זירת התגוששות

רק בקיץ, אחרי שתסתיים ועידת הדמוקרטים בבוסטון באיזור סוף יולי תחילת אוגוסט.

אלא שהמציאות כפתה על הנשיא המכהן בזבוז מוקדם. בקרב צוות האסטרטגים המנהלים את מטה הבחירות שלו נרשמה עצבנות נוכח הסקרים החדשים: לא רק שבוש ממשיך לצנוח, מגמה שהחלה בינואר ולא נעצרה, אלא חמור מכך -57 אחוזים קבעו כי הם רוצים להוליך את אמריקה בכיוון שונה מזה שהוליך אותה בוש. בקיצור, לא בעיה של אישיות בלבד אלא של תכנים ותכניות.

בסקר שפורסם לאחרונה ב"וושינגטון פוסט" ורשת איי.בי.סי נקבע כי אם היו הבחירות מתקיימות היום ג'ון קרי היה מביס את בוש בפער עצום: 53 אחוזים לקרי לעומת 42 לבוש. נתונים כאלה עבור נשיא מכהן בשנת בחירות זה כמו מיליון נורות אדומות על הבית הלבן ואת הסימנים האלה יודע לקרוא היטב קרל רוב, יועצו ואיש אמונו של בוש, זה שנחשב ל"מוח" של קמפיין הבחירות בשנת 2000 כאשר בוש נכנס לבית הלבן.

מול צניחתו של בוש עולה כפורח ג'ון קרי: עכשיו הוא רץ לבד, המתמודד שמולו ג'ון אדוארדס פרש, והדו קרב האמיתי החל מוקדם מהצפוי. בוש מול קרי על זירת ההתגוששות והשבוע החולף הראה כי זה הולך להיות נמוך, מלוכלך, קמפיין שהוא האמא של כל הטריקים המזוהמים.

בוש פתח את השער ונתן אישור לשחרר מודעות ותשדירי וידיאו באינטרנט המראים את קרי "כן ולא". התחקירנים של מטה בוש מצאו כי לכל התבטאות אחרונה של קרי יש התבטאות קודמת, והפוכה. כך למשל, קרי ביקש לקצץ בתקציב המודיעין רק לפני עשר שנים ובחלוף הזמן ביקש להגדיל אותו. בשנת 97' בספר שכתב כינה קרי את ערפאת "מדינאי מבטיח" וקשר כתרים לראשו, ואילו עתה חזר בו ואמר כי ערפאת הוא המכשול לשלום. הבית הלבן הביא את האמירה על ערפאת ערב הפריימריז של הדמוקרטים בפלורידה שם משחק חזק הקול היהודי. קרי מיהר לפרסם הבהרות.

אומנם, לקרי אין יותר מתחרים במפלגה הדמוקרטית אבל הוא יודע היטב כי בלי פלורידה יתקשה לנצח בקרב האמיתי מול בוש. בבית הלבן שכחו רק להזכיר כי באותה תקופה ב- 97' לא רק קרי חשב כי ערפאת השתנה לטובה והפך להיות מנהיג שאפשר לסמוך עליו. בשנה זו חשבו כך שמעון פרס, ויותר מכך גם ביבי נתניהו שהתנהג בבית הלבן במפגש עם ערפאת כאילו מצא אהבה חדשה ואפילו אריק שרון שאומנם לא לחץ את ידו של ערפאת בוואיי פלנטיישן אבל נכח במפגש עימו לצידו של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. שלא לדבר על הנשיא האמריקני ביל קלינטון שפתח את דלתות הבית הלבן בפני ערפאת יותר מאשר למנהיג זר אחר.

הדברים שאמר קרי בשנת 97' תאמו את הדעה הרווחת, את הרוח הכללית, את התקווה ואת החלום להשכנת שלום בין ישראל והפלשתינאים, חלום שבינתיים התנפץ. אולם הבית הלבן החליט להרוג שתי ציפורים במכה: הוא הוציא את ערפאת מהמוקטעה כדי להזכיר לציבור האמריקני כי קרי נוהג לשנות את דעותיו פעם אחר פעם. בנוסף, שידר הבית הלבן לקולות היהודים: תיזהרו מקרי, הוא אחד כזה שפעם התלהב מערפאת. "ליריב שלי יש דעות חזקות" אמר בוש בכנס תורמים בדאלאס, טקסס מבלי לנקוב בשמו של קרי "הבעיה היא שהן אינן מחזיקות מעמד זמן רב".

חוקים משתנים

הסקרים האחרונים מלמדים כי הציבור האמריקני מוטרד משלושה נושאים: ראשית הכלכלה, שנית ההסתבכות בעיראק ושלישי - נישואים חד מיניים. בעקבות החלטת בית משפט עליון במסצ'וסס שקובעת כי החוקה איננה מאפשרת לשלול מבני אותו מין הזכות להינשא הציפו זוגות הומוסקסואלים ולסביות את העיריות שפתחו את משרדיהם וחילקו רשיונות נישואים לזוגות חד מיניים.

הנשיא בוש ראה את התמונות ולא אהב את מה שראה. "אני מוטרד מכך" הוא אמר. אבל יותר משהיה מוטרד מהתופעה עצמה היה מוטרד מהלחץ שהפעילו עליו קבוצות נוצריות אדוקות שמהוות את בסיס הכוח שלו. הן לחצו עליו לפעול למען שינוי סעיף בחוקה באופן שימנע נישואים בין בני זוג מאותו מין. בוש נכנע ללחצים, ומסתבר כי החלטה זו גרמה לו לאבד את כל העולמות: מצד אחד, הוא עשה מעט מדי ומאוחר מדי עבור קבוצות תמיכה שממילא יעדיפו נשיא רפובליקני, כל נשיא רפובליקני, ובלבד שלא יהיה דמוקרט בבית הלבן. ומצד שני, הוא איבד קבוצה שמתנדנדת בין נשיא דמוקרט לרפובליקני קבוצת ההומוסקסואלים והלסביות והצליח להרגיז את כלל הציבור האמריקני כאשר בשנת בחירות בחר להודיע על פעולה לשינוי החוקה.

יש לציין כי בסקרים עולה כי מרבית הציבור האמריקני מתנגד לנישואים חד מיניים אולם, במקביל, מתנגד גם לשינוי החוקה. בוש לא קלט את המגמה או שהיה לחיץ מדי אבל הצילומים המגיעים מבנייני העיריות שהחלו לחתן הומוסקסואלים ולסביות הראו לציבור האמריקני המתחסד כי השד איננו נורא כל כך: אנשים סימפטיים, שמעדיפים בן זוג קבוע ורוצים למסד את הקשר. אנשים שדוגלים בערכי המשפחה ורוצים להקים להם משפחה משלהם אבל משפחה אחרת, לא רק גבר ואישה עושים זוגיות וגם הם רוצים את הזוגיות שלהם כחוק. אומנם גם קרי הצהיר כי עבורו נישואים זה קשר בין אישה לגבר, אבל הוא הודיע כי הוא מתנגד לשינוי החוקה. הוא יקבל את קולות ההומוסקסואלים ועתה גם המעט מהנתח הזה שיכול היה להגיע לבוש לא יגיע.

לא רק נישואי ההומוסקסואלים יהוו נושא מרכזי בבחירות האלה, כפי שנושא ההפלות היו נושא מרכזי בבחירות בעבר. מה שישחק זה הכלכלה. בנאומיו האחרונים מבטיח בוש כי ייצור ג'ובים חדשים, יביא לצמיחה, יוריד את האבטלה ויחזיר את המשק לימיו הטובים. השאלה הנשאלת היא היכן הוא היה עד עכשיו ולמה להאמין להבטחות שלו בשנת בחירות כאשר במשך כל הקדנציה שלו עד כה איבד

המשק האמריקני שני ג'ובים בשעה, כל יום, 365 ימים בשנה.

אהבתם להמבורגר

ג'ורג' בוש ואריק שרון מרבים להצהיר כי הם חברים טובים. חברים כל כך טובים שחולקים אהבה לחווה שלהם ואהבה להמבורגר. אלא שהחבר הטוב בוש לא ממהר לשלוח הזמנה לחוואי שרון למרות הלחצים שמופעלים עליו. בוש ואנשיו יודעים עד כמה זקוק שרון דווקא עתה להזדמנות צילום עם בוש. עתה, כאשר הקרקע בוערת מתחת לרגליו, ופרשת השחיתויות של בניו מתמזגת לפרשת השחיתות שהיתה אולי סביב עיסקת שיחרורו של אלחנן טננבוים. עכשיו הוא צריך את בוש: המפגש הזה יעניק לו את היכולת להראות בבית

כי הוא מנהל את ענייני המדינה במרץ, מגייס את הבית הלבן לתמוך בתוכניתו, לא משאיר אבן בלתי הפוכה כדי ליישם את מה שהבטיח.

אלא שבבית הלבן לא מצליחים להבין מה בעצם אומרת תוכנית ההתנתקות של שרון, ועד שיבינו לא ישלחו הזמנה לשרון. דב וייסגלס, שניסה להבהיר למימשל האמריקני למה בעצם מתכוון שרון, סיפק תשובות שלא הניחו את הדעת. בוש החליט לשלוח שוב את השליחים האמריקאים לישראל ולרשות הפלשתינאית לבדוק מה באמת המשמעויות של התוכנית הבלתי מובנת. אחרי סיבוב נוסף שלהם בארץ יקראו שוב לוייסגלס ורק אם יצליח לשכנע אותם שיש ממש בתוכנית ויותר מכך יש גם כוונה של שרון לממש אותה כהתחלה למפת הדרכים רק אז יזמינו את שרון לוושינגטון.

כשבוש עובר באמריקה את מסע האלונקות שלו, לא אכפת לו להעביר מסע דומה גם מנהיגים אחרים, וברגע הקריטי של הישרדותו הפוליטית בוש כבר לא זוכר גם חברים.