איראן: בחירות ידועות מראש
בסוף השבוע יתקיימו בחירות לפרלמנט באיראן, ה"מג'לס", והשמרנים עומדים לנצח "בהליכה". ראשית בגלל הפסילה הסיטונית של המתמודדים תומכי הרפורמות וגם בגלל העובדה שהציבור האיראני התייאש מלייחל לשינוי שלא מגיע. האכזבה הגדולה
השבר הגדול: בצילו של משבר פוליטי חסר תקדים ייערכו מחר (יום ו') באיראן בחירות לפרלמנט, שרבים סבורים שתוצאותיהן ידועות מראש.
האיראנים תומכי הרפורמות, ובהם נשים וצעירים רבים, שניצחו בבחירות הקודמות והחזיקו ברוב בפרלמנט, צפויים למצוא את עצמם הפעם בצד המפסיד. השמרנים עומדים לנצח את הבחירות הללו "בהליכה", ולהשתלט על המג'לס – בית המחוקקים האיראני.
יכולת הניבוי של תוצאות הבחירות נשנעת על שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא האדישות שפשטה בציבור האיראני, שהתאכזב מאוזלת ידם של נבחריו להביא לשינוי המיוחל.
השנייה טמונה בעובדה שרוב המתמודדים מטעם המפלגות הרפורמיסטיות נפסלו מראש מלהשתתף בבחירות, או שהסירו במחאה את שמותיהם מרשימת המתמודדים. בשטח נותרו רק קומץ רפורמיסטים והרבה מאוד שמרנים. במצב שכזה, שיעור הצבעה נמוך גם הוא משחק לידיהם.
שיעור הצבעה נמוך
יממה לפני פתיחת הקלפיות, בטהראן החיים מתנהלים כסדרם. הקירות אמנם מכוסים בכרזות אך רוב הציבור נשאר אדיש.
באיראן יש כ-46 מיליון בעלי זכות בחירה אולם סקר ממשלתי אותו מצטטת רשת BBC מגלה כי שיעור ההצבעה הארצי בבחירות צפוי לעמוד על 30 אחוז בלבד. מומחים סבורים שבערים הגדולות, ובמיוחד בטהראן, יהיה שיעור ההצבעה נמוך אף יותר, ויעמוד על כעשרה אחוזים בלבד.
"הציבור האיראני עייף ומאוכזב", מסביר ד"ר סולי שאהוור מאוניברסיטת חיפה. "הרפורמיסטים יפסידו בין השאר משום שהבוחר איבד את אמונו בהם. היה להם רוב בפרלמנט והנשיא חאתמי נמנה על שורותיהם אבל למרות זאת הם לא סיפקו את הסחורה".
האדישות ברחובות עומדת בניגוד גמור למשבר העמוק שפוקד את המערכת הפוליטית האיראנית בחודש האחרון. המשבר החל לפני כחודש, כשמועצת שמירה החוקה, גוף של אנשי דת שמרנים המחזיק בסמכויות נרחבות, פסלה כ-2,000 חברי פרלמנט ומתמודדים חדשים מהשתתפות בבחירות.
הפסולים היו מחוקקים ומועמדים מטעם מפלגות התומכות בכינון רפורמות ברפובליקה האיסלמית, וביניהם אישים בולטים כגון אחיו של הנשיא חאתמי, מוחמד רזה חאתמי, וגם אשתו, שהיא נכדתו של האייטוללה חומייני. העילה הייתה ברוב המקרים ספק בנאמנותו של המתמודד לשלטונו האבסולוטי של המנהיג העליון, האייטוללה עלי חמינאי.
הרפורמיסטים כינו את הצעד "הפיכה ללא שפיכות דמים". הם טענו שמועצת שמירת החוקה שואפת להבטיח בכל דרך אפשרית ניצחון של השמרנים בבחירות, תוך התעלמות מכל עיקרון של דמוקרטיה והגינות.
הם מחו על ההחלטה וקיימו שביתת שבת בבניין הפרלמנט במשך כחודש, אבל תומכיהם הנלהבים - הסטודנטים והצעירים המשכילים של איראן - לא יצאו לרחובות.
חאתמי נאחז בקש
מאז החריף המשבר עוד יותר, כשחברי הפרלמנט הרפורמיסטים, וביניהם גם שרים בממשלה, הודיעו שהם מתפטרים מתפקידם במחאה על פסילת עמיתיהם. חלק מהמפלגות אף הודיעו כי הן מחרימות את הבחירות כליל ומתמודדים מטעמן שהשתתפותם כבר אושרה, הסירו את שמותיהם מהרשימה בקלפיות, וקראו לתומכיהם לא להצביע עבור אף מועמד.
הנשיא חאתמי נזעק וקרא לאיראנים להתפשר, להגמיש את עמדותיהם ולהשתתף בבחירות בכל מקרה, גם אם כמוהו - הם סבורים שהן לא הוגנות.
חאתמי אמר שדבריו נאמרים "בלב כבד": "אנשים רבים חשים שהם אינם יכולים להצביע עבור המועמד המועדף עליהם. אבל עם קצת סובלנות הם יכולים למצוא את המתמודד שקרוב ביותר לעמדותיהם…
"אפילו אם הם לא יכולים לשלוח את המועמד שלהם למג'לס, בכוחם לחסום את האנשים שהם לא רוצים שיהיו שם… אי-השתתפות בבחירות תאפשר למיעוט להשתלט על הפרלמנט והמדינה", אמר חאתמי.
ד"ר שאהוור סבור שהקריאה של חאתמי לא תזכה למענה. "חאתמי מתכופף מול הממסד השמרני והאיראנים מרגישים שאין מי שיילחם עבורם. הם מרגישים מרומים. הם בחרו בו וקיוו שהוא יחולל שינוי, זיכו את הרפורמיסטים ברוב בפרלמנט אבל לא קרה דבר".
שאהוור שואל משל מבכיר איראני, שאמר שהרפורמיסטים הם כמו אדם שמן שהולך לחדר כושר במשך שנה, ובסיומה מגלה שהוא נותר שמן כשהיה.
- למה בעצם הרפורמיסטים לא הצליחו לחולל שינוי?
"באיראן יש למעשה מערכת שלטונית כפולה - אחת נבחרת ואחת שממונה על ידי הממסד השמרני. האיראנים בוחרים אמנם את הנשיא אבל מעליו יש את המנהיג העליון, שהוא נציגו של אלוהים על פני האדמה. הוא לא נבחר על ידי העם אלא על ידי מועצה של אנשי דת. אבל הוא מוקד הכוח האמיתי ששולט על מערכות הביטחון והמשפט. הנשיא אמנם ממנה ממשלה אבל המנהיג העליון שולח נציגים מטעמו לכל משרד ממשלתי שמכתיבים את המדיניות".
- אז הנשיא הוא חסר שיניים?
"מכמה בחינות כן, וחאתמי במיוחד. הוא כעת בקדנציה שניה. גם אחרי הבחירות הנוכחיות הוא יישאר בשלטון לעוד כשנתיים ובתום כהונתו יפרוש. בשנתיים האלה הוא לא יעשה הרבה ולא יזעזע את המערכת. אבל השנתיים הללו של שקט פוליטי יאפשרו לממסד השמרני להשיג את הדבר החשוב ביותר בעיניו – נשק גרעיני. הנשק הזה הוא בעיני השלטון תעודת הביטוח היחידה מפני פלישות".
- אתה סבור שיהיו מהומות ברחובות כשהשמרנים ינצחו?
"בטווח המיידי תהיה מרירות אבל לא יהיו מהומות דומות לאלו שנראו בעבר. באיראן יש אופוזיציה אבל היא מפולגת ומסוכסכת בתוכה. האופוזיציה המאורגנת יותר נמצאת דווקא בחו"ל, והיא זו שמנסה לגייס תמיכה עם שידורי טלוויזיה ורדיו ואינטרנט".
