מאלטרת

"אני לא קולטת איך דווקא זמרת צעירה כמוני שרה עם אריק איינשטיין, שאני מעריצה כל השנים, ועוד בפעם השנייה", מתפעמת רוני אלטר, 22, שההזמנה להקליט עם הזמר הנערץ עליה תפסה אותה בניו יורק. היא לא מצטערת לרגע שקיצרה את הביקור ונחתה בארץ תוך יומיים. השיר שביצעו יחד, חידוש ל"פרידת המלח", המכונה גם "פנסים דולקים עדיין" - שירו הישן של בני ברמן - הוא מהיציאות המפתיעות של "שתי גיטרות בס תופים", אלבומו החדש של איינשטיין ("הד ארצי").

קולה הרענן של רוני נחשף לראשונה ב"שמש רטובה", האלבום הקודם של איינשטיין. "אומנם ההתרגשות עכשיו היתה קצת פחותה מאשר בפעם הקודמת", היא אומרת, "אבל עצם הפנייה החוזרת שלו החמיאה לי בטירוף. התגובות לביצוע שלנו שימחו אותי. כנראה מדובר בקאבר שהחזיר משהו לאנשים".

בלי להתכוון, האיש שהעלה את רוני על המפה אינו אלא אביה, המוסיקאי והקולנוען נפתלי אלטר. "לקראת האלבום הקודם של אריק, שלחתי אליו לחן לשיר של אלתרמן, 'חיוורון'", הוא מספר. "בסקיצה שקיבל שמע אותי ואת מי שהיתה לי הכי זמינה לבצע את השיר איתי. 'השיר בסדר, אבל מי הזמרת? אני רוצה שנשיר יחד את השיר', אמר אריק. זמרת? לך ספר לו שהיא די בדרך והיא הבת שלי...".

את המפגש בין התגלית המשפחתית לבין הזמר מתאר אלטר כ"מפגש של ביישנים". "במציאות אני לא עד כדי כך ביישנית", מתקנת רוני, "אבל מול מישהו וואו כמו אריק ההתרגשות גרמה לי להתבייש ואפילו להסתגר. זה היה משהו משותף לשנינו, אם כי הפעם אריק היה יותר משוחרר, סוף סוף אנחנו כבר מכירים. אריק הסביר לי איפה עלי להצטרף אליו בשיר, שמאוד מתאים לדואט אבל לא בוצע ככה במקור. אגב, עד עכשיו לא שמעתי את הביצוע המקורי ואין לי מושג איך הוא היה", היא מודה.

כזמרת צעירה, לא מפתיע שלא שמעה את הביצוע של ברמן, שבתפר בין שנות ה-50 לשנות ה-60 חיבר את השיר עם המשורר המנוח יהודה אופן, מחבר המילים ל"נערה ממש אוצר", "תל אביב", "בחיים הכל עובר" ולהיטים נוספים של עליזה עזיקרי ואריס סאן. ברמן נפטר לפני שנתיים בגיל 63 ממחלה. "מכל שיריו הכרתי את 'בפונדק קטן'", אומרת רוני.

היא גדלה בהרצליה בבית שוקק תרבות. אביה, כיום מנהל הדרמה של הכבלים, מחלק את זמנו בין הקולנוע למוסיקה. הוא חתום כבמאי על שלושה סרטי קולנוע, וסרטים נוספים הפיק, תיסרט ו/או הלחין להם מוסיקה. פורה במיוחד היה שיתוף הפעולה הארוך שלו עם הבמאי אסי דיין, שרוני זוכרת את ביקוריו בביתם. אורח אחר מאז, שנשאר חבר קרוב של אלטר, הוא אושיק לוי. אלטר הלחין רבים מלהיטיו, כמו "יונתן סע הביתה", "איפה טעינו", "זכרון יעקב" ו"לא הכרתי אותך מקרוב". בין שני הדואטים עם אריק היתה רוני צעירת המזמרים בערב הצדעה לאושיק. באלבום מערב זה היא מבצעת איתו את "לילות שרב", שחיברו זאב טנא ומתי כספי.

משני תחומי העיסוק של אביה בחרה רוני במוסיקה, לעומת אחיה אורי, שהוא שחקן. אמם היא השחקנית אירית אלטר, העוסקת זה שנים בעיקר בהדרכה לקראת לידה. "'רק אל תהיי שחקנית', אמא אמרה לי לא פעם, והסבירה שלדעתה זהו תחום לא טהור מספיק כדי שאהיה בו", מספרת רוני. שרון מוהר, בתה הבכורה של אלטר האם מנישואיה לפזמונאי עלי מוהר, עוסקת בצרפת בבימוי תיאטרון.

זכרון הילדות המשמעותי ביותר של רוני הוא של אביה המנגן בפסנתר בכל חג ומועד, כשהיא שרה לצידו את שיריו, שלדעתה הם "השירים היפים ביותר בעולם". היא עצמה היתה "מסומנת" מאז ומתמיד כזמרת החגים וטקסי הזיכרון בבית הספר. במקביל שרה במקהלת הילדים הקלאסית "לירון". "אין לי שום דבר נגד מוסיקה קלאסית, אבל כיום זו מוסיקה שאני לא מסוגלת לשמוע", היא אומרת בחיוך. היא למדה במגמת מוסיקה בתיכון האמנותי "תלמה ילין" בגבעתיים, "שם עשיתי את הבחירה לכיוון הג'אז. כנראה אני אדם יותר מדי פרוע בשביל להיות קלאסית".

באותה תקופה ניגנה בסקסופון, מין הגשמת חלום, כדבריה, שממנו לא נותר אצלה זכר. לעומת זאת, מאז ועד היום היא קשורה מאוד למורה לפיתוח קול, רחל הוכמן. בתום התיכון נפרדה ממנה, כמו גם מבני משפחתה, השיגה דחיית שירות מהצבא ונסעה בעקבות האהבה לניו יורק, כדי להצטרף אל חברה, נגן הסקסופון המצליח אלי דג'יברי. החבילה התפרקה כשרוני חזרה ארצה כדי להתגייס. מהרומן המוסיקלי נותר השיר "שר לך רוני", שדג'יברי ביצע באלבומו של אלון אולארצ'יק, "ג'אז".

"הגעגועים למשפחה ולארץ עשו את שלהם, ואם חשבתי להישאר בחו"ל, ההודעה שהתקבלתי ללהקה צבאית הביאה אותי להחלטה הנכונה. אני גם לא בטוחה שהייתי תופסת קריירה בניו יורק", מספרת רוני, שפיקדה על "חמניות", הלהקה האלמונית של חיל המודיעין. "היה שם כיף חיים. התרוצצנו בלי במאי ומנהל מוסיקלי, החזרות התקיימו אצלי בבית ובעצם שרנו מה שרצינו, כולל שיר של אבא, 'שים ת'ראש על דיונה', מהסרט 'גבעת חלפון אינה עונה'. אבל החיילים רצו מזרחית".

יום לאחר שיחרורה החלה לעבוד כמרכזנית בכבלים, קרוב לאביה ("עכשיו אני עוזבת"). בינתיים שיתפה פעולה עם אורי ביילין, הבן של, בהקלטות לאלבומו השני. במקביל פעילה רוני ב"סיקסטין פולי", להקה המבצעת רוק מקורי באנגלית.

מתי תזכי אותנו באלבום משלך?

"רק כשיהיה לי חומר שאהיה שלמה איתו במאה אחוז. כנראה, שהעצלנות כביכול הזאת נובעת מאיזשהו פחד, שדי מלחיץ אותי".

אולי ההלחצה נובעת מכך שאת מרגישה מחויבת לציפיות ממך, בעקבות המחמאות על הדואט עם אריק?

"תמיד הייתי רגילה לעבוד בשקט ולחכות בסבלנות עד שדברים ייצאו. מאז הדואט הזה שואלים אותי שאלות כמו 'נו, מה קורה איתך?' או 'מתי יופיע התקליט שלך?', וזה באמת מוסיף ללחץ".

אגב, יהיה עוד דואט עם אריק?

"מדובר שנקליט בעתיד עוד שיר של אבא".

יהיה אלבום משותף?

"האמת, אתה דופק על דלת שכבר קצת פתוחה. במקביל לעבודה המסיבית שלי בכבלים, שנינו מנסים לגנוב מדי פעם זמן ולאסוף חומר לאלבום כזה. אני אכתוב ושנינו נשיר. לרוני גם תהיה הזדמנות לחדש שירים שלי מפעם".

תמימות וראשוניות

אריק איינשטיין גילה את רוני אלטר כששמע אותה שרה עם אביה, נפתלי, בסקיצה שזה שלח ובה הלחן שהלחין ל"חיוורון", של נתן אלתרמן. "מצאתי בשירה שלה מין תמימות כזאת, איזו ראשוניות של זמרת לא מקולקלת", נזכר איינשטיין. "מאוד מצאה חן בעיני פשטות השירה שלה, אז ביקשתי שתשיר איתי". מאותה הקלטה נשאר לאיינשטיין זיכרון נעים, שצף ועלה בעת העבודה על אלבומו החדש: "כשהחלטתי להקליט את 'פרידת מלח', שכתבו יהודה אופן ובני ברמן, במקצב סנטנה כזה, ראיתי במילים שהן מתאימות לדואט, למרות שבני שר לבד. אם כבר דואט, נזכרתי ברוני והחליט לשיר עוד פעם איתה, לא עם איזו זמרת משופשפת".

הופתעת מקבלת הפנים החמה שלה זכה הביצוע המשותף שלכם?

"מה שמצחיק הוא שלא רק שרוני לא הכירה את השיר, וזה בסדר, היא מאוד צעירה, אלא גם פיטר רוט, שעשה את העיבוד המקסים לשיר. אני לא יודע אם אפילו יזהר (אשדות), שבאולפן שלו הקלטנו, הכיר אותו. נראה לי שחלק נחמד להם בגלל שזה חדש להם, וחלק בגלל שהם זוכרים אותו מהעבר וזה מחמם להם את הזכרונות".

תעשה עוד דואט עם רוני?

"כן, יש איזה שיר שהייתי רוצה להקליט איתה".

הכרת את בני ברמן?

"יותר בשנים ההן, כשהקליט את השיר, בסביבות 1960. ראיתי אותו בחודשים האחרונים לחייו. המאבק שלו במחלה היה ממש מעורר כבוד. היה מרגש לראות אותו ממשיך לעבוד ושופע אופטימיות. אני מקווה שהביצוע שלנו יעזור לזכור אותו".