מונטנה: ארץ 2,000 האגמים

ראו את כל הפרקים בסדרה 'חוצה אמריקה' בסוף הכתבה

GLACIER NATIONAL PARK בצפון אמריקה הוא עוד הוכחה לקיומו של אלוהים. אם היה בנמצא מחשב חכם שמכמת יופי, אז במקום הזה הוא היה יוצא מכלל פעולה. האתר היפהפה, צפונית לעיר מיסולה במדינת מונטנה, הוא יותר מ-1,000 קילומטר של מסלולי טיול, 2,000 אגמים נוצצים, 1,600 ק"מ של נהרות ונחלים מתפתלים, אינספור סוגי עצים וזני צמחים, עולם חי מגוון, ופסגות הרים מהן נשקף נוף מרהיב.

מנקודת מבט אמריקאית, הפארק מתחיל במדינת מונטנה ומסתיים בחלקו הצפוני, בחבל אלברטה הקנדי. מאז 1935 יש שיתוף פעולה מוחלט בין קנדה לארה"ב בניהול הפארק. שתי הממשלות הקימו מרכזי מבקרים מפוארים בתחומו והמטיילים יכולים לחצות את הגבול בלי לשלוף דרכון.

בדרך אל הפארק עוצרים באתר טבע יפהפה, עמק הראש השטוח (FLATHEAD), שהוא בעצם שמורה אינדיאנית המשתרעת על שטח של 4.8 מיליון דונם, בה מתגוררים עדיין כ-5,000 צאצאים לשבט קדום. העמק מקיף אגם באורך 45 ק"מ ועל אחת מגדותיו מתכנסים מדי שנה, ביולי, אלפי אינדיאנים למפגש שבטי.

בין היער לאגם

בדרך הארוכה לעמק פלטהד עצרנו במסעדת דרכים ליד ST. IGNATIUS, שם ממוקמת אחת הכנסיות הראשונות שנבנו באזור, כבר ב-1854. כשהטבח הצעיר ג'ון הירד שמע שאנחנו ישראלים, הוא נטש את המטבח בהתרגשות (ואגב כך חרך את הסטייק שהזמנו) ויחד עם המלצרית בא לארח לנו לחברה ולספק את סקרנותו ביחס לארץ הקודש. מתברר שיש באזור קהילה באפטיסטית שחבריה מעריצים את ישראל ומתפללים לשלומה.

אם תרצו להתרשם איך נראו הערבות האמריקניות כשעדרים של ביזונים רעו בהם לפני הגעת האדם הלבן לאזור, פנו בהמשך דרך 93 אל דרך 212, לעבר הרכס בו גדלים הבהמות האלה, כשהם מוגנים מאש הציידים.

בעיירה פולסון, בדרום עמק פלטהד, תמצאו רחוב שלם של חנויות לאורך שפת האגם. קצת לפני העיירה בולט סכר KERR המרשים, שגובהו 70 מטר. זה בדיוק המקום להצטרף לשיט על האגם.

ביתו המפואר של קונארד - 23 חדרים, מוקף גן יפהפה - משמש יעד לביקורי מטיילים המזדמנים לעיירה, שהפכה לבירתה הלא רשמית של העמק ולמקום משגשג. בין עשרות המסעדות שהיא מציעה בחרנו ב'בולדוג' העתיקה, שיודעת להאכיל זוללי בשר מושבעים.

זהירות, דובים

זהו, אנחנו בפתח ארץ הקרחונים (GLACIER COUNTRY). נכנסנו לפארק מהכניסה המערבית, WEST GLACIER, אחרי שהצטיידנו באינפורמציה כתובה במרכז המבקרים המקומי. הנערה בשער ציידה אותנו גם בדף המזהיר מפני התקרבות יתר לדובי הגריזלי ולדובים השחורים, שלא מעט מהם מתגוררים בפארק.

הדובים המוגנים איבדו את הפחד מבני האדם והכי לא חכם זה לנסות להאכיל אותם. הם בהחלט עלולים להיות מסוכנים, בעיקר כשצלם נלהב יוצא ממכוניתו ומנסה לתפוס תמונה מקרוב. הדובים יכולים להדביק אפילו סוס דוהר. ואם זה מרגיע אתכם, אז דובים שנתפסים מציקים למבקרים מועברים אחר כבוד למקומות נידחים יותר בפארק.

נסענו על כביש 6 בכיוון מזרח לעבר העיירה סיינט מרי, מצידו המזרחי של הפארק. תחילת הדרך עוברת ליד אגם מקדונלד היפהפה, במסלול הנקרא בעקבות השמש. בתום הנסיעה לאורך האגם מתגלה שביל הליכה לעבר מפלי מקדונלד, מהם נשקף נוף הרים נהדר. אל תתפלאו לפגוש כאן פרטים של מוס, אותו אייל מגושם למראה שרועה באזור. משקלן של החיות האלו הוא לעתים יותר מחצי טון וקרניהן

מרשימות ביותר, כך שלא כדאי להרגיז אותן.

הדרך ממשיכה לעבר ערוץ המפולת, AVALANCHE CREEK, ולאגם הנושא את אותו שם. משם, בנסיעה במעלה ההר, מתקרבים לחומת הגן, שהיא מערכת צוקי סלע המזדקפים לגבהים של כמעט 3 ק"מ. 

מציצים לקרחון

אנחנו על קו פרשת המים המפצל בין הזרימה מזרחה לבין מי הפשרת השלגים הזורמים לעבר האוקיינוס השקט. הדרך המתפתלת בזיג-זג נקראת THE LOOP, וכמובן שיש לנהוג בה באיטיות ובזהירות מרובה. המראות מופלאים. תיכף נגיע למעבר ההרים LOGAN PASS, שיושב מעל העננים. מומלץ להצטייד בבגדים חמים גם בקיץ, כי בגבהים האלה שורר קור מצמית.

במרכז המבקרים של מעבר לוגן, בגובה 2,000 מטר מעל פני הים, מקבלים מפות ודפי מידע על שבילי ההליכה והנסיעה בסביבה. מומלץ, בין היתר, לבחור בשביל המוביל לאגם הנעלם, שמעליו מתנשא הר ריינדולס לגובה 781,2 מטר. בהמשך הנסיעה המפותלת תגיעו לתצפית המשקיפה על קרחון ג'קסון, שדווקא לא קרוי על שמי. מדובר בשריד מתקופת הקרח, באזור הצבוע אפור-כחול. המשך הדרך תוביל אתכם אל הערבות והמישורים הגדולים שסביב העיירה סיינט מרי.

לפתע משתנה הנוף והשטח הופך למעין טונדרת שיחים ענקית, בה התגוררו במשך דורות שבטי המישור, שהתפרנסו מציד עדרי הבפאלו שרעו כאן באלפיהם. במוזיאון בסיינט מרי, המוקדש לשבטי האינדיאנים שהתגוררו במישורים, מוצג בצורה מעניינת אורח החיים שלהם הרבה לפני שהגיעו אליהם חיוורי הפנים.

אחת ההפתעות שהתבררו לי באותו מוזיאון היתה שהסוסים הגיעו לידי האינדיאנים הצפוניים רק במאה ה-17, אחרי שהספרדים הביאו אותם לראשונה לאמריקה. לפני הגעת הסוסים לצפון אמריקה התפרנסו שבטי האינדיאנים מציד בפאלו, תוך הרצתם לעבר תהומות פעורות, בעזרת כלביהם. אימוץ הסוסים כחלק מאורח חייהם, ומאוחר יותר כניסתו של הנשק החם, שינו את אורח החיים של האינדיאנים עוד הרבה לפני העימותים הישירים עם האדם הלבן על אדמות המרעה שלהם.

לאחר חציית הפארק המדהים המשכתי על כביש מספר 2, לעבר איסט גליישר פארק, וממנו חזרה לכניסה המערבית, בדרכי לעיירה וויטפיש. עיירה זו, למרגלות הר בגובה 2,300 מטר, משמשת מרכז סקי גדול בעונת החורף, אבל גם בקיץ שווה לעשות גיחה לכאן. אפשר להעפיל לפסגת ההר ולשתות מהנוף, לשחות באגם הקטן למטה ולהעביר לילה עם אנשי וויטפיש, שלא חוסכים בסיפורים.