תהיה גבר ותשקר לה

תגיד לי את האמת, היא אומרת לך. פעם אחת בחיים שלך תגיד לי את האמת. מה היה יותר חשוב לך הערב מאשר שנגיע בזמן לארוחה אצל ההורים שלי? בסדר, אתה עונה לה. את זוכרת את המלצרית הבלונדינית מאתמול בלילה? אז היום שכבתי איתה. עכשיו את מבינה למה איחרתי? נורא מצחיק, היא אומרת לך. אתה ממש יצפאן.

ענבל הבלונדינית הרי רשמה לך את מספר הטלפון שלה על החשבון, וגם ציירה לב קטן על יד, שלא יהיו לך אי הבנות. ובאמת לא היו לך. אז עכשיו אתה אומר את האמת, כמעט את האמת - כי אתה כבר יודע שאין שקר טוב יותר מאמת שלא מאמינים לה. רק ביום הדין.

למה לשקר? כל מה שהיא רוצה ממך זה שתבנה איתה מערכת יחסים שבנויה על אמון מלא, על פתיחות ועל כנות. זה הרבה? זה מוגזם? מה כל כך קשה להפציץ אותה באמיתות? תגיד לה שהיא מבשלת זוועה. תגיד לה שאין לה טעם בבגדים. תגיד לה שחולצות הבטן רק נקראות ככה, אבל הן נראות ממש רע על כל אחת שיש לה גרם של בשר בין החזה לרגליים. תגיד לה שהעבודה שלה משעממת אותך מוות, שאתה פשוט לא זוכר את השמות של הפוסטמות שממררות לה שם את החיים. ותגיד לה סוף סוף שאתה לא סובל את שלמה ארצי, למרות שהכל התחיל ביניכם באותו לילה אצל החברים המשותפים, כשהיא אמרה כמה היא מתה עליו, ואתה אמרת לה בצדק, הוא המלך, ומאז אתה מוצא את עצמך כל קיץ בקיסריה, מפזם כמו אידיוט את "תרקוד היא אמרה לי תרקוד".

אבל אתה לא אומר לה. במקום זה אתה אומר לה שהיא מבשלת נהדר, שהיא נראית מיליון דולר, שהתסרוקת עושה לה מה-זה לוק עכשווי, ומסכנה שלי, אף אחד בעבודה שלך לא מבין כמה את שווה, ועל הפוסטמות אתה אומר שהן פוסטמות, והיא עושה לך עם הראש כן, נכון, ואתה מחבק אותה כי כמו שכבר הבנת משלמה ארצי, אתה תפקידך זה לנגב לה את הדמעות. ולשקר לה כמה שאתה רק יכול.

החיים שלכם בנויים על שקר. גם היא לא אומרת לך הכל. גם היא לא אומרת שכבר היו לה זיונים יותר טובים ממך. גם היא לא אומרת שהיא כבר מדדה בכף היד שלה כלים הרבה יותר גדולים משלך - והיו לה, תירגע. לא חשוב כמה אתה חושב שאתה תותח. החיים שלכם זה הרים של שקרים, אבל מי צריך את האמת.

אמת היא נשק גרעיני שנועד רק להרתעה. אם כבר משתמשים בו, זה רק ביום הדין. כשאין כבר שום דרך חזרה. בסדר, אתה תענה לה ביום שבו היא תגיד לך מה היא באמת חושבת עליך, עכשיו גם אני אגיד לך את האמת. זהו. הירושימה. הכל מת.

סקס ולוח הכפל

אתה שקרן, אבל אתה לא מספיק ישר בשביל ללכת עם זה עד הסוף. יש לך למה לשאוף: אתה עוד לא מסוגל, כמו שלני ברוס הטיף, לשקר בכל מצב, בכל תנאי. אתה עוד לא בנוי להכחיש, תמיד להכחיש, לא משנה מה, גם אם היא תופסת אותך במיטה עם החברה הכי טובה שלה. אתה עוד לא יודע להגיד שזה לא אתה, שהיא בתוך חלום עכשיו, שהמצאת מנוע נוגד גרביטציה אבל הוא עובד רק בלי בגדים, והנה, תראי איך אני עף. חבל, כי ברוס צדק. אל תהרוס לך את החיים עם השטות הזאת שנקראת אמת.

אתה עוד רחוק מהנקודה הזאת. אתה עדיין יכול ליפול בקלות אל מלכודת הכישוף שהיא בונה לך מבקבוק יין, יד מלטפת וקול מתחנף. היא פותחת בווידוי, כי אלה חוקי המשחק. קודם היא אומרת לך סוד, אחר כך תורך. היו לי 17 גברים, היא אומרת. זה הרבה? זה המספר שלה - אבל אם היא אומרת 17 אתה צריך ישר להכפיל, לפחות להכפיל, כי הן תמיד מוחקות להן מהזכרון את כל אלה שהיו סתם, את אלה שהן מחליטות שהן היו מספיק שתויות בשביל לא להכניס אותם לרשימה, את אלה שהן מתביישות בהם ואת המניאקים שלא טלפנו אף פעם אחרי זה. נשים, אם היו לה, היא בכלל לא סופרת. זה לא נחשב. 17, היא אומרת בקול מתחטא של זונת צמרת שפרשה למנזר של אמא תרזה. וכמה היו לך?

54, אתה אומר, אבל מי סופר. כמו שהיא מחלקת, ככה אתה מכפיל. זה בגנים. ברשימה שלך נמצאות כל אלה שכמעט, שעל יד, שבערך, כולל הבלונדינית שבאת ממנה ועוד לא ממש שכבתם, אבל אפשר כבר לסמן את האיקס. כל כך הרבה, היא מתמוגגת ומביטה בך בעיניים מעריצות של במבי שהולך להיטרף. כל כך הרבה? גם קרן ברשימה? וואלה, אתה מגדיל בשמחה את האוצר, שכחתי. עם קרן זה 55.

נשים לא צריכות לעבוד בצמדים של שוטר טוב ושוטר רע. הן מחליפות לבד תפקיד באותה מהירות שבה אתה יודע להחליף שקרים. אז כן היית עם קרן, היא אומרת לך בקול שבו היא מדברת אל סמרטוט הרצפה שלה. אתה שקרן מניאק. לא, שלא תעז לגעת בי. לך אל קרן. לך, לך עכשיו. איזה בנזונה אתה.

אתה זוכר משיעורי התנ"ך משהו חוץ מהמחשוף הלא-ייאמן של המורה רינה? אתה זוכר איך דלילה ניג'סה לשמשון? אתה כבר לא אוהב אותי, שמשון, היא היתה אומרת לו. אם היית באמת אוהב, כבר היית מגלה לי את סוד הכוח שלך. יחסים זה אמון, היא לחשה וליטפה לו את הבטן, אם לא למטה מזה. ואין סודות לאוהבים. מי הגבר שיכול לעמוד מול התרכובת של חנופה, חרמנות, רגשי אשמה ונדנוד של אשה. מי יכול להיות מספיק חזק ולשקר עד הסוף. לא שמשון: הוא מת. אבל מה זה חשוב, העיקר שהוא הצליח לבנות בסוף מערכת יחסים שבנויה על כנות וגילוי לב מוחלט.

רגע, אתה אומר לעצמך, אולי אני עוד יכול לצאת מזה. איזה קרן, אתה רץ אל הדלת הנעולה של המקלחת, לאיזה קרן התכוונת? אני דיברתי על קרן שהיתה קצת חברה שלי בכיתה י"א. על מי חשבת שאני מדבר?

הבדואי שרכב עלי

היא לא עונה לך. הפעם היא מחליטה לא לאכול את השקרים. תצאי החוצה, אתה צועק לה, אל תהרסי את הכל עם רדיפת האמת הזאת. רק סוציופטים תמיד אומרים את האמת. נימוס, אתה מנסה לשכנע, זה שקר. צביעות זה גם שקר אחד גדול, אבל בלי אלה אין תרבות. תארי לעצמך ראש ממשלה שאומר: "כן, עשיתי מה-זה קופה עם השוחד ההוא. יש למישהו בעיה עם זה?". כשהם משקרים, הם בעצם מגינים על הערכים הטובים שלנו. בעולם בלי טוב ורע אף אחד לא צריך לשקר, כי בשביל מה.

שקרן, היא צועקת לך מהמקלחת. חתיכת שקרן, אתה לא מסוגל להוציא משפט אחד של אמת מהפה שלך. בסדר, אתה צועק בחזרה, אני שקרן. אני תמיד משקר. צאי החוצה, ואני אספר לך על פרדוקס השקרן. זה הפרדוקס הכי עתיק והכי גדול של הלוגיקה האנושית. אי אפשר לצאת ממנו. זה מבוי סתום.

לפעמים היא דווקא אוהבת שאתה מספר לה דברים כאלה. לא יותר מדי, בלי הרצאות. היווני, אתה מדבר אל הדלת, אומר שכל היוונים שקרנים. נשמע פשוט, מה? אבל אם המשפט הזה נכון, אז גם היווני שאומר אותו הוא שקרן, ולכן גם המשפט הזה שהוא אומר על היוונים הוא שקר גמור - אז בעצם כל היוונים דוברי אמת. אבל אם הם דוברי אמת, אז היווני שאומר שכל היוונים שקרנים צודק, והם כולם שקרנים גדולים, וגם הוא, לכן הוא משקר כשהוא אומר שהם שקרנים, והם בכל זאת דוברי אמת. זה מעגל אינסופי, אתה אומר לה, את מבינה את המלכוד?

אני מבינה שאתה מניאק, הדלת אומרת לך, זה מה שאני מבינה. אתה רוצה להגיד לה שאיך אפשר בכלל לדעת מה זאת אמת ומה זה שקר, ואפילו המדע מגדיר את עצמו בתור ערימה של "שקרים נועזים". נועזים כי המטוס בכל זאת טס, והמחשב בכל זאת, לפעמים, עובד - אבל ההנחה היא שהם פועלים מכוחם של חוקים אחרים לגמרי מאלה שחשבנו עליהם כשבנינו אותם, והם למעשה תוצאה של שקרים. הכל מורכב, אתה רוצה לצעוק לה, והכל זורם, אבל בינתיים רק המים זורמים שם במקלחת, ועכשיו היא ממילא לא שומעת כלום.

הרבה דברים אתה יכול להגיד לה, על האמת ועל השקר. אתה יכול להגיד לה שהתנ"ך מלא בשקרנים, מדוד המלך ששיקר לאוריה ועד אלוהים בכבודו ובעצמו, שהרס לאיוב את החיים בגלל התערבות עם השטן שהוא ימשיך ללקק לו, לא חשוב כמה הוא ידרוך עליו. כשאיוב איבד את המשפחה שלו, את הרכוש ואת הבריאות, הוא המשיך להגיד שאלוהים אחלה, אבל התעקש לקבל הסבר. אלוהים עשה פירוטכניקה וענה לו מתוך הסערה, אבל הוא לא אמר לו את האמת. הוא לא אמר לו: "שמע, איוב, הרגתי לך את הילדות כי היתה לי איזו התערבות עם השטן הזה, ואגב, תראה איזה תותח אני, ניצחתי". במקום זה הוא חירטט שבני אדם לא מסוגלים להבין כלום, בטח לא את המעשים המופלאים של אלוהים ואת הכוונות הנשגבות שעומדות מאחוריהן. כשאלוהים משקר, זה בגדול.

אתה יכול להגיד את כל הדברים האלה, אבל אתה לא אומר כלום, כי עכשיו היא יוצאת מהמקלחת - חצי ערומה, בכוונה - כדי שתזכור טוב-טוב מה אתה מפסיד. אתה זוכר שירדנו לסיני, היא יורה עליך, אתה זוכר את היום שהלכתי עם ג'ימי לרכוב על הסוסים? ג'ימי? הבדואי? כן, ג'ימי. אז באמת רכבנו. הוא רכב עלי, ואני רכבתי עליו. היה נהדר. הנה האמת. חטפת את נשק יום הדין. 

להתחבק ולישון

אתה בחוץ. אתה והצ'ימידן, ושגעון גדלות שנחת עליך. מהיום, אתה אומר לעצמך, אמת ורק אמת. אף אחד כבר לא יתפוס אותך בשקר. שאלוהים ישקר, אתה מחליט לעצמך. אני לא. אתה במכונית, מנסה לשכוח את זאת שנשארה עם המגבת בבית שאתה כבר לא יכול לחזור אליו. לא אחרי ג'ימי, כי יש גבול. רק אמת, אתה אומר, ושימות העולם. אתה לוחץ על המספר של הבלונדינית, אבל זה לא היום שלך: יונדאי, תעצור בצד. אתה יודע מה עשית, והשוטר שם לך ראש בחלון.

אתה יודע למה אמרתי לך לעצור?

כן, דיברתי בנייד.

ואין לך מה להגיד?

בטח שיש לי, אבל אני לא רוצה שתשמע. אני אמשיך לדבר איתה אחר כך. חכם גדול אתה, השוטר נדרך, חכם גדול. זאת לא היתה אמא שלך מבית החולים? לא האשה שלך, שיולדת עכשיו ואתה נותן לה הוראות בטלפון?

לא, אתה נדבק לאמת, אני מנסה לארגן לי זיון.

ככה, השוטר עושה סיבוב שלם סביב המכונית, ככה. אתה מקבל דוח גם על הנייד, גם על זה שאתה בלי חגורה, גם על זה שלא שמת וינקר כשעצרת בצד, וגם על אור אחורי אחד שאין. איך?

אתה מתחיל להגיד לו שיעשה מה שהוא צריך, אבל פתאום אתה מבין שעוד מלה אחת אתה גומר את הלילה באבו כביר. אני מצטער, אתה בורח אל האני הישן שלך כי רק אידיוטים לא בורחים כשאפשר, ותמיד עומדים בחזה זקוף מול מציאות שהורגת אותם. אני באמת מצטער. פיטרו אותי היום מהעבודה, ואני גמור. אתה יודע איך זה. יודע, יודע, השוטר אומר, כולם על הפנים. סע, הפעם אני מוותר לך, אבל שלא תעשה את זה עוד פעם.

בבר, הבלונדינית שלך מתזזת בין השולחנות ושולחת לך חיוכים. הבחורה הזרה שמתיישבת על הכסא הגבוה שלידך מחסלת קוקטיילים, מדברת עם חברה שיושבת בצד שלה, אבל היד שלה נוגעת ביד שלך כאילו בלי כוונה, כאילו בלי שהיא מרגישה. אין דבר כזה אצל בנות שהן לא מרגישות. הבלונדינית קולטת ובאה אליך. אני כבר גומרת, היא אומרת. אולי תחכה לי במכונית?

בדרך אתה מספר לה שזהו, גמרת עם זאת שהיית איתה. זה היה קצת בגללך: אתה מספר את הסיפור עם קרן, וג'ימי, ואתה לא מבין את הענן שנוחת לה על הפנים. זה נעשה לי כבד, הבלונדינית אומרת לך. אתה פגוע, הראש שלך עוד איתה. אולי יותר טוב שניקח קצת מרחק עכשיו?

על מה את מדברת, היא עושה לי את זה כל יומיים. היא מוכרחה לריב, כי ההתפייסויות עושות לה את זה. רק שהפעם זה סופי אצלי. אני עם הנדנדה הזאת גמרתי. אני לא רוצה להישמע דרמטי, אבל לבית ההוא אני לא חוזר. זה יהיה מוגזם אם אני אשן אצלך הלילה?

היא מחכה שנייה, אולי חלקיק שנייה, אבל זה הזמן שלקח לאיזו נקודה קטנטנה בחלל להתפוצץ ליקום שלם. אני לא יודעת, היא אומרת בסוף, אתה יודע שיש לי רק מיטה אחת, ואני באמת לא במצב רוח לשום דבר הלילה. חוץ מזה, אני הרוסה מעייפות. רק לישון, אתה לוחש לה בשקט, רק להתחבק ולישון.

רק לישון? מבטיח?

הן צדק, אתה משקר לה, כי אתה יודע שלא תראה אותה יותר בחיים שלך אם תעמוד במלה שלך.  הן צדק. להתחבק ולישון. זה הכל.