הגברים בוכים בלילה

בהקדמה לספר "ציפורים מתות בסתר" של קולין מקאלוג מתוארת ציפור שמחפשת אחר שיח קוצים מסוים. כשהיא מוצאת אותו, היא מצמידה את חזה לקוץ הארוך והחד ביותר, ותוך פרפורי הגסיסה היא פוצחת בזמר כה יפה שגורם לעולם כולו להיעצר ולהקשיב, ולאלוהי הארץ לחייך על פאר יצירתו. לטוב ביותר, טוענת האגדה, מגיעים במחיר של כאב גדול.

נכון או לא נכון, נראה שבכל הנוגע ל"נוס", יצירת המחול החדשה של הכוריאוגרף אמיר קולבן מלהקת "קומבינע", הכאב הפרטי, שהוביל אותו לתהליך היצירה, הוליד את אחת מעבודותיו הטובות, אם לא הטובה ביותר. קולבן נוטה ביצירותיו לעתים קרובות לאקספרסיביות כפייתית, או בעברית פשוטה - ללעיסת יתר של מסרי היצירה. הפעם, אולי מכיוון שהעבודה נולדה בעקבות שבר גדול בחייו - שקשור, בין היתר, לפירוק נישואיו ולמצבה הקשה של להקת "קומבינע" - הכאב דרש ריכוז עצמי מקסימלי של היוצר בחומר, מרבית חלקי העבודה מאפשרים לקהל לרוץ לבד בדמיון מבלי להיות מובל או מכוון רגשית.

למרות שבתחילת העבודה נשמע נהי מייבב של גבר, שמלביש על הקהל מראש מצב רוח עצבובי, המלנכוליה המהורהרת שאליה חתר קולבן, נבנית ומתגבשת לאורכה באופן טבעי. הבמה נקיה ואסתטית, מוקפת בקירות מסך לבנים ועליה מתקיימים משחקי אור וצל מוקפדים. קולבן עושה שימוש מעניין ונעים בצלליות הרקדנים ובתבנית תנועה רכה וחוזרת, שלפחות בתחילת העבודה מדמה את הקבוצה למעין כת נזירית. כשאור בוהק נזרק על הבמה, הופכת התנועה לקצובה, חדה ונוירוטית, וכך, מה שהיה יפה בחושך נגלה כחולני באור.

חוזקה של העבודה טמון בניסיונה המוצלח להיפטר מהשבלוניות של הצער. קטעי האנסמבל טובים, וגם אם אינם מחדשים, הם עובדים ויזואלית ומצליחים להעביר סיפור. באחד הקטעים המעניינים בעבודה הופך קולבן אלומת אור למסלול דוגמנות, שבו הוא מאפשר לקהל לא רק להתבונן ביצירה אלא גם לבחון את הרקדנים כבני אדם וכמוצר בסופרמרקט של החיים. בקטע אחר הוא משתולל עם האבסורד לצלילי מוזיקת פאנק גרמנית אנרכיסטית, מטאלית ומנוכרת.

קטעי הסולו והדואטים חלשים ונגועים לעתים בתיאטרליות יתרה, שלא מוסיפה אלא גורעת מתשומת הלב לתנועה, אך מינוניהם נמוכים, ולכן הם אינם מאפילים על המכלול. גם אם לפרקים נדמה שנכנסת בעל כורחך לתוך החדר האינטימי של היוצר, וכי אתה מדשדש בין קרביו השפוכים על הבמה, בסופו של דבר מדובר במופע מעניין ובהתפתחות חיובית שעוברת על "קומבינע".

נוס: יום ה', 26.2, בשעה 20:30 במרכז ז'רר בכר בירושלים; יום ב', 15.3, בשעה 21:00 בסוזן דלל בת"א; יום ה', 18.3 בשעה 20:30 באולם רפפורט בחיפה