הנדב הידוע

אבוקסיס, 32, הוא בן חמישי למשפחה דתית בת 11 נפשות. "שיהיו בריאים", הוא אומר ומזכיר את כולם בנשימה אחת: "יגאל, חנן, שמעון, עופר, אני, אתי, עוזי, רוחה וברק". הרחובות אפורים, משמימים, ויש כאן הרבה עולים חדשים מחבר העמים. כל יום שני פותחים כאן שוק. את פנינו מקבלת אמו של אבוקסיס, מרים, גננת במקצועה, בכיסוי ראש שחור, והיא ממהרת לחצר לקטוף שיבה לתה הריחני שעוד מעט תגיש לשולחן. על קירות הבית תמונות של הבאבא סאלי והרבי מלובביץ', תמונות של הבנים, הבנות והנכדים. במטבח היא מספרת לנו איך היתה עושה תורנויות ניקיון לבנים שלה. "נדב לא היה ילד מצחיק במיוחד" היא מספרת. "הוא היה תלמיד טוב מאוד וקפדן. גם בצבא. כל הבנים שלי טובים", היא מדגישה, "ואני מרוצה מכולם מאוד מאוד. נדב הוא טוב לב באופן מיוחד".

אבא של נדב, דניאל, מגיע עם הטרנזיט השחורה של חברה קדישא. כבר שבעה חודשים שהוא וחבריו לא קיבלו משכורות. גם ראש המועצה החדש, שאול כמיסה, לא יכול לעזור. על הטרנזיט של דניאל מודעות אבל: "הננו מודיעים בצער רב על פטירתה של המועצה הדתית בחצור הגלילית".

שלושה חבר'ה צעירים ממגמת תקשורת בבית הספר "שער וגיא" שבקיבוץ דפנה, בחרו לעשות על הסטנדאפיסט אבוקסיס סרט דוקומנטרי. הם מתלווים אלינו ואל אמא מרים, שכולם כאן מכנים אותה מארי, לעשות שוק. האנשים של חצור הגלילית גאים בנדב שלהם, ובשוק כולם עושים לו כבוד ומבקשים שיבוא למכור איתם בבאסטות. אתי אלטוויל, מוכרת תמרוקים מבית שאן, היא אולי היחידה שלא יודעת מי זה נדב אבוקסיס, ומבקשת לסדר את השיער שלה לפני הצילום איתו. הוא מציע לעוברות ושבות את מרכולתה, ליפסטיקים ומסקרות. הנשים של חצור מתרגשות מכך שהבן של מארי הגיע לאן שהגיע, צובאות עליו ומוסרות ד"ש למשפחה. מישהי מתעניינת בקרבה המשפחתית, מנסה לברר אם היא מכירה את אבא שלו, ואבוקסיס ממהר להשיב לה: "לא כדאי לך להכיר אותו. הוא בדרך כלל מלווה את האנשים בפעם האחרונה שלהם... סתם", הוא מוסיף, "זו מין בדיחה פרטית".

אחרי שאבוקסיס הספיק לשקול שקדים ותאנים ומישמשים לכל הדודות העוברות, הוא פוגש ליד דוכן ההדרים חבר כיתה שלו, צביקה פרץ. כשאבוקסיס מקלף תפוז כתום ובשרני במיוחד ונוגס בו, אני שואלת את פרץ איזה תלמיד הוא היה. "תלמיד יותר מדי טוב", הוא עונה. "בגלל זה אני כאן, והוא איפה שהוא". אבוקסיס לא עוזב את השוק לפני שהוא מוכר כמה אריגים צבעוניים, ונבלע בתוך ה-2 ב-10. אמא מארי מאושרת. היא חוזרת עם שני סלים מלאי כל טוב באוטו המהודר של בנה, היישר לרחוב הגאולים.

