שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    איך שיטת פלדנקרייז הצילה את חיי

    פריצת דיסק חמורה בגבו גרמה לאורי הלפרין להתוודע לשיטת פלדנקרייז. הוא נשבה בקסמה, וכשהבריא נהפך בעצמו למורה הנלחם בדימוי הזקן של השיטה. בסדנאות הייחודיות שלו הוא מסביר למה היא טובה דווקא לצעירים ולבריאים

    אורי הלפרין היה בן 22 כשחשב שהגיע למקום הכי יפה בעולם. חוף טרופי קסום, בונגלו'ס מבודדים נושקים לקו המים, דקלים, שמים בהירים, מי צריך יותר מזה? הוא התמקם במהירות בגן העדן שמצא בקופנגן שבתאילנד, העביר את ימיו על ערסל תלוי במרפסת הבונגלו, ספר ביד אחת ושייק מרווה ביד השנייה, כשבריזה קלילה מלטפת את פניו. יום אחד, ללא הכנה מוקדמת, החל הערסל לשקוע, ולפני שהספיק להגיב, הערסל נקרע והוא נפל על גבו. לא הייתה לכך כל חשיבות לולא הגיע לגיהינום הכאב ובעקבותיו לגן עדן אחר מבחינתו, שיטת פלדנקרייז. היום, שבע שנים אחר כך, הוא מלמד את השיטה במסגרות שונות ומנסה להילחם בתדמית הזקנה שדבקה בה.

     

    פריצת דיסק חמורה

     

    הנפילה על הגב והכאבים שבאו בעקבותיה לא מנעו בעדו מלפזז במסיבה כעבור יומיים ולהמשיך במסלול טיולו כאילו לא קרה דבר. חודש לאחר הנפילה, בנסיעה ברכבת לאי גיליתרבנגן באינדונזיה, הוא כבר בקושי זז. "הלכתי לבית חולים מקומי, שנמצא בצריף קטן ומוזנח", הוא מספר, "רופא הודי נתן לי כדורים נגד כאבים ואמר לי לנוח. לא חשבתי שמדובר במשהו רציני, מבחינתי זה היה עוד סימן כחול שיעבור בתוך כמה ימים".

     

    ההערכה שלו הייתה מוטעית. חודשיים לאחר הנפילה הוא חזר לקופנגן, כשהוא בקושי סוחב את עצמו. ישראלי שפגש בדרך עזר לו לסחוב את התיקים. "הלכתי למעסה שהשכיבה אותי על הגב, וניסתה להרים לי את הרגליים לכיוון הראש. צרחתי מכאבים, אבל היינו בטוחים שככל שאני צורח יותר, זה טוב יותר".

     

    זמן לא רב אחר כך החליט בעצת חבר להיבדק בבית חולים בבנגקוק. אבחנת הרופאים הייתה חד-משמעית: פריצת דיסק חמורה. "לא היה לי מושג מה זה אומר", הוא משחזר, "הרופאים נתנו לי כדורים ואמרו לי שאם אחרי שבועיים המצב לא ישתפר, כדאי שאחזור ארצה".

    הכדורים לא הועילו והוא החליט לחזור ארצה "רק לחופשה", וליתר ביטחון הוא אפילו קנה כרטיס הלוך-חזור. בסוף דצמבר היו אמורות להתקיים מסיבות הסילבסטר המדוברות של גואה והוא לא התכוון לפספס אותן.

     

    מפרקים וטירות אפלות

     

    לגואה הוא לא הגיע. מצבו הלך והחמיר. גם הרופאים בארץ אבחנו פריצת דיסק קשה והמליצו על מנוחה ועל ניתוח. כל אזור הגב בער. הכאב הקרין מהגב לרגל, ירד ממפרק הירך לברך, ומשם המשיך לבהונות הרגליים. ניתוח שאיבת דיסק שעבר בבית החולים אסותא, לא הקל על כאביו. הוא רותק למיטה בבית הוריו. לתמונה נכנסו גם מרפאים אלטרנטיביים, אך דבר לא הועיל. "הרגשתי איך הדיכאון הקל הופך לדיכאון עמוק", הוא מתאר. "הייתי מתוסכל. פתאום נקלעתי למצב של חוסר אונים, חוסר שליטה על החיים שלי. הדברים הכי בסיסיים כמו לקום מהמיטה או ללכת לשירותים נהפכו לפרויקט. בגלל הכאב סיגלתי לעצמי צליעה חריפה ברגל שמאל ושנאתי את עצמי בגללה".

     

    מכר שסיפר לו על שיטת פלדנקרייז גרם לו להסתקרן, וברגע שחש שהוא מסוגל לעמוד על רגליו הוא הצטרף לקבוצה שתרגלה את השיטה. אחרי שישה שיעורים קבוצתיים בלבד כבר נשבה בקסמיה. "בפעם הראשונה נחשפתי לרעיון של הקשבה לגוף שלי. הבנתי שבלי להיות מודע לכך אני מזיק לעצמי אפילו בתנועות הבסיסיות שאני מבצע במשך היום, כמו קימה מישיבה לעמידה או התכופפות להרים חפץ שנפל. את זה אף רופא אלטרנטיבי וקונבנציונלי לא אמר לי קודם".

     

    השיטה התאימה לו עד כדי כך, שיום לפני שפג תוקפו של כרטיס הטיסה שקנה כשחזר מהודו, הוא נסע לירושלים להיפגש עם רות אלון, תלמידתו של משה פלדנקרייז המעבירה קורסי הכשרה למורים בשיטה. באותו שלב הלפרין עדיין לא היה בטוח שהוא רוצה להיות מורה, אבל החליט להירשם לקורס הקרוב שאמור היה להיפתח כחודשיים לאחר מכן. שיהיה.

     

    יום לאחר המפגש, כשהוא עדיין סובל מכאבים ומצליעה, הוא ארז מטען קל מאוד כדי לא להעמיס על גבו וטס להודו מצויד בספרה של אלון, "חזרה לתנועה טבעית". ככל שקרא יותר, גבר רצונו לדעת יותר. בדצמבר 97', כפי שהבטיח לאלון, חזר לפתיחת קורס ההכשרה שהיא הנחתה באוניברסיטה העברית בירושלים.

     

    השיטה נלמדת בשתי צורות: טיפול אישי המתמקד בתיאום מוטורי, ושיעור קבוצתי המתמקד במודעות דרך תנועה.

     

    בטיפול האישי התלמיד שוכב או יושב על מיטת טיפולים והמורה מפעיל את המפרקים שלו כאילו הוא בובה על חוט. בטיפול כזה, המיועד לאנשים בעלי מוגבלות, המורה מחפש את הארגון היעיל ביותר של המפרקים לבעיה הספציפית ומבקש מהתלמיד לדווח לו בכל פעם על מידת הנוחות או אי הנוחות בתנועה.

     

    השיעור הקבוצתי מועבר ללא מגע ישיר של המורה אלא רק בהנחיה. מעורבות התלמיד בשיעור זה היא רבה יותר, ולכן עליו לשמור על מידה גבוהה של ריכוז. הלפרין: "כדי לתאר את השיטה אני משתמש בדימוי מעולם האגדות, טירה אפלה שיש בה שדים ורוחות. המפרקים של גופנו הם הטירה, והכאבים הם השדים. כדי להוציא את השדים מהטירה, כלומר כדי להפחית את הכאבים במפרקים, צריך למצוא את מקור הכאב ולעבוד עליו. אם, למשל, אני סובל מכאבים בגב התחתון, אני מסיק שרוב העומס מוטל עליו. לכן אחפש את המפרקים הרחוקים יותר, כמו הקרסוליים, אולי הם לא מתפקדים כראוי, מה שגורם לגב התחתון לעשות את כל העבודה. אני אלמד את עצמי להשתמש בקרסוליים כך שיפחיתו את העומס מהגב התחתון ויקלו בסופו של דבר על הכאבים. הרעיון המשותף לכל השיעורים הוא לבצע בצורה שונה את תפקודינו היומיומיים, כדי שבתוצאה הסופית גופנו ירוויח מכך".

     

    - אבל כל החוכמה בתפקודים יומיומיים היא שאתה מבצע אותם באופן אוטומטי, בלי להשקיע בהם מחשבה ומודעות.

     

    "אבל אם כואב ולא נוח לך, מה זה שווה שאת לא משקיעה בזה מחשבה? אפשר לעשות באופן אוטומטי את הפעולות הבסיסיות, אבל באופן שיהיה נוח ונכון לגוף. אין פה פילוסופיה רוחנית, יש כאן מסר פשוט שעובר דרך תנועה".

     

    מילה נרדפת לזקנים

     

    שנה לאחר תחילת הלימודים, בסיומו של שיעור שעסק בהליכה נכונה, התבקשו התלמידים ללכת בצורה ספונטנית מקצה אחד של החדר אל הקצה השני. כשהגיע תורו של הלפרין, הוא הופתע לגלות שאחרי כמה צעדים נעלמה הצליעה שליוותה אותו כשנתיים. "במשך הזמן שעבר מאז הנפילה מהערסל ועד לרגע ההוא, רמת הכאבים הלכה ופחתה, אבל הצליעה נשארה. ברגעים הראשונים לא הבנתי איך פתאום הצליעה עברה לי. בדיעבד אני מבין ששיעורי הפלדנקרייז לימדו אותי להיות מודע לצורה שבה אני מזיז את השרירים והמפרקים שלי. ברגע שהבנתי את זה, היה לי קל יותר לשנות את הארגון הלקוי של המפרקים שגרם לצליעה".

     

    בשנה השנייה, באחת ההפסקות בקורס, הוא החליט לחזור להודו, הפעם כדי לחוות אותה כאדם בריא. הוא ארז קלטות אודיו של השיעורים, חומר כתוב, ונסע. "טיילתי במקומות נידחים, וכל הזמן תרגלתי את השיעורים בעזרת ווקמן. התבוננתי על חיי ההודים ועד כמה הם שונים מהחיים במערב, לא רק ברמה הרוחנית אלא גם ברמת התנועה. למשל, ההודים נוהגים לשבת ישיבה מזרחית על הרצפה, ואנחנו יושבים על כיסא. ארגון זה של מפרקי הברכיים, שהוא שונה לגמרי, הרבה יותר נכון לגב".

     

    כשהגיע לדרמסלה בהימלאיה החליט לנסות וללמד תיירים אחרים. "לא לקחתי על זה תשלום", הוא מסביר, "הרעיון היה לעשות סחר חליפין. תמורת שיעור פלדנקרייז מישהו יעשה לי עיסוי, אחר יזמין אותי לארוחה. ככה זה עובד שם. בפעם הראשונה, אחרי זמן רב, חשתי שהפחדים מאחורי. ידעתי שגם אם פתאום יכאב לי, אדע איך להתמודד עם זה".

     

    אלא ששם הוא זיהה בעיה אחרת. הצעירים הישראליים שנמצאו בהמוניהם התעלמו משיעורי הפלדנקרייז ופטרו אותם בביטוי הספק לעגני "התעמלות לגב". הלפרין: "כאן נפל לי האסימון. הבנתי שהתדמית שנוצרה לשיטה בישראל רחוקה מאוד מהאמת, ובעוד שבארצות הברית ובאירופה יודעים להעריך את השיטה, בארץ זאת מילה נרדפת לזקנים".

     

    - הדימוי הזה לא רחוק מהמציאות. פלדנקרייז היא שיטה שאכן מועילה לאנשים עם בעיות בגב, ובדרך כלל מדובר באנשים מבוגרים.

     

    "אני בהחלט יכול להבין מאיפה הגיע הדימוי הזה. בפלדנקרייז מבצעים תנועות קטנות ועדינות מאוד, שנראות כאילו הן קלות לביצוע ולא דורשות מאמץ פיזי, ולכן מתאימות גם לאנשים הסובלים ממוגבלויות. לצערי, הצעירים נוהגים לחשוב שאם משהו הוא קל מדי ולא דורש מאמץ רב מדי, אז הוא לא שווה. זה מקומם אותי. אין להם מושג כמה ריכוז ומאמץ מנטלי התנועות הקטנות והעדינות האלה דורשות, וזה בדיוק היתרון שיש לצעירים: יכולת ריכוז גבוהה וחוסר קיבעון המאפשר לסגל הרגלים חדשים. נכון שהשיטה לא מתאימה באופן מיוחד לצעירים, היא פשוט מועילה מאוד גם לאוכלוסייה בריאה, כמו הצעירים, וחבל לי שדווקא אוכלוסייה זו מתפספסת".

     

    - לא שכנעת אותי למה בחורה בת 27 צריכה להמיר את הספינינג בפלדנקרייז.

     

    "לא דיברתי על המרה אלא על שילוב. מה שלא תעשי, תעשי טוב יותר אם תשלבי בו גם פלדנקרייז. אדם שלא התנסה בפלדנקרייז מימיו, לא יודע כמה הוא מתאמץ באופן יומיומי, בצורה מיותרת לגמרי. אחד המשפטים הידועים בשיטה הוא 'להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, את הקשה לקל ונוח, ואת הנוח לנעים'. במקום להגיע לפלדנקרייז רק במצב שפעולה מסוימת היא בלתי אפשרית בשבילך, תגיע כשאתה יכול לעשות אותה ותלמד להשתמש בה באופן נעים לביצוע. לא סתם המרכז הגדול והחשוב ביותר לפלדנקרייז נבנה בימים אלה דווקא בווינגייט, מעוז הספורט ההישגי בישראל".

     

    הפנינג לצעירים

     

    באוגוסט 2001 הוא סיים את לימודיו בקורס להכשרת מורי פלדנקרייז. כיום הוא מעביר שיעורים אישיים וקבוצתיים בביתו, שאותו הוא חולק עם חברתו לחיים, וכן שיעורים קבוצתיים במתנ"סים שונים ברחבי גוש דן ובהוסטל של אקי"ם בבת ים.

     

    כדי לשנות את הדימוי הזקן של השיטה הוא החליט לגייס למשימה את כל החבר'ה שלו. "קנינו מזרנים ועל גג הבית של אחד החברים העברתי שיעורים. בהדרגה זה נהפך למעין הפנינג שבועי. קיבלתי פידבקים נהדרים. הם חזרו אלי וסיפרו שהם מתרגלים את מה שלימדתי אותם. למשל, בזמן נסיעה לאחור הם מתרגלים איך יושבים במכונית עם הגוף קדימה ומביטים בעזרת הראש לאחור. היה לי סיפוק עצום מכך".

     

    ההפנינג קיבל גוון אחר כשהלפרין החליט לשלב בסדנאות שלו גם את אהבתו לבישול. המשתתפים לא רק תרגלו פלדנקרייז אלא אף נהנו מתפריט אנין מעשה ידיו. "פלדנקרייז גורמה" הוא כינה את השילוב הזה.

     

    שמען של הסדנאות עבר מפה לאוזן. למעגל המשתתפים הקבועים נכנסו צעירים נוספים. בהדרגה פינה ההפנינג העליז את מקומו לסדנאות מובנות יותר האורכות כארבע שעות. כדי להוזיל את העלויות נעדר מתוכן החלק הקולינרי. כיום מחיר הסדנה הוא 140 שקל.

    כדי לשמור על האינטימיות יש בכל קבוצה לא יותר משמונה עד עשרה משתתפים בני שלושים פלוס-מינוס.

     

    הסדנה מתחילה כשהמשתתפים מתבקשים לחלוץ נעליהם, לכבות טלפונים ניידים ולהתרווח על אחד המזרנים הדקים הפזורים על הרצפה. "הרעיון הוא להשתמש במינימום כוח. אין אצלנו תרגילים, יש תהליכים", הוא אומר להם בקול שלו ומרגיע. "בואו נשאיר את האמביציות בחוץ ונתמקד במה שנעים לנו".

     

    מאותו הרגע יעבירו המשתתפים את רוב הזמן בשכיבה על מזרנים בעיניים עצומות, כשהם מקשיבים לקולו השלו של הלפרין ומבצעים, כל אחד לפי הבנתו, את הוראותיו. המסר הוא "כל אחד יכול".

     

    לאחרונה העביר הלפרין סדנה אצל צמד הרקדנים ניר בן גל וליאת דרור במצפה רמון. לסדנה הגיעו כ-40 אנשים. בקרוב הוא אמור להעביר סדנה אחרת בחאן השיירות שבנגב, בה אמורים להשתתף כמאה אנשים. "אישית, אני מעדיף את הסדנאות האינטימיות על פני ההמוניות", הוא אומר ספק מתנצל, "אבל ככל שיותר צעירים ייחשפו לשיטה, ארגיש שהצלחתי, שתרמתי את חלקי".

     

    האיש שהעמיד את בן גוריון על הראש

     

    שיטת פלדנקרייז קרויה על שם מפתחה, ד"ר משה פלדנקרייז, מדען, חוקר ופיזיקאי מצליח, שהיה גם מאסטר בג'ודו. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא עבד באנגליה בפיתוח סונרים לגילוי צוללות. בעת משחק כדורגל הוא נפצע בברכו אך סירב לעבור ניתוח. המוגבלות בתנועה בעקבות פציעתו גרמה לו להתעמק בקשר שבין הגוף לרוח. הוא החל להתעניין באנטומיה, בפיזיולוגיה וברפואה סינית, ובסופו של תהליך פיתח את שיטת הטיפול הנושאת את שמו.

     

    בשנות ה-50 התרועע פלדנקרייז בברנז'ה של גדולי האומה. בין היתר היה גם ידידו של דוד בן גוריון. ה"זקן", מתברר, סבל במשך שנים מכאבי גב שהגבילו את תנועתו, ולאחר חששות רבים הוא הסכים להיות מטופל של האיש, שלימד אותו גם את רזי העמידה על הראש.

     

    פלדנקרייז העביר כמה קורסים למורים שאמורים להמשיך את שיטתו. לדידו, מורה טוב הוא המורה שיכתוב את השיטה מחדש בכתב ידו ובתנאי שהכתב יהיה קריא. הוא לא רצה שתלמידיו יהיו חקיינים של מאסטר או גורו זה או אחר, אלא שהם עצמם יפתחו אותה בהתאם לחוויות האישיות שלהם, אולי זאת הסיבה שאין מורה פלדנקרייז הזהה למשנהו.

     

    לאתר של אורי הלפרין לחצו כאן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יונתן בלום
    אני מקשיב לגוף שלי. אורי הלפרין
    צילום: יונתן בלום
    צילום: יונתן בלום
    הרעיון הוא להשתמש במינימום כח
    צילום: יונתן בלום
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים