בלי גג, עם טורבו

לפעמים נדמה כי יש מין הסכם כזה בין יצרני רכב לבורא עולם. בדרך כלל משיקים מכונית בתקופת הקיץ, באזורים בהם מזג האוויר נוח ומאיר פנים. אם, משום מה, נאלצים להשיק בחורף, דואג ההוא שלמעלה להרגיע את סמנכ"ל הגשם. אין לי כל מושג איזה הסכם נסגר בין קרייזלר לקדוש ברוך הוא, אבל נראה שהאמריקנים פישלו קצת בדרך. והגשם שניתך על גג הבד של שיירת ה-PT קרוזר-גג-נפתח בדרום ספרד, הבהיר זאת היטב.

היסטריה

שעות אחדות קודם לכן, ערכנו היכרות ראשונה עם הגרסה האחרונה (בינתיים?) של אחת המכוניות המצליחות ביותר בעולם הרכב בשנים האחרונות. מכונית שהפכה לאחד הלהיטים ההיסטריים של תעשיית הרכב האמריקנית מאז ומעולם. ואתם יודעים מה גודל שוק הרכב שם. אם לא, קחו בחשבון שעד כה, בשלוש שנים בערך, נמכרו למעלה מ-600,000 קרוזרים בעולם הרחב.

אלא שב-2003 נרשמה לפתע ירידה של כחמישית בהתעניינות, ונדרשה פעולה מהירה. כמו למשל השקת גרסה חדשה, כולל שינויים קלים במראה, ורדיקליים יותר ברעיון. למשל, חיתוך אגרסיבי של הגג, או הצבת יחידת מנוע חזקה הרבה יותר בחרטום. למשל, 2.4 ליטר עם מגדש, הספק מרבי מרשים מאד של 220 כ"ס, ונתון מומנט מרשים לא פחות של 33.8 קג"מ ב-2,400 סל"ד.

עניין המנוע היה די פשוט, כי מקום בחרטום לא חסר. הסיפור עם הגג היה מורכב יותר. מסיבות שונות, בעיקר כאלה הקשורות לתג המחיר בארה"ב, נבחר מבנה גג-מתקפל פשוט יחסית. לא זכוכית, לא מתכת, ולא שילובים מעניינים של קופה-קבריולה, הטרנד החדש-ישן של התעשייה. קרייזלר בחרה בגג בד פשוט יחסית המתקפל חשמלית תוך 10 שניות לאחור - מבלי לנגוס חלק ניכר מתא המטען הנדיב - כולל ידית נעילה מרכזית, קלה ונוחה לתפעול.

שינויים נוספים כוללים זווית חדה יותר לשמשה הקדמית, חישוקים אחרים ובעיקר, קשת התהפכות רחבה מאד ונוכחת במפגיע. כדי "להצדיק" את העובדה שהיא אינה נעלמת מעין כמו בפתוחות-גג מודרניות, הבהירו אנשי קרייזלר כי היא מוסיפה רבות – יחד עם חיזוקים רבים נוספים - לקשיחות המרכב שנפגמה עם הסרת גג המתכת. על-כך הוסיפו, כי ניסויים הוכיחו שהקשת הזו מונעת מערבולות רוח מטרידות ומסייעת להשקטת הנסיעה. אפשר היה גם פשוט לומר שניסו לחסוך בעלויות.

בדרך

מעולם לא החשבנו את הקרוזר למכונית מתקדמת במיוחד, גם בכל הנוגע לסביבת נהג ותכנון חלל פנים. ולכן לא מפתיע היה לגלות כי גם בגרסה הכוחנית וה"ספורטיבית" ביותר במבחר, עם מנוע הטורבו החזק ותיבת הילוכים ידנית, תנוחת הנהיגה אינה מושלמת. ההגה מתכוון רק לגובה, ובמצבו העליון מתמקם בזווית בלתי אפשרית לנהיגה. גם הדוושות אינן ממוקמות היטב, ותפעול מהיר של מצערת-בלם-מצמד אינו עניין של מה בכך.

