזו", כתבה מוריה לראש הממשלה. "בעבר, כשראיתי עניים בטלוויזיה שאלתי את אבא אם אנחנו עניים והוא אמר 'מה פתאום, אני עובד'. עכשיו אני יודעת מה זה להיות ענייה".

במכתב פנתה מוריה אישית לשרון. "ראש הממשלה, אתה כמו מלך. אתה יכול לגרום לכך שאבא שלי ואחרים יפסיקו לבכות ולבקש נדבות. אתה כמו סבא, ואני יודעת שלא תסכים להשאיר אותנו ככה".

אביה של מוריה, אריה יוסף, אב לשלושה ילדים, סיפר כי הוא נאלץ לצמצם בהוצאות מיום ליום ולהיעזר בבני המשפחה המורחבת. עם זאת הוא ציין כי משפחתו נחשבת לבת מזל, כיוון שאשתו עובדת במקום אחר ומקבלת משכורת בניגוד למשפחות אחרות בעיריה, בהן שני בני הזוג עובדים בעיריה, והגיעו לפת לחם.

"אני לא בטוח ששר הפנים אברהם פורז עבר פעם בצומת קסטינה. שיבוא לפה לראות את המצוקה והכאב", אמר יוסף, "כי אם הוא היה רואה את המצוקה באזור, הוא היה מתעלה על האטימות שבה הוא מתנהג כרגע. חשבנו שראש עיריה חדש יקבל מנדט וחירות כדי לנהל את העיר הזאת, אבל לצערנו הכל נראה אפור".

"מבחינתי העולם נעצר"

"מבחינתי, העולם נעצר זה חמישה חודשים. אי אפשר להבין מה זה לא לקבל משכורת תקופה כל כך ארוכה", אמרה דליה בר תקוה, מזכירת בית ספר בעיריית לוד, המשתכרת משכורת מינימום, שלא קיבלה את משכורתה כבר חמישה חודשים. העובדים ממשיכים להפגין ולהיאבק אולם לא ברור מתי ייפתר העניין.

בר תקוה אומרת שמבחינתה המצב לא יכול להיות יותר גרוע. "בהתחלה עוד מנסים להסתדר דרך המשפחה, דרך קרובים, אבל גם זה לא פתרון. כדי להתקיים פונים לשוק האפור ומקבלים הלוואות רצחניות בשביל שיהיה עוד קצת כסף בבית. אנשים לא יודעים איזו בושה זאת ללכת למכולת ולרשום עוד ועוד כשאתה לא יודע מתי תחזיר את הכסף.

"גם בבנק אתה הופך ללקוח בעייתי והחשבון שלך הופך להיות מוגבל. קשה לחיות ככה כששני הילדים שלך הולכים לצבא ויש עוד ילדה בת 14 בבית. עוד יותר קשה כשהבן שלי החייל משאיר לי במעטפה מאה שקל מתוך המשכורת הצבאית שלו".

למרות המאבק שפתחו בו העובדים, כרגע לא נראה פתרון קרוב. "נמשיך להיאבק למרות שאנחנו לא יודעים מתי יסתיים הסיוט הזה", אמרה בר תקוה.

"אין לי כסף למשכנתא"

שמחה מטרי, בת 47, עובדת כבר 17 שנה כסייעת לגננת במועצת פרדס חנה. בחצי השנה האחרונה היא וחבריה לעבודה קיבלו רק שתי משכורות. "הפכו אותי בכוח ובניגוד לרצוני לענייה, הביאו אותי למצב שאני עוד מעט הולכת להתאבד".

מטרי היא אם חד הורית לארבעה ילדים. "בסך הכל אני מרוויחה 3,500 שקלים בחודש אבל הסתדרתי. היום המצב בלתי אפשרי. בבנק אילצו אותי לקחת הלוואה כדי לכסות את המינוס שתפח בגלל שלא נכנסו המשכורות. אבל המינוס שוב גדל והיום כשאני הולכת לבנק אומרים לי שעם כל הכבוד לזה שאני עובדת מועצה, הם לא יכולים לתת לי אשראי. הגעתי למצב שאין לי כסף להחזרי המשכנתה ואני מפחדת שיפנו אותי מהבית".

מטרי אומרת שמצבה מידרדר מיום ליום. "בהתחלה המשפחה עזרה, אבל היום גם הם כבר לא יכולים לעזור. יש לי ילד שלומד בירושלים, שצריך מעיל ונעליים. אין לי כסף והוא קופא שם בקור. אני מנסה להשלים הכנסה והולכת לעבוד במשק בית. לפחות זה נותן לי כמה שקלים. השבוע אני נוסעת עד ירושלים כדי לנקות בית, אבל לפחות הם משלמים לי עבור הנסיעות.

"הגעתי למצב על הפנים, אני לא יכולה לצאת לבלות, לא יכולה לצאת לאירועים אליהם אני מוזמנת בגלל שאין לי כסף לתת מתנה. אני חוסכת באוכל, אין ברירה. ביום שישי ניסיתי להוציא 100 שקלים מהכספומט כדי שיהיה לקנות אוכל לשבת, אבל לא ניתן לי".

לפני השיבוש בקבלת השכר אומרת מטרי שהיא הצליחה להסתדר. "יש לי סובארו מודל 83'. הוא שווה מעט אבל לפחות יכולתי לנסוע איתו. היום אין לי כסף לשלם לביטוח ואין לי כסף לדלק והרכב חונה ליד הבית". 

מטרי קוראת לרשויות למצוא פתרון לה ולעובדים האחרים. "שיוציאו אותנו לחופשה, שייתנו לנו לחתום אבטלה, לפחות שנוכל לקבל הבטחת הכנסה עד שהכל יסתדר".

מטרי היא כמובן לא העובדת היחידה בפרדס חנה הסובלת קשות בגלל אי קבלת המשכורת. "פונים אלי עובדים רבים, ביניהם פנסיונרים של המועצה, שלא קיבלו את כספם", אמר ל-ynet יו"ר ארגון "לב טוב" ביישוב, ציון רצון. "אני עוזר לכולם, למי שחסר אוכל, למי שאין בגדים וגם למי שזקוק לכסף בדחיפות. אי אפשר להשאיר אותם מאחור. העזרה של הארגון הוא כמו חמצן בשבילם".