שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ערבי משחק יהודי שהופך למוסלמי

    בפסטיבל ה"תיאטרונטו" הקרוב יעלה סוהיל חדד מונודרמה בה הוא מגלם נער יהודי צרפתי, דור שני לשואה, נושא הקרוב לליבו. "המראות האיומים של המשרפות והקברים במחנות ההשמדה בפולין העבירו אותי טרנספורמציה עצומה. היו לי טראומות איומות וקמתי בלילה עם חלומות זוועה", הוא מספר

    אחרי שנים רבות של עשייה תיאטרונית וקולנועית ענפה יעמוד בקרוב השחקן סוהיל חדד לראשונה על הבמה לבדו. בתיאטרונטו הקרוב הוא יציג את "מסייה איברהים ופרחי הקוראן", מונודרמה המבוססת על מחזהו של אריך עמנואל שמידט בה יגלם את דמותו של מואיז, נער יהודי, דור שני לשואה שיוצא למסע אחר זהותו.  

     

    איך הגעת למחזה?

     

    "לפני כשנתיים התחלתי לעבוד עם דני הורוביץ על מונודרמה שמבוססת על ספרו של מוחמד שוכרי 'על הלחם'. היינו אמורים להעלות אותה בתיאטרון הערבי-יהודי ובסופו של דבר זה לא הסתדר בגלל לוחות זמנים. במקביל בת זוגו של דני, הבמאית והשחקנית קלאודיה דלה סטה, חזרה מצרפת שם שמעה על המחזה ואמרה שהיא חושבת שהוא יכול להתאים לי. היא ודני תרגמו את המחזה מצרפתית, הגשנו אותו ל'תיאטרונטו' והוא התקבל לשמחתי".

     

    זו הפעם ראשונה שאתה עושה הצגת יחיד.

     

    "כן. ככה יצא. הכל תלוי בחומרים התיאטרליים, אין לי צורך לעמוד על הבמה סתם בשביל שיראו אותי, אני מחפש חומרים בעלי עניין, משמעות אנושית או חברתית ועכשיו מצאתי. אני חושב שעכשיו אני בשל למונודרמה ובמקביל הסיפור מאוד דיבר אליי".

     

    על מה המחזה?

     

    "זהו חיפוש זהות עצמית של נער יהודי מתבגר בשכונה בפריז. בדרך הוא מאמץ זהות בדויה של מוסלמי סופי, דת אליה נחשף דרך איברהים, בעל מכולת בשכונה. הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו של מואיז המבוגר שמספר את חייו ומציג תוך כדי את כל הדמויות שהשפיעו עליו בילדותו. הילד הוא דור שלישי לשואה, סבו וסבתו נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו וחוסלו שם. האבא שלו נהיה עורך דין, אבל לא הצליח להשתחרר מהטראומה ובסופו של דבר בגלל זה הוא נפרד מאשתו. אם צריך לתמצת את המסר של המחזה, הייתי אומר שהוא נוגע בניצחון האהבה על הרוע".

     

    מלחיץ לעמוד לבד על הבמה?

     

    "מרגש, מפחיד זו חתיכת אחריות לעמוד על הבמה כשכל הנטל עליי ואני צריך להעביר לקהל רגשות וחוויה. אני קם בלילה מבוהל ומזיע. אחרי כל-כך הרבה שנים - עדיין יש פחד. אני לומד בעל פה, משפר ומשפץ את הטקסט".

     

    לא מוזר לך לגעת בטראומה הכי גדולה של העם היהודי?

     

    "ב-9 באפריל 2003 ביקרתי לראשונה בקרקוב שבפולין במסגרת נסיעה עם התיאטרון המקומי. הצגנו שם את 'סמטת הכסאות הלבנים'. במהלך הביקור ביקרנו במחנה ההשמדה ושם קיבלתי את השטוזה הכי קשה של חיי. המראות האיומים של המשרפות והקברים נחרתו בתוכי והעבירו אותי טרנספורמציה עצומה. חייתי סיוטים וכשחזרתי הביתה, היו לי טראומות איומות. קמתי בלילה עם חלומות זוועה.

     

    בעקבות הביקור הזה נולד גם סרט דוקומנטרי על המסע בבימויו של נאזם שריידי בשם 'היינו שם' שיוקרן ב-16 במרץ בסינמטק תל-אביב. יצא ששני הפרוייקטים – הסרט וההצגה – עסקו בשואה. אין לי בעיה עם זה לא כאדם, לא כערבי ולא כשחקן, נהפוך הוא, אני רואה בזה כבוד שנפל בחלקי לעשות סרט בערבית על השואה. זה משהו שאף אחד לא עשה עד כה. גם העלאת ההצגה הזו בשבילי, גם אם זה נשמע נדוש, זה מרגיש כשליחות".