- אז הרפורמיסטים ויתרו על המאבק?
"האיראנים התפכחו מהאשליה. המנהיג היה למעשה רק חיץ בינם לבין השלטון. בעתיד אולי לא יהיה החיץ הזה. זה עלול לדרדר את המצב באיראן אבל אז כשתגדש הסאה, לא יהיה מי שיעצור את ההתפרצות ואולי יתרחש שינוי בשלטון".
- אתה סבור שניתן לזרז את התהליך הזה?
שום מדינה, במיוחד לאחר ההסתבכות האמריקנית בעיראק, לא תבוא ותתעמת חזיתית עם ההנהגה האיראנית. עם זאת, ייתכן שארבע שנים נוספות של בוש בבית הלבן, ולחץ על איראן בנושא הגרעיני, יסדקו עוד את החומה. אגב, הגרעין הוא הנושא היחיד שיכול לשמש מנוף לחצים יעיל מול טהראן. בשום תחום אחר מלבד הגרעין אין תמימות דעים בין אירופה לאמריקה".
- גם לא מחאה עולמית על הפרת זכויות אדם?
"ההיבט של זכויות אדם עשוי להיות זרז של המהפיכה הבאה מבפנים דווקא. חשוב להזכיר שהמהפיכה שהפילה את שלטון השאה באה לאחר מתקפת עיתונות עולמית בנושא הזה. אם זה יחזור על עצמו, העם האיראני צריך לקבל תמיכה מבחוץ. הכוחות מוכנים – יש צעירים וסטודנטים ונשים שמוכנים לצאת לרחובות, אבל הם רוצים להיות בטוחים שתהיה להם תמיכה מוראלית מבחוץ".
- אז מה הועילו שש שנות שלטון רפורמיסטי? אולי היה עדיף לאיראנים שלטון שמרני עריץ שהיה סופג גינוי עולמי ולא שלטון שהפיך תקוות שווא?
"שלטון שמרני לא צריך את תמיכת העם. זה שלטון שכוחו נובע מהאל והמנהיג העליון נמצא מעל לחוק. אבל ברור שלא לעולם יוכל המשטר להמשיך לכפות את האידאולוגיה הזו, שמקורה לפני אלפי שנים, על אומה מודרנית.
"התהליך שעבר על החברה הוא החשוב. יש כיום יותר תעוזה באיראן לעמוד נגד המשטר. האיראנים פתוחים ומשכילים ומכירים את העולם שבחוץ. הם מבינים מהן הזכויות שמגיעות להם ורוצים לדרוש אותן. ביולי 1999 וביוני 2003 היו הפגנות בכל המדינה ונשמעה גם ביקורת נגד חמינאי. יש אי שקט. הרפורמיסטים הלכו שני צעדים קדימה אבל חזר רק צעד וחצי אחורה.
"בדיעבד אפשר להגיד שהם לא היו צריכים את הרפורמיסטים אבל כשהופיע חאתמי הוא היה בגדר חידוש - איש דת בעל השקפות מתונות ופתיחות. הם תלו בו תקוות ונתנו לו צ'אנס. עכשיו התברר שזה היה לשווא אבל לא לחינם. החברה עברה תהליך למידה שמכין אותה לשלב בו היא תעמוד על שלה. בסופו של דבר יהיה משטר חופשי באיראן. זה יקרה בהדרגה וידרוש הרבה שינויים פנימיים, אבל המשטר לא יהיה אותו המשטר".
מודעות בחירות ברחובות טהראן
צילום: רויטרס
האכזבה הגדולה. חאתמי
צילום: איי פי
הרחוב האיראני בצל הבחירות
צילום: רויטרס
אחד המצביעים השמרנים עם תמונת מועמד
צילום: איי פי
מומלצים