את השמש החורפית שהיתה לנו בבוקר מחליפים עכשיו ענני גשם. אנחנו ממהרים לאכול קוסקוס מרוקאי אמיתי, לא לפני שמרים פותחת לנו שולחן עם מאזטים צבעוניים וחריפים. בינתיים מצטרף אלינו אחיו של נדב, ברק, הבן היחיד שעוד גר בבית. אנחנו נוסעים למרכז הישן-חדש של חצור. אנשים מתקבצים סביב אבוקסיס והוא בוחר לתת קטעים מההצגה שלו, "זה הקול", שרצה ברחבי הארץ, להנאת הסובבים.

אנחנו מגיעים אל בב'לה, מוותיקי המושבה, בן 70, בעל חנות למכשירי כתיבה על שמו. "הוא דמות מיתולוגית כאן", אומר אבוקסיס. "תמיד כשאתה רואה אותו, הוא אומר לך 'בוא'נה, אבא שלך היה פה וקנה ואח שלך חייב לי כסף'. מה זה כסף? זה איזה ארבעה שקלים... ויש את הפלאפל של אמסלם. זה הפלאפל היחיד בארץ שאתה לא יכול להוסיף לתוך הפיתה שום דבר. הוא שם לך את כל התוספות לבד. אסור לך לגעת בכלום. אבל מצד שני זה הפלאפל הכי טוב בארץ". לא עזבנו את השוק לפני שביקרנו במספרה של מימי. "כל דמות תתלבש עליו, זה נדב", אומרת מימי גרניט ומוסיפה, "הייתי צובעת לו לפלטינה ועושה לו קוצים כלפי מעלה".

לפני שאנחנו עוזבים את חצור לכיוון מעלות תרשיחא, שם מתגוררת אחות סבתו מצד אמו, סולטנה, אנחנו פוקדים את קברו של חוני המעגל בקצה העיירה. "לפני שהיה הבאבא סאלי, היה חוני המעגל", אומר אבוקסיס בגאווה. "יום העצמאות נקבע אצלנו כיום ההילולה של חוני המעגל כילדים היינו הולכים קילומטרים על החולות כאן ורואים את ההילולה".

בכניסה למעלות אנחנו עוצרים בקריית חינוך מעלות, ישיבה דתית-תיכונית אליה נשלח אבוקסיס בגיל 12 ובה בילה עד שהתגייס ב-89' כלוחם לגולני. "היינו שישה נערים בחדר", הוא משחזר. "ככה היה נהוג אז, שהילדים יקבלו חינוך טוב בפנימייה". המדריך, חובש כיפה שחורה, לא מעוניין להצטלם לעיתון ומוביל את אבוקסיס למועדון, שנשאר כשהיה. אבוקסיס לא ביקר כאן מאז 89', וזו הפעם היחידה בכל השעות שבילינו איתו שהוא נראה נרגש ועיניו מאדימות מדמעות. את השהות הממושכת שלו בפנימייה היה מגוון בביקורים תכופים אצל הדודה סולטנה, שגרה ממש במעלה הרחוב. "החיקויים הראשונים שלי היו על סולטנה והמשפחה שלה בערבי שבת בבית". כשרואים אותה, אשה יפה וצבעונית, מבינים מאיפה באו לו ההומור והחיוניות. את קירות ביתה מעטרות תעודות הוקרה רבות על פעילותה בקהילה, תמונות מהמעברה, תמונות של הנכדים והנינים. היא שרה לנו בצרפתית-מרוקאית ובעברית ומתבלת את המאכלים האהובים על נדב בהומור. למעשה, סולטנה של אבוקסיס, הדמות המיתולוגית מתוכנית הרדיו של דידי הררי, מבוססת על האשה הזאת. "שלום, אני קוראים לי סולטנה דנינו", מביא אבוקסיס קטע נוסף מההופעה. "אני גרה בחצור הגלילית ויש לי שישה ילידים, ואת כולם קראתי שמות של מלאכים. מיכאל, גבריאל, דניאל, צ'ארלי... ויש לי את הילדה שלי ברוריה, הבת הקטנה קטנה. בת 49, היא נכנסת ל-50, סוגרת 54, בקיצור 70...".