חצור הגלילית: איך חיים בלי משכורת תשעה חודשים

עובדי הרשות המקומית בחצור הגלילית כבר לא מחייכים. חלקם לא קיבלו משכורת תשעה חודשים, חלקם שלושה. 

מי שכבר מחייך עושה זאת בציניות, במרירות שעולה מעמקי הנשמה. "אנחנו הרי לא מובטלים", אומרים עובדי הרשות המקומית. "אם היינו מובטלים, היינו מקבלים את הכסף שלנו. אבל אנחנו באים כל יום לעבודה, כמו חמורים, ולא רואים את הכסף".

ביישוב קטן כמו חצור הגלילית מתפרנסות כמעט רבע מתוך 2,000 המשפחות מעבודה במועצה המקומית או בשלוחותיה – המתנ"ס ובית הקשיש. אחרים עובדים במועצה הדתית, שם לא קיבלו העובדים והפנסיונרים משכורות כבר יותר מתשעה חודשים.

המחסור פוגע במישרין ובעקיפין כמעט בכל משפחה ביישוב. כשאין כסף לקנות אוכל, לא יוצאים למסעדות, לא קונים בגדים בחנויות. חיי המסחר דועכים איפוא גם הם. עובדי רווחה במועצה הפכו בעצמם לנזקקים.

"החיים אינם חיים"

גרשון האריס הוא רכז הקליטה במועצה. רעייתו, רינה, היא פסיכולוגית, שעובדת במועצה אף היא. לשניים חמישה ילדים שעדיין מתגוררים בבית, הצעירה בהם בת שבע. בת נוספת משרתת בשירות לאומי וגם היא עדיין נתמכת על ידי ההורים, ושני הבנים הגדולים נשואים.

האריס אמר, כי הוא ובני משפחתו אינם רעבים ללחם, אולם חייהם בשלושת החודשים האחרונים אינם חיים. "לקחנו מהבנק הלוואות על חשבון תוכניות חיסכון. אחר כך קיבלנו עזרה ממשפחה, יש גם חברים טובים. ככל שהזמן מתקדם ולא רואים את סוף המשבר, נראה שנצטרך לפנות עוד פעם למשפחה בבקשת עזרה.

"אנחנו חיים במקום קטן הרבה שנים, וכנראה שעשינו לעצמנו שם טוב, אז יש כאלה שמוכנים לסייע. במכולת מוכנים למכור בהקפה, ואנחנו מנסים מדי פעם לתת להם סכום קטן, כשיש. בית הספר התחשב בנושא הטיולים השנתיים.

"השעינו כמה חוגים. אנחנו מנסים להיות יותר קפדניים בשימוש בחשמל, ואם מישהו צריך נעליים חדשות, הוא יחכה. אנחנו לא מתים ברעב, אבל עצם זה שאנחנו כל שבוע צריכים לחפש עוד מקור כספי, כדי לשמור על המינוס בגובה נורמלי, זה לא נורמלי. אלה לא חיים.

"הילדים למרבה המזל מבינים, מודעים למצב. הוויתורים מתקבלים מבחינתם בהבנה. אם לא באהבה אז בהבנה. כל הזמן אנחנו מודעים לכך שזה מצב זמני. אנחנו ממשיכים להאמין בכך, למרות שה'זמני' הזה נמשך כבר חודשים על חודשים".

כספי המשכורות נתקעים בבנק

בחודש נובמבר האחרון נבחר ראש מועצה חדש בחצור הגלילית. שאול כמיסה התיישב בכיסא היושב ראש מצויד באנרגיות שאיש צבא מביא אתו כשהוא מסיים את שירותו הצבאי, ומשוכנע שיוכל לכבוש ולהכפיף גם את השוק החופשי לצרכיו ולצורכי הרשות בראשה הוא עומד.

תוכניות היו לו למכביר: להחזיר את חצור למעמדה המקראי, אם כל ממלכות, כפי שכונתה אז. השבוע נשמע יותר מסויג. לא מיואש חלילה, הוא אפילו טורח להדגיש שבמקביל למאבק להביא לעובדיו פת לחם, הוא ממשיך לתכנן את היום שאחרי, כשאת המאבק על השכר החודשי יחליף המאבק השגרתי, על החינוך, התעסוקה, השוק העירוני.

אחת לתקופה מצליח כמיסה לגייס כמה מיליונים, לשלם משכורת אחת מתוך הארבע שחייבים לעובדים. השבוע הצליח לגייס 1.6 מיליוני שקלים למשכורות עבור עובדי המועצה הדתית, המתנ"ס ובית הקשיש. הכספים לא הגיעו ליעדם, למרות שהמדינה העבירה אותם. הם נבלעו בדרך בבנקים, בעלי החוב הגדולים ביותר של המועצה.