חידה ושמה ז'ורז'

לרבים ז'ורז' פרק הוא אניגמה: האם מדובר בגאון ספרותי, או כפי שמבקר נודע פעם אמר על הנרי מילר: הוא לא סופר, אלא אדם שחבר השאיל לו מכונת כתיבה. מספר ספרים שלו כבר תורגמו לעברית: "הדברים", "חלל וכו': מבחר מרחבים", "W או זיכרון ילדות" ו"איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום באמצע החדר". ארבעתם, על יתרונותיהם וחולשותיהם, לא פתרו את החידה. יש שראו בהם פסגה רעיונית, פרוזה שוצפת ברקים ורגעי חסד שהם שיא המחשבה האנושית, ויש שראו בהם גיבובים מתישים של לא כלום. הפתרון, ככל הנראה, הוא אי שם באמצע והוא לא חד משמעי.

ספרו האחרון שתורגם לעברית, "מחזות – העלאה במשכורת / מתחם התפודים", מקרב את המטוטלת שנעה בין גרפומניה לגאונות לכיוון החיובי, ואולי לא בכדי אסטרונאוטים צרפתיים קראו לכוכב לכת על שמו. הספר הוא מעין ז'ורז' פרק מתומצת, בלתי מתרברב, שאמנם עוטף את לוז יצירתו בחורשות של מלל, אך הפעם בצורה עדינה יותר, מרומזת. כך שמי שקרא בעבר ונרתע, הנה ההזדמנות לעלות שוב על רכבת פרק הדוהרת רוב הזמן לתוך עצמה.

כוחו השואב של האבסורד 

הספר מורכב מצמד מחזות לכאורה. רק השני אגב, "מתחם התפודים", ניתן להמחזה, ואכן הועלה על הבמה ב-1974 ב"Theatre de Nice" בבימויו של רובר קונדמן. מדובר במחזה אבסורדי וסהרורי על חמש דמויות ממיטב המסורת הפרקית: סהרוריות, תלושות מהחיים, שנונות, הממחיזות מקטעי אוונגרד שטופי הומור. אפשר לנסות להוציא ממנו את הפילוסופיות הזערוריות כלהוציא מוץ מן התבן, אך ספק אם תהיה להן איזושהי משמעות. מדובר פה בניסיון מודע ומוצלח להציב דמויות בתוך המרחב המופרך של הבמה, ולגרום להן להתנהג כאילו הן חיות באמת.

המחזה הראשון, "העלאה במשכורת", הוא מעט יותר תקשורתי. למעשה, מבין כל יצירותיו שתורגמו לעברית, מדובר ביצירה הבהירה ביותר. פקיד משרדי אפור וחסר תכלית מעוניין להשיג העלאה במשכורת, לכאורה דבר שגרתי של מה בכך. פרק לוקח את הסיטואציה ומפליג איתה למרחבי שנינות מלאי הומור ונפתלות, הכלאה של מחזוריות ומבחן בלוגיקה, תוך כדי ביקורת חדה ומושחזת על אותם תאי עבודה מודרניים הנקראים משרדים, ועל יחסי הגומלין המשונים, המנוכרים, של האנשים החולקים אותם תאים.

על פניו מדובר בטקסט נונסנס להחריד, ובכל זאת, בצורתו המיוחדת, הוא מצליח להפנט, אולי בשל כוחו השואב של האבסורד. בסוף הספר מצורפת אחרית דבר מאת דפנה שניצר, שעוזרת לשפוך מעט אור על האניגמה הנקראת ז'ורז' פרק, ובהחלט ראויה, אבל אחרי הכל ולמרות הכל, החידה לא נפתרת, ואולי טוב שכך.