הנוער מכור לטלוויזיה, איך מתמודדים עם זה?

תלמידי כיתות ו' ׀-ח' בישראל מחזיקים בגאון במקום הראשון במספר שעות הצפייה בטלוויזיה במחקר שהקיף 36 מדינות. תלמידי כיתות י' מסתפקים "רק" במקום הרביעי. עוד עולה מהמחקר שערך ד"ר יוסי הראל, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, כי רק כשני אחוזים מכלל התלמידים בכיתות ,ו', ח' ו-י' לא צופים בכלל בטלוויזיה.

מניתוח הנתונים מתברר גם ש-51.9 אחוז מכלל התלמידים צופים בטלוויזיה בין חצי שעה לשלוש שעות מדי יום (53.1 אחוז מתוכם בנים ו-50.9 אחוז בנות), 29.1 אחוז צופים בין ארבע לחמש שעות מדי יום (28.4 אחוז בנים ו-29.8 אחוז בנות), 16.9 אחוז צופים יותר משש שעות יומיות (16.4 אחוז בנים ו-17.2 אחוז בנות). "לפני שהבן שלי מספיק להניח את התיק בשובו מבית-הספר, הוא ממהר להדליק את הטלוויזיה", קובלת אמא של רפי, תלמיד כיתה א' מתל-אביב. "ברגע הזה מתחיל מאבק בלתי-פוסק בבית, כששום דבר לא מעניין אותו מלבד הטלוויזיה. אנחנו מנסים לקבוע לו זמנים, כשהתנאי לכל הוא הכנת שיעורי בית, אבל גם זה לא עובר בשקט".

ד"ר הראל מודאג מממצאי המחקר. לדבריו, הזמן הרב שמקדישים תלמידים לצפייה בטלוויזיה בא על חשבון פעילויות אחרות. "יש שיעור גבוה של בני-נוער שצופים בטלוויזיה יותר מחמש שעות ביום במקום לעשות דברים פרודוקטיביים יותר כמו פעילות ספורטיבית, קריאה, משחקים ופעילות למען הקהילה", הוא אומר. "בני-הנוער מקדישים מן הסתם זמן רב לצפייה בתוכניות שאינן מזהירות, כמו טלנובלות. טלוויזיה היא דבר שצריך לצפות בו במידה סבירה, עם אחריות לגבי התכנים".

רק ניצול חכם

ד"ר שוש מלאת, ראש המכללה האקדמית לחינוך "אחווה", סבורה שיש לטלוויזיה גם לא מעט צדדים חינוכיים. "הנוסחה הטובה היא צרכנות נבונה והחוכמה היא להפוך אותה לחינוכית. יש בטלוויזיה תוכניות וסדרות שעוסקות בנושאים היסטוריים, סרטים, טבע, דילמות, ערכים וסיפורי אלימות. אני מכירה לפחות אדם אחד שהחל להתעניין ולאהוב היסטוריה בילדותו, תוך כדי צפייה בסדרה היסטורית, וכשבגר גם עשה דוקטורט בתחום".

לדברי ד"ר מלאת, דרושות הכוונה והדרכה של ההורים והמורים לצפייה ביקורתית של הילדים בטלוויזיה. "במצב כזה טלוויזיה יכולה להיות בייביסיטר טוב כשהילד נמרח על הפוף או המיטה, אבל גם בעייתית".

לא רק בייביסיטר

גם הפסיכולוג החינוכי מוטי שרצר לא שולל את הטלוויזיה. "טלוויזיה יכולה להיות דבר חינוכי שימושי", הוא אומר. "הבעיה היא שתלמידים מתיישבים מולה ומסתכלים בצורה לא מבוקרת וכך מקבלים מושגים לא נכונים על החיים. הטלוויזיה הפכה להיות חלק מהתרבות של לא להתאמץ. יש ילדים שאינם יכולים להבין את העולם בלעדