רכב בלי אחריות?
לא רק שיבואנית הרכב בחרה לטפל בבעיה בטיחותית בעזרת ספריי שמן, אחר כך טענה כי היא אינה אחראית לבעיות מכאניות שהתגלו. לפחות הסוף טוב
במאי 1997 רכש משה שריון דייהטסו גרנד מוב. שישה חודשים בלבד לאחר הרכישה, התגלו לפתע רעשים ונקישות בהגה. בעל המכונית מיהר כמובן למוסך החברה, אך לא זכה לפיתרון הבעיה. פעם אחר פעם הגיע למוסך, ובכל אחד מהמקרים נענה בתשובה כי הנקישות ייעלמו ויחלפו עם הזמן. חוץ מזה, וליתר ביטחון, הוחלט במוסך כי יש טיפול מיוחד במינו - ספריי שמן האמור להשקיט רעשים מתכתיים...
וכך פעם, ועוד פעם במשך השנים. בינתיים הסתיימה כבר תקופת האחריות של האיש, והרעשים לא נעלמו. ארבעה חודשים לאחר תום האחריות, הגיע כרגיל שוב למוסך. אלא שהפעם, הפלא ופלא, נערכה לרכב בדיקה מקיפה במיוחד. ולפתע, ממש במקרה, התגלו נזילות שמן במסרק ההגה. לא סתם נזילות, אלא כאלה המעידות על צורך בשיפוץ המערכת!
ומה עכשיו?
למרות ששריון טען כי הוא נאלץ לחיות עם הבעיה מאז הרכב היה חדש, ובוודאי בתוך תקופת האחריות, טענו במוסך כי אין קשר בין התלונות. כך נאלץ לשלם סך של 5,279 שקלים בגין תיקון והחלפת מסרק ההגה. אלא שלא סתם כך. במקביל פנה לבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב, ותבע את "חברת טלקאר", יבואנית דייהטסו, על החזר דמי תיקון בשל אוזלת ידו של המוסך. לטענתו, התיקון הנדרש היה בר טיפול וזיהוי במעוד מוקדם הרבה יותר.
שופט בית המשפט ארנסט אכן הסכים עמו, והורה כשנה לאחר מכן ל"טלקאר" לשלם לו את סכום התיקון והוצאות משפט. חשבתם שבכך הסתיימה הפרשה הזו? לא בדיוק. בצעד מפתיע למדי הודיעה היבואנית לבית המשפט כי לפי שמה היא מייבאת רכב, ואינה מוסך. ועל כן, היא נציגה של דייהטסו לצורך הליכי רכישה בלבד, ועל כן לא היא אמורה להיות הנתבעת בתיק.
הייתם מאמינים?
מסתבר כי בפסק הדין נפלה טעות קלה, כזו שלא התייחסה ל"טלקאר" כאחראית לתיקונים מכניים. טעות שאפשרה לעורכי הדין הממולחים של היבואנית להתחמק מנטל האחריות לבעיה ברכבו של שריון. זה האחרון לא ידע כמובן איך לפתע הסירה מעצמה היבואנית אחריות ברורה.
בצר לו פנה אל השופט, הבהיר כי נפלה כנראה טעות בניסוח שם הנתבעת, וביקש כי יתקנה כדי שניתן יהיה לסיים את הבעיה. להפתעתו גילה כי השופט אינו מוכן לכך. בית המשפט מסר לו כי התביעה הסתיימה, ומעתה אין בידו לסייע. הדרך האחת לפתור את הבעיה - תאמינו או לא - היה להגיש תביעה חדשה. כך מסר לו השופט, וכך החליט לעשות מר שריון.
כאן מסתבר היה העסק ברור הרבה יותר. ראשית, עדותו של שריון היתה אמינה על השופט יעקב שינמן יותר מעדויותיהם של מהנדס הרכב, מנהל טכני וסגן מנהל השירות ב"טלקאר בע"מ". וכך קבע כי "אותה תלונה שהייתה מקור גילוי התקלה ב-00', הייתה תלונת הלקוח גם ב-97'. בין היתר, כפי שנית לראות בטופס "היסטוריית הטיפולים", בשתי התלונות התלונן הלקוח על "רעש בגלגל קדמי ימני". כך השופט.
ובפסק הדין הוסיף ואמר כי "לא ניתן כל הסבר, מדוע כשהתלונן לאחר תום תקופת האחריות, ערך המוסך בדיקה יסודית. גם לא מדוע בדיקה כזו לא בוצעה כאשר התלונן לראשונה על תקלה זהה... כשהתלונן על רעשים בגלגל, היתה צריכה "להידלק נורה אדומה" אצל הנתבעת... מדובר בבדיקה בטיחותית מדרגה ראשונה המתחייבת מהוראות הנוהל שבתקנות התעבורה...".
לבסוף אמר כי "אם הדברים היו נעשים מלכתחילה ובמועד, הייתה נמנעת המחלוקת שבפני, הבעיה הייתה מתגלית ומטופלת, או שהרכב היה מתוקן במסגרת שנת האחריות". ולכן הורה כמובן ל"טלקאר בע"מ" לשלם למר שריון את סכום התיקון, בתוספת הפרשי הצמדה והוצאות משפט.