תעשיית המוזיקה מתחילה לשתף קבצים
בתעשיית המוזיקה, הלוחמת ללא לאות בתוכנות שיתוף הקבצים, מתחילים להבין שטכנולוגיית שיתוף הקבצים לא תעלם, ובמקום להילחם בה אולי כדאי יותר להשתמש בה. סנוניות ראשונות של שיתוף חוקי
נראה כי תעשיית המוזיקה, הלוחמת ללא לאות בתוכנות שיתוף הקבצים, מתחילה להבין שטכנולוגיית ה-Peer To Peer (או P2P) לא תעלם, ובמקום להילחם בה אולי כדאי יותר להשתמש בה. חברת המוזיקה EMI, אחת מחמש הגדולות, מתייחסת לאתגר ברצינות.
הרעיון החדשני של EMI הוא זה: גם כאשר גולשים מעתיקים קבצים זה ממחשבו של זה, האמנים והחברות יכולים להרוויח. עד כה, רשתות שיתוף קבצים חוקיות, הכוללות מגנון לתשלום, קרצו בעיקר לחברות מוזיקה קטנות, אך טד כהן, סגן נשיא בכיר לפיתוח דיגיטלי והפצה ב-EMI, טוען כי גם חברות גדולות צריכות לתת צ'אנס לעניין. "אנחנו רוצים ללמוד כיצד לאמץ את ה-P2P", אמר לבכירים בתעשיית המוזיקה שנפגשו בוועידת Midem, שנערכה לאחרונה בקאן. ההיענות בינתיים קלושה אך כהן מאמין כי בעוד שנה ישתנה הלוך הרוחות.
חנויות מוזיקה מקוונות כמו iTunes של אפל הוכיחו כי גולשים מוכנים לשלם עבור הורדת מוזיקה מהאינטרנט, אך אתרים אלה אינם משתמשים בטכנולוגיית P2P אלא מפיצים מוזיקה משרת מרכזי אחד. ההערכות מדברות על כך, כי מערכות להפצת מוזיקה המבוססות על P2P יביאו לחסכון בעלויות ההפצה ויאפשרו לחברות לחסוך כסף על רוחב פס.
P2P זו לא מילה גסה
אחת החברות שמנסות לשכנע את הבכירים בתעשייה כי שיתוף קבצים אינו מושג נרדף לפיראטיות היא Wippit, שירות הורדת מוזיקה מבריטניה. עבור כ-50 דולר לשנה, יכולים מנויים להוריד כמה קבצים שירצו מ-Wippit באמצעות טכנולוגיית שיתוף קבצים, שאינה מונעת העתקה והעברה של השירים. מכך בדיוק חוששות חברות המוזיקה הגדולות. מתוך כ-200 ספקי התכנים של Wippit, הרוב הן חברות עצמאיות (אינדי) ומי שיחפש מוזיקה פופולרית עלול להתאכזב.
עם זאת, לדברי פול מאיירס, מנהל Wippit, חברת EMI, שמחזיקה במגוון אמנים, החל מהאבנים המתגלגלות ועד Coldplay, תחל להציע את כל הקטלוג שלה ב-Wippit כבר החודש. מאיירס מסר כי הוא מנהל מו"מ עם ארבע חברות תקליטים גדולות נוספות, והוא מקווה כי שתיים מהן יצטרפו לשירות שלו בחודש הבא. "בקרב החברות הגדולות קיים פחד מהמילה P2P. הן עדיין חוששות מאובדן שליטה", הסביר.
גם PlayLouder, ספק אינטרנט חדש הפונה במיוחד לאוהבי מוזיקה, אשר יושק בבריטניה במהלך השנה, יציע שירותי שיתוף קבצים למנויים. בין המשקיעים בספק האינטרנט חברת התקליטים העצמאית המשפיעה Beggars Group. מארק מאליגן, אנליסט בכיר בחברת המחקר ג'ויפטר, מטיל ספק ביכולתן של Wippit ו-PlayLouder להפוך למיינסטרים, משום שחברות התקליטים הגדולות מודאגות מכך שאנשים יעתיקו את הקבצים שהורידו.
קבל עמלה על כל שיר
שיטה נוספת לשיתוף קבצים חוקי מפותחת על ידי חברה גרמנית בשם 4FriendsOnly.com, המשתפת פעולה עם Fraunhofer, מכון המחקר הגרמני שפיתח את פורמט MP3. השירות אינו זמין עדיין, אבל הרעיון הוא שגולשים יוכלו לקבל עמלה אם יעבירו את השירים לחבריהם, שירכשו את השירים. גולשים יוכלו לקבל המלצות ולהאזין לשירים כמה פעמים לפני שתחסם בפניהם הגישה, אלא אם רכשו אותו. יורגן נוטצל, המנהל הפועל של השירות, שהציג את הטכנולוגיה בקאן, סבור שאנשים יעדיפו לקבל עמלה במקום לצרוב עותקים לחבריהם.
בארה"ב פועלת זה זמן רב חברת Altnet, שפיתחה טכנולוגיית P2P חוקית, אמנם, אך אשר מטרידה חברות תקליטים רבות, משום שהחברה מפיצה את המוזיקה דרך קאזה. גולשים שמחפשים שירים בקאזה רואים את הקובץ המורשה מ-Altnet כשהוא מסומן בסימן מיוחד, המעיד על כך כי השיר ניתן להורדה בתשלום בלבד. דרק ברוס, סגן נשיא בפועל של החברה, אומר שבאמצעות הצפת תוכן חוקי בקאזה, בסופו של דבר יהיו יותר קבצים חוקיים מלא חוקיים במערכת.
RIAA, איגוד תעשיית המוזיקה בארה"ב, גורס כי P2P עשויה להיות טכנולוגיה מצוינת - כל עוד החברות והאמנים מקבלים תשלום, אך הארגון סקפטי לגבי Altnet, לאור קשריה עם קאזה.