זה לא מפריע כמובן בתנועה עירונית רגילה. בורר ההילוכים שנראה בתחילה כמזדקר בחוסר חן מעלה מתגלה כנוח יחסית לתפעול, ומאפשר לנצל את מנוע הטורבו הגדול יחסית באופן רגוע, ללא עצבנות מיותרת המתלווה למכוניות ספורטיביות באופיין. נוחות הנסיעה אינה מרשימה, עקב כיול מתלים נוקשה מבדגמים הרגילים, חישוקי "17 גדולים וגומי רחב. אבל בינינו, בסביבה הזו הופך מראה שנות ה-50 לחשוב מכל. גם רדיוס סיבוב גדול מדי לא הטריד אותנו בשלב זה.

על הכביש המהיר מתגלה הקרוזר כבן לוויה זריז, המאפשר קצב גבוה ושיוט נינוח. רגל ימין כבדה מציבה בקלות את מחוג המהירות בקרבת ה-200 קמ"ש, אך הגג הרך ואטימה לא מושלמת הופכים נהיגה שכזו לעניין רועש ולא ממש נעים. התנהלות בסביבות ה-160 קמ"ש עם רזרבות כוח לרוב מומלצת הרבה יותר. גג פתוח? לא תודה. גם בתנאי מזג אוויר אידיאליים, למרות ההבטחה כי קשת ההתהפכות מנטרלת מערבולות אוויר מטרידות, המהירות המרבית המומלצת נותרת בסביבות החוק, לא יותר.

מעבר לכבישי הרים מפותלים, שילוב פניות איטיות של ראשון-שני עד מהירות ברביעי-חמישי, חושף כי למרות השינויים שעברה הגרסה המהירה ביותר ל-PT, בפירוש לא מדובר במכונית ספורטיבית. זוויות גלגול צנועות מאפשרות אמנם מהירות גבוהה ומציעות אחיזה טובה, אך ההגה מעורפל והמרכב מתעוות לעיתים קרובות מדי. וכל זה אומר כי גם כאן, למרות הפיתוי הגדול, יש לקחת בחשבון כי המכונית הזו נועדה בעיקר לשיוט נינוח - למרות פוטנציאל הכוח בחרטום.

המתעלמים מכך ימצאו עצמם חיש קל נלחמים נואשות בצמיגים שמחפשים בקושי רב קצת אחיזה. על הכביש הרטוב בו נהגנו במהלך מרבית ההשקה, מנעה מערכת בקרת אחיזה קלוקלת כל אפשרות להאצה חזקה בהילוכים הנמוכים. לכך התלוותה לחימת הגה מוגזמת, ובעיקר תת-היגוי מרתיע. מערכת הבלמים כוללת בלמי דיסק גם מאחור, העניקה ביטחון על כביש יבש, תפקדה היטב גם ברטוב. ה-ABS לעומת זאת נכנס לפעולה מאוחר מעט, עם השתהות ארוכה מדי בין שחרור ללחיצה.

אצלנו?

מתי ראיתם לאחרונה - או לראשונה, אם כבר - PT קרוזר על כביש ישראלי? נכון, עשרות בודדות של המכונית המעניינת למראה הזו - הצלחה שיווקית היסטרית בארה"ב - נמכרו אצלנו. הסיבה לכך ברורה. מדובר ברכב פשוט יחסית, מיוחד מאד רעיונית, אך לא כזה המציע ערך מוסף מעבר למראה. ומסתבר כי למרות הכמיהה של חלקי אוכלוסייה מסוימים לפוזה בכל מחיר, עלות של כמעט 200,000 שקלים הרתיעה גם אותם.

סביר להניח כי עם מנוע טורבו או לא, תיבה ידנית או אוטומטית וגג סגור או נפתח, המצב אינו עומד להשתנות כעת. בעיקר לא לאור מחיר הרכישה שיהיה כמובן גבוה עוד יותר, הרבה יותר מבעבר. המתחרות לדברי קרייזלר הן למשל רנו מגאן קופה קבריולה, פיז'ו 307CC ודומות. כולן מודרניות יותר, כולן כנראה זולות משמעותית.

וכמובן שזה חבל, כי לקרוזר יש משהו שאין לכל האחרות, משהו שניתן לכנותו "אישיות", פועל יוצא של פשטות לא-מוסווית וקוסמת. כאילו אומרים קרייזלר: "לא ניסינו ליצור משהו מודרני, אבל אנחנו מבטיחים להעניק משהו מיוחד". כך שאם תג המחיר היה נמוך בכמה עשרות אלפי שקלים, אין לי ספק שרבים היו מתאהבים בו עד כלות, ובצדק. לצערי, וצערו של היבואן, זה לא כך.