משפחה שכזאת

המאה ה-21 מוצאת את מוסד המשפחה בתהליכי ערעור מתמשכים. הנתונים מלמדים שיותר ויותר משפחות בעולם המערבי חיות במסגרת שונות מהמשפחה הגרעינית המקובלת. גם בטלוויזיה השינויים האלה נראים, ויותר ויותר מקובל להראות על המסך משפחות שונות, אחרות ובעיקר - בלתי מתפקדות. המשפחה האמריקנית הייתה מאז ומתמיד מוסד מקודש ביותר לתושבי מדינת דגל הפסים והכוכבים - וככזו, הביקורת עליה הייתה תמיד חביבה על יוצרי הסדרות האמריקניות. לרגם יום המשפחה החל היום - לפניכם סקירה של חמש משפחות לא לדוגמה.

משפחת באנקר - "הכל נשאר במשפחה"

לאחר שני עשורים של משפחות מושלמות בטלוויזיה האמריקנית (הוולטונים, משפחת בריידי ואחרות), הגיע למסך בתחילת 1971 ארצ'י באנקר. "הכל נשאר במשפחה" הייתה הראשונה ששימשה ראי אמיתי של החברה האמריקנית. לא עוד אבא החוזר מעבודתו במשרד לארוחת הערב החמה של רעייתו המתחנחנת ושני ילדיו המלוקקים המסתכלים עליו בהערצה עיוורת - אלא הטיפוס הכי לא פוליטיקלי קורקט בהיסטוריה: גזען, לא סובלני לשונה ממנו, שוביניסט, איש הצווארון הכחול, שלא סובל את החתן שלו ("ראש כרוב") מזלזל באשתו, ומפחד משכניו השחורים (משפחת ג'פרסון).

ארצ'י היה בו זמנית הדמות האהובה ביותר והשנואה ביותר על המסך, וללא ספק היה האבטיפוס לדמויות רבות שעוד יבואו. דמותו הראתה לאמריקני הממוצע מי הוא באמת, בלי פילטרים. הוא היה יכול להזדהות איתה - להבין את פחדיה וחששותיה, אך גם להסתייג מהתנהגותה הוולגרית. 

משפחת באנדי - "נשואים פלוס"

אמצע שנות השמונים הייתה התקופה של משפחת קוסבי. המשפחה השחורה הכי לבנה אי פעם (עד מייקל ג'קסון, לפחות). אל באנדי נוצר בין היתר, כדי להיות הנגטיב האולטימטיבי של קליף האקסטבל. במקום רופא, איש משפחה חייכן שהחיים מחייכים אליו, שנשוי לעו"ד מצליחה ואב לילדים הישגיים - קיבלנו מוכר נעליים, עלוב חיים, לוזר תמידי ומיזנטרופ, שאשתו עקרת בית שלא מבשלת ולא מנקה, בנו לא מסוגל להשיג בחורות, ובתו עונה לכל סטראוטיפ בלונדיני אפשרי.

משפחה באנדי שמה לצנינים את ערכי המשפחה המקודשים של אמריקה השמרנית בעידן רייגן, בעטה בהם, בזה להם ורמסה אותם עד עפר. עד כדי כך שארגונים שמרניים יצאו בפומבי נגד הסדרה ונגד הרשת המשדרת FOX. בני משפחת באנדי חיבלו במכוון זה בחייו של זה ופעם אחר פעם מנעו אחד מהשני ולו רסיס קטן של אושר. הפעם היחידה בה זכורה סולידריות אמיתית אצל הבאנדים הייתה כאשר אל והילדים התאחדו בברית נגד התינוק החדש שבדרך (“Set sail... baby"). אכן מטרה נעלה. זה לא סתם שהאימאג' הכי מזוהה של הסדרה הוא זה של אל תוחב יד אחת לתוך מכנסיו. אחרי הכל, אם אין אני לי, מי לי.

משפחת סימפסון - "משפחת סימפסון"

לכאורה יש לנו כאן משפחה שעל פניה הכל אמור להיות בה בסדר: האבא עובד כאחראי בטיחות במתקן גרעיני, האם עקרת בית נאמנה ואם אוהבת, השובבות של הבן הבכור אופיינית לגילו, הבת האמצעית בוגרת מגילה בהתנהגותה ובדעותיה, חכמה מהממוצע, נגנית סקסופון מוצלחת ובעלת אמביציות, והתינוקת מראה ניצני אינטליגנציה וחוכמת חיים יחסית - רק שאיכשהו דברים השתבשו ומשתבשים לסימפסונים וכולם בשלב זה או אחר מוציאים אחד לשני ואחד על השני את העצבים.

האבא הוא שתיין בירה עם איי.קיו דו ספרתי, האם היא אובססיבית-קומפולסיבית מודחקת, לבן הבכור יש עתיד מבטיח באחד מבתי הכלא במדינה, הבת האמצעית לא מסוגלת לקשור קשרים חברתיים, והתינוקת כבר 14 שנה לא הוציאה מילה מהפה.

הסימפסונים לקחו את הבאנדים כמה צעדים קדימה (כאן צריך לשפוך אי-אלו שבחים בזכות האנימציה והכותבים שמצליחים להישאר רעננים להדהים), והסדרה הפכה עם הזמן לסאטירה הנוקבת ביותר על החברה והתרבות האמריקנית - בעיקר על ההתמכרות למותגים והרגלי הצריכה, שמכתיבים את חייהם של בני המשפחה.

משפחת סופרנו - "הסופרנוס"

משפחת סופרנו היא למעשה שתי משפחות. המשפחה הגרעינית במובן קירבת הדם, של טוני, כרמלה, מדו ואיי.ג'יי, וה"משפחה", במובן אחר לגמרי של קירבת דם. הכפילות והעימות הבלתי נפסק בין המשפחה המאפיוזית למשפה הביתית, שבה שתי המשפחות לוקות בתפקודן במקביל, היא שעשתה את "הסופרנוס" לסדרה המורכבת ביותר שאי פעם נוצרה.

טוני, מהפטריארכים הגדולים בטלוויזיה, שלעולם לא יבגוד בשותפיו האמיתיים, מזיין חופשי מאחורי הגב של אשתו, שלרוב מודעת לכך ובדרך כלל שותקת משום שהיא נהנית מהסטטוס ומהעושר. טוני, שמטפל ביד רמה בהתנהגות הילדותית-לעתים-קרובות של פקודיו שסרים למרותו בהכנעה, מתקשה להתמודד עם בנו הסורר ועם בתו החריפה ובעלת המודעות החברתית והמשפחתית, שעושה דברים בניגוד לרצונו ולדעתו.

ובכלל, המאפיונר המהולל נדרש לטיפול פסיכולוגי ולעזרת הפרוזאק, משום שאינו מסוגל להשתחרר מהצל של אמו, שאף כמעט יזמה את רציחתו ע"י הדוד ג'וניור. יותר מהכל – ועם כל האלימות שבה - "הסופרנוס" היא סדרה על משפחתיות בלתי מתפקדת. 

משפחחת אוסבורן - "משפחת אוסבורן"

התוצר המשפחתי הראשון של תעשיית הריאליטי. המשפחה האמיתית הלא מתפקדת של הטלוויזיה (אנגלים, אגב, אבל בלוס אנג'לס). למי שזוכר את אוזי אוסבורן מימי הרוק של הסבנטיז, שסמים ואלכוהול היו עבורו כמו פטיפורים לשאול יהלום, שהטיף להתאבדויות וביצע בבעלי חיים מעשים שלא כדרך הטבע, קשה ודאי לדמיין אותו כאיש משפחה. אבל אוסבורן הפך עם הזמן והכימיקלים לחתול גרגרן, עם נטיות פולניות לא עלינו ("תפסיקו לצעוק!!!" הוא צורח על בני הבית, רוצה שהילדים יחזרו בשעות סבירות ושלא יקיימו יחסי מין בגיל צעיר), כשרק הקעקועים והשימוש התדיר במילה פאק מזכירים במעט את מה שהיה פעם.

אוזי קוהרנטי במידה שמשתווה לג'ורג' בוש, הוא נעבעך ליד אשתו, הבוסית האמיתית, והמורד הגדול של פעם נאלץ להתמודד עם המרדנים שהוליד: בנו נמשך לכלי נשק ונכנס-יוצא ממוסדות גמילה, בתו הקפריזיונרית מנסה להיות רוקרית כמוהו. מה יש לומר, משפחה פאקינג שכזאת, שמראה את החיים האמיתיים שמאחורי עולם הזוהר, וקורעת את הדימוי הוורוד שהוליווד מנסה לייצר.