ילדי הגיהנום

בשנים האחרונות לחייה ניהלה פעילת השלום ארנה מר-חמיס קבוצת תיאטרון ילדים במחנה הפליטים ג'נין. דרך התיאטרון, כך חשבה, יוכלו הילדים לפתוח צוהר אל עולם של דמיון ויצירה שירחיק אותם מחיי היומיום במחנה הפליטים, המוות שמקיף אותם והעזובה שמסביב.

ארנה הגיעה לג'נין בשנת 1989 והקימה בה מערכת חינוך אלטרנטיבית, שתחליף את זו הפורמלית ששותקה כשהצבא הישראלי כבש את מחנה הפליטים. על פעילותה זו זכתה בפרס הנובל האלטרנטיבי לשלום ("The Right Livelihood Award"). ב-50 אלף הדולר, ערך הפרס, הכשירה מבנה מגורים במחנה הפליטים, והפכה אותו לבית לקבוצת תיאטרון לילדים - רעיון שנולד בעידן שבו עוד חלמו בג'נין, ולפני שהמציאות הכתיבה היערכות חדשה. לאורך השנים תיעד בנה של ארנה, השחקן ג'וליאנו מר-חמיס, שהדריך וביים את הילדים, את מפגשי הקבוצה במצלמתו.

בשנת 1995 הלכה ארנה לעולמה לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן. שנים לאחר פירוקה של קבוצת תיאטרון הילדים בג'נין ובתקופה בה נדמה שהקונפליקט הישראלי-פלסטיני הפך למדמם מתמיד, יצא ג'וליאנו מר חמוש במצלמה, להתחקות אחר אותם "הילדים של ארנה".

חיים אלימים

מר חוזר לג'נין ב-3 באפריל 2002, ימים ספורים לאחר פלישת צה"ל, ומוצא הריסות של חיים: אשרף "הקטן עם החיוך הגדול" הוביל קבוצת לוחמים פלסטינים באינתיפאדת אל-אקצה ונהרג על-ידי כוחות צה"ל. יוסף, שחלם לשחק את רומיאו, הצטרף לג'יהאד האיסלמי לאחר שהיה עד למותה של ראהם בת ה-10 שנפגעה מפגז שירה טנק ישראלי על בית ספרה. בשנת 2001 הוא ביצע פיגוע התאבדות בחדרה בו נהרגו 4 נשים ישראליות. זכארייה הפך ללוחם בגדודי אל אקצה. מבנה התיאטרון הפך לגל אבנים, זיכרון מאובק להפגזות שספג.

במחנה חוזר הבמאי ופוגש את עלאא'. המפגש הראשון בין השניים היה כשעלאא', אז בן 9, ישב המום על חורבות ביתו שנהרס ערב קודם על-ידי דחפורי צה"ל. הילד השתקן, שהצטרף לקבוצת הציור של ארנה, למד לתעל את הכעס לצבע באותו מקלט זמני. שנים אחר כך הוא ינהיג את הזרוע הצבאית של הפת"ח, גדודי אל-אקצה.

מר מדלג בין תקופות שונות בחייהם של הגיבורים, ומטלטל את הצופה נוכח מציאות החיים האיומה. רגע אחד מופיעים הילדים לבושים בתחפושות על בימת התיאטרון ומדברים על חלומות, רגע לאחר מכן רואים אותם חמושים ברובי M-16 ומכינים מטעני חבלה.

סרטו של מר, שהוקרן ב-Idfa, פסטיבל הקולנוע התיעודי החשוב בעולם וזכה בפרס רביעי במסגרת תחרות חביב הקהל, הוא יצירה קולנועית השונה מכל מה שנראה עד כה על המסך בארץ. השוני נובע בעיקר מהנגישות הבלתי אמצעית של מר אל אותם ילדים, שמובילה את הצופה לפתח אליהם רגשות, ולסרב לקבל את המהפך בחייהם.

המסמך הזה עלול לאיים על הצופה הישראלי, מכיוון שבפעם הראשונה אולי נחשפים בפנינו, בכנות וללא קלישאות, בני אדם, שהנסיבות דחקו אותם לפתחו של הגיהנום. הצפייה בסרט הופכת למעשה למסע של התחמקות משאלת האחריות שלנו כחברה: הוא מתאר כרוניקה של מוות ידוע מראש, שאולי אם לא נפחד להתבונן בה בישירות, נוכל לשנותה.

"הילדים של ארנה" יוקרן הערב, ה', בשעה 21:00 בסינמטק ת"א; מחר, ו', בשעה 14:00 בסינמטק י"ם.

וגם: א', 7.3, 21:00,סינמטק חיפה; ג', 9.3, 20:00, סינמטק נצרת.