     

    קום מדינת ישראל נחשב על-ידי הפלסטינים כטרגדיה הלאומית הגדולה ביותר. איך זה מתיישב עם מה שאתה אומר?

     

    "אני לא רואה הבדל בין ערבי ישראלי שעושה סרט או הצגה על השואה לבין ישראלים יהודיים שעושים סרטים על פלסטינים שחיים בעזה וג'נין או סופרים שכותבים על הנושא הפלסטיני. נראה לי חשוב ונכון שנעסוק בכאב של האחר. אני לא משווה כאב לכאב, אני לא חושב שאפשר להשוות בין מה שקרה בשואה לשום דבר אחר לאורך ההיסטוריה האנושית".

     

    זה תפקיד כמו כל תפקיד מבחינתך?

     

    "ברור שלא, בהצגה אני ערבי שמשחק יהודי שמשחק ערבי. יש פה מסר כפול בזה שסוהיל חדד, שחקן ערבי נוצרי, משחק יהודי דור שני לשואה שיוצא למסע והופך למוסלמי. תהליך העבודה עצמו לא שונה מאוד מעבודה בהפקות אחרות, מעבר לכך שכאמור זו מונודרמה ראשונה בשבילי וזה אתגר שמכניס אותי למערבולת רגשית של שחקן מתחיל".

     

    לפני כחודש זכה השחקן המצרי עומר שריף בפרס הסזאר היוקרתי על תפקידו בהפקה הקולנועית של "איברהים ופרחי הקוראן". ראית את הסרט?

     

    "לא ואני לא רוצה לראות אותו עד תום העבודה על ההצגה. אני פוחד להיות מושפע מדברים חיצוניים ומשחקנים אחרים, אני מעדיף לחפש את החומר בתוכי ולהוציא אותו ממני לקהל. זה עלול להפריע יותר מלעזור. יש לי מספיק מקומות לשאוב מהם מתוך הספרייה האישית שלי, אני לא זקוק לזה, אני מעדיף להגיע נקי. עומר שריף הוא שחקן מאד מוכשר שהשתתף בהמון סרטים כמו 'לורנס איש ערב', 'מצחיקונת' ו'דוקטור זיוואגו' ואני מעריך אותו, אבל גם לי יש הצלחות עם 'אוונטי פופולו', 'גמר גביע' ו'שביל החלב' עליו זכיתי בפרס השחקן בפסטיבל ונציה".

     

    נוצר קשר בינך לבין המחזאי אריך עמנואל שמידט?

     

    "עדיין לא, אבל אני מקווה שנפגש בעתיד. בתיאטרונטו הנוכחי יועלו שתי מונודרמות שלו – 'מסייה איברהים ופרחי הקוראן' ו'דודה רוזה' בהשתתפותה של ליא קניג שתוצג מחוץ לתחרות. הזמנו אותו להגיע לפסטיבל, אבל זה לא הסתדר מבחינת לוחות זמנים. ייתכן והוא יגיע ארצה מאוחר יותר כאורח של 'הבימה' ושגרירות צרפת ויקיים סדנה לכותבים, סופרים, במאים ושחקנים. זה ישמח אותי".

     

    יש כוונה להעלות את ההצגה מעבר לפסטיבל תיאטרונטו?

     

    "אני מאוד מקווה שכן. חשוב לי להעלות אותה בבתי הספר בעברית ובערבית, אני מחפש כעת מתרגם מצרפתית לערבית שיצליח לשמור על רעננות הטקסט. חשוב לי שבני נוער וגם מבוגרים ייחשפו לזה כי יש בהצגה הזו מסרים של חיבור. אני חי פה, יש לי חברים יהודים וערבים וכואב לי לראות איך החיים מתנהלים כאן. הייתי רוצה שניצור ביחד, נחיה ביחד ונבנה משהו יפה. להרוס זה לא בעיה, בשביל זה לא צריך להתאמץ, לבנות זה יותר מסובך. זה העבודה שלנו היוצרים, זה מה שמוטל עלינו ולא על הפוליטיקאים, אנשי האמנות והיצירה הם אלה שעליהם מוטלת האחריות לתקן את החברה"

     

     "מסייה איברהים ופרחי הקוראן" - ה', 25.3, בשעה 19:00 וכן בשעה 21:00 בבימרתף

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים