שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    עייפות, דיכאון ועלייה במשקל? בדקו את בלוטת התריס

    נשים, שימו לב: אם אתן עייפות, מדוכאות וסובלות מעלייה מהירה במשקל, ייתכן שהבעיה היא לא במציאות הנושכת אלא דווקא בבלוטת התריס שלכן. הבלוטה, שממוקמת בצוואר, מפרישה הורמון שאחראי על חילוף החומרים בגוף, ולכן בעל השפעה דרמטית על תפקודנו. המחלות העיקריות

    מרים (שם בדוי), בת 75, אושפזה אחרי שלושה שבועות קשים שבמהלכם הדיבור שלה הפך קטוע ומבולבל והיא לא ידעה היכן היא נמצאת. הבדיקה הגופנית גילתה שפניה של מרים נפוחות מעט ולשונה מוגדלת. בדיקות המעבדה העידו על פעילות מופחתת של בלוטת התריס, שמכונה גם בלוטת המגן או בלוטת התירואיד. מרים טופלה באמצעות כדורי ההורמון, שמיוצר על ידי בלוטת התריס. הטיפול חולל פלאים: תוך כמה ימים חל שיפור דרמטי במצבה, וכעבור שבוע חלף הבלבול והיא נשלחה לביתה. לביקורת שנערכה כעבור חודש הופיעה אישה צלולה שמתפקדת היטב.

     

    במקרה אחר הגיע גבר בן 60 לבית החולים לאחר שמשקלו צנח ב-12 ק"ג בחודש אחד. האיש העיד כי הוא נהנה מתיאבון תקין והביע חשש עמוק שמא מדובר בגידול ממאיר שמתפשט בגופו. הבדיקה הגופנית לא העלתה ממצא שיכוון לכך, אך בדיקת דם הראתה ריכוז גבוה של ההורמון שמייצרת בלוטת התריס. מכאן והלאה הכל היה פשוט יותר: החולה החל בטיפול תרופתי, הרגשתו השתפרה וכעבור חודשיים הוא שב למשקלו הרגיל ולתפקוד תקין.

     

    שני החולים שמתוארים כאן מייצגים את הקטבים של מחלות בלוטת התריס: תת פעילות או פעילות יתר של הבלוטה. הפרעה בפעילות בלוטת התריס אינה נדירה, האבחנה אינה מסובכת וטיפול נכון עשוי להביא לשיפור דרמטי.

     

    נדנדת ההורמונים

     

    בלוטת התריס, שממוקמת בקדמת הצוואר מתחת לעור, היא אחת מהבלוטות שמפרישות הורמונים היישר אל מחזור הדם. אחד ההורמונים שמייצרת בלוטת התריס נקרא תירוקסין ומכונה גם T4. תפקידו של ההורמון הוא להשתתף בוויסות חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף. השפעתו רחבה מאוד וכוללת את חילוף החומרים של החלבונים, הסוכרים והשומנים, לצד הגברת צריכת החמצן ויצירת החום בגוף.

     

    חוסר בתירוקסין גורם לחילוף חומרים איטי מדי, ועודף שלו מוביל לחילוף חומרים מוגבר. כיצד נוצרים מצבים של חוסר ועודף? התירוקסין מופרש בתגובה לגירוי של בלוטת התריס על ידי חומר שמופרש ממרכז המצוי בבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). הבלוטה הזו מפרישה לדם חומר, שנקרא TSH . החומר הזה סובב במחזור הדם, נקשר לקולטנים שעל פני תאי בלוטת התריס ומגרה את התאים ליצור ולהפריש תירוקסין. לכן, כאשר ריכוז ה- TSH בדם עולה – עולה גם ריכוז התירוקסין.

     

    אך במערכת זו קיים מנגנון של היזון חוזר שלילי: עלייה בריכוז התירוקסין תגרום לדיכוי הפרשת ה- TSH מבלוטת יותרת המוח – כך שריכוז התירוקסין יחזור למצב הקודם. מצבים של עודף בתירוקסין מלווים בדרך כלל על ידי ריכוזים נמוכים של TSH, ומאידך – מצבים של חוסר בתירוקסין מלווים על ידי ריכוזים גבוהים של TSH בדם.

     

    כדי להעריך אם יש ליקוי בתפקוד בלוטת התריס, יש לבצע בדיקות המכונות 'תפקודי בלוטת התריס'. הבדיקה החשובה ביותר לצורך זה היא ריכוז ה-TSH בדם. ריכוז גבוה מדי של TSH מעיד על תת פעילות של הבלוטה. במצב זה יימצא, בנוסף ל-TSH הגבוה, גם ערך נמוך של תירוקסין בדם, ואז יופיעו בדרך כלל גם תסמינים של מחלה.

     

    במקרה של תת פעילות קלה יותר יהיה ה-TSH גבוה, אך ערכי התירוקסין יהיו תקינים. במצב זה לא יהיו תסמינים ברורים, ולכן הוא מכונה 'תת פעילות תת קלינית'.

     

    לעומת זאת, ריכוז נמוך מדי של TSH מעיד על פעילות יתר של בלוטת התריס, ובדרך כלל הוא ילווה בערך גבוה של תירוקסין.

     

    מחלות שונות יכולות לתקוף את בלוטת התריס. בשל קוצר היריעה, נתמקד הפעם במצבים של תת פעילות ופעילות יתר של הבלוטה.

     

    תת פעילות: חולשה, דיכאון ועצירות

     

    תת פעילות של בלוטת התריס שכיחה יותר מאשר פעילות יתר של הבלוטה, וסובלים ממנה בין 5% ל-10% מהאוכלוסייה. במקומות רבים בעולם הסיבה השכיחה לתת פעילות הבלוטה היא חוסר של יוד במי השתייה. בישראל, שבה מי השתייה מכילים כמות מספיקה של יוד, יש לכך סיבה אחרת: הבלוטה נפגעת על ידי תהליכים דלקתיים אוטואימוניים – כלומר תהליכים שבהם הגוף יוצר נוגדנים נגד הרקמות של עצמו. תהליכים אלה נגד רקמת בלוטת התריס שכיחים בקרב נשים פי שלושה בהשוואה לגברים, והם מופיעים יותר אצל קשישים.

     

    סיבות אחרות לתת פעילות של בלוטת התריס הן הרס הבלוטה שנגרם על ידי טיפול במצב של פעילות יתר, וכן פגמים מולדים. גם תרופות שונות עלולות לדכא את פעילות בלוטת התריס.

     

    תת הפעילות יכולה להיות גלויה ולגרום לתסמינים ברורים. אך ב-80% מהמקרים תת פעילות של בלוטת התריס היא תת קלינית.

     

    - על מה מתלונן החולה?

     

    החולים עלולים להתלונן על חולשה ועייפות, קשיי ריכוז, דיכאון, ירידה בכושר השכלי עד כדי שיטיון (דמנציה), עלייה במשקל, עצירות, הופעת נפיחות בפנים וברגליים, עור יבש, צרידות, חוסר סבילות לקור ובמצבים הקיצוניים אפילו ירידה במצב ההכרה עד כדי תרדמת. הרופא יכול למצוא בבדיקתו סימנים של נפיחות בפנים וברגליים, עור יבש וקר, דופק איטי, לשון מוגדלת ועוד. בבדיקות המעבדה יימצאו ריכוזי TSH גבוהים ו-4T נמוכים, ולעיתים גם ערכים גבוהים של שומני הדם כמו כולסטרול.

     

    המצב השכיח יותר – זה של תת פעילות תת קלינית – יכול להיות מלווה בתסמינים פחות ברורים וחד משמעיים, וניתן להתווכח אם מקורם אכן נעוץ בתת פעילות של הבלוטה. חולים אלה יכולים להתלונן, למשל, על עייפות וחולשה, עצבנות יתר או חוסר ריכוז. הבדיקה הגופנית של אנשים אלה לא תעלה ממצאים מיוחדים, ובבדיקת הדם יימצאו ערכי TSH גבוהים וערכי 4T תקינים. הצורך בטיפול באנשים אלה אינו חד משמעי, אם כי חלק מהחולים טוענים שחל שיפור במצבם בעקבות הטיפול בהורמון.

     

    - כיצד מטפלים בתת פעילות של הבלוטה?

     

    הטיפול מבוסס על מתן תחליפים של ההורמון תירוקסין. צורת מתן ההורמון היא פשוטה, לרוב בטבלית אחת שנלקחת פעם ביום. נטילת התרופה דורשת מעקב, שכולל בדיקת רמות של TSH , כדי להתאים לחולה את המינון שדרוש לו. הצורך בטיפול בתת הפעילות הגלויה ברור לחלוטין. לגבי תת הפעילות התת קלינית של הבלוטה, הצורך בטיפול שנוי במחלוקת. ברור כי חולים עם ערכים גבוהים של כולסטרול בדם זקוקים לטיפול שיוריד את ערכי השומנים. כמו כן, כשמדובר בחולים בעלי תסמינים ברורים, כדאי לטפל ולבדוק האם חל שיפור במצבם.

     

    - באילו מקרים יש לבדוק ערכי TSH?

     

    כאשר תלונות החולה אינן ברורות ואין להן הסבר, לעיתים קרובות יש צורך לבדוק את ערכי ה- TSH כדי לשלול אפשרות של תת פעילות של הבלוטה. לגבי השאלה האם כדאי לבצע בדיקת TSH כשגרה לכל חולה שמגיע למרפאה – התשובה שלילית. ניתן לשקול זאת בגיל המבוגר מ-60 שנה, ובעיקר בנשים. בגיל זה – ובעיקר אם ישנן תופעות כמו ירידה בזיכרון ובכושר השכלי – צריך לשלול את האפשרות שמדובר בתת פעילות של הבלוטה. בארץ, בדומה למדינות מפותחות בעולם, מתבצעת בדיקת TSH כסקר בכל היילודים. אם נמצאים ערכי TSH גבוהים, הדבר מחייב טיפול תחליפי מיידי, כדי למנוע התפתחות של פיגור שכלי וגופני בילד.

     

    פעילות יתר: עצבנות וירידה במשקל

     

    פעילות יתר של בלוטת התריס היא מצב שכיח פחות מאשר תת פעילות, וטווח הגילאים של החולים רחב יותר. הסיבה העיקרית ליתר הפעילות היא הופעה של נוגדנים, שהגוף מייצר נגד בלוטת התריס. אלה נוגדנים הנקשרים לקולטנים של TSH שעל פני תאי בלוטת התריס, מפעילים אותם, וגורמים לבלוטה להפריש 4T. מצב זה קרוי 'המחלה על שם גרייבס' (Graves). הוא שכיח בקרב נשים הרבה יותר מאשר בקרב גברים, ויכול להופיע גם בנשים צעירות ובנערות.

     

    מצב נוסף שגורם לפעילות יתר של הבלוטה הוא הופעה של גידולים שפירים, שמפרישים תירוקסין. בשנים האחרונות חלה עלייה בשכיחות פעילות היתר של בלוטת התריס שנגרמת על ידי תרופות, ובעיקר התרופה 'אמיודרון', שנמצאת בשימוש בעיקר בחולים עם הפרעות בקצב הלב.

     

    - מהן תלונות החולה?

     

    החולה עלול להתלונן על עצבנות יתר, על ירידה במשקל, הזעת יתר, נשירת שיער, דפיקות לב, שלשול, חוסר סבילות לחום, רעד, נפיחות באזור בלוטת התריס ועוד. רופא יגלה בבדיקה רעד בידיים, עור חם ולח, לעיתים עיניים בולטות, וכן הגדלה של בלוטת התריס (זפק, Goiter). הדופק יכול להיות מהיר ולעיתים לא סדיר. הדבר נובע מפגיעה בהולכת הגירוי החשמלי בלב, שגורמת לפרפור של פרוזדורי הלב, מצב המכונה 'פרפור פרוזדורים'.

     

    כאשר התסמינים וממצאי הבדיקה הם אופייניים, האבחנה נקבעת בקלות יחסית. בחולים קשישים סימני פעילות היתר לרוב אינם אופייניים, ולכן על הרופא להיות ער במיוחד לאפשרות שהחולה סובל מפעילות יתר של הבלוטה. כך, למשל, בכל מקרה של חולה עם פרפור פרוזדורים חייבים לבדוק את תפקודי הבלוטה. אבחנה של פעילות יתר נקבעת על ידי בדיקת רמת ה- TSH בדם. אם הרמה נמוכה, הרי שסביר שמדובר בפעילות יתר של הבלוטה, המפרישה 4T, והדבר מדכא את הפרשת ה- TSH מבלוטת יותרת המוח. TSH נמוך בצירוף של 4T גבוה קובעים את האבחנה: פעילות יתר של בלוטת התריס.

     

    - כיצד מטפלים בפעילות יתר של הבלוטה?

     

    קיימות שלוש אפשרויות טיפול. הראשונה היא טיפול באמצעות תרופות, המעכבות את ייצור התירוקסין. טיפול זה כרוך בנטילת כדורים לתקופה ממושכת, תוך מעקב שמטרתו לוודא כיצד מתפקדת הבלוטה. כמו כן, יש לוודא שנטילת הכדורים אינה מובילה לירידה במספר תאי הדם הלבנים – תופעה שיכולה להופיע בעיקר בתקופה הראשונה בטיפול.

     

    האפשרות השנייה היא שימוש ביוד רדיואקטיבי. החומר ניתן בשתייה, היוד מתרכז בבלוטה, והקרינה הרדיואקטיבית הורסת את הבלוטה. כתוצאה מטיפול זה תופיע בחלק ניכר מהחולים תת פעילות של הבלוטה.

     

    האפשרות השלישית היא טיפול ניתוחי – כלומר כריתה והרחקה של רוב הבלוטה. טיפול זה יעיל, אך ייתכנו סיבוכים נדירים, דוגמת פגיעה בעצב המניע את מיתרי הקול וכתוצאה מכך הופעת צרידות, או פגיעה בבלוטות הפרתירואיד (יותרת בלוטת התריס), שנמצאות בתוך רקמת בלוטת התריס. סיבוך זה עלול לגרום לירידה בריכוז הסידן בדם.

     

    השיקול באיזה סוג טיפול לבחור הוא מורכב, ותלוי בעיקר בגיל החולה ובמצבו הרפואי הכללי. ככלל, הנטייה תהיה לנתח אנשים צעירים, לעומת נטייה לטיפול ביוד רדיואקטיבי בקשישים, כיוון שאצלם החשש שכעבור שנים רבות יופיעו סיבוכי קרינה הוא קטן יותר.

     

    בסיכומו של דבר, פגיעה בתפקוד בלוטת התריס צריכה להילקח בחשבון על ידי הרופא המטפל בחולים עם מגוון רחב של תלונות. הטיפול הוא יעיל, ועשוי לחסוך מהחולה סבל מיותר.

     

    פרופ' צבי פרפל הוא מנהל מחלקה פנימית ה' במרכז הרפואי שיבא בתל השומר
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סידי בנק
    עצב פתאומי? אולי כדאי שתבדקי את בלוטת התריס
    צילום: סידי בנק
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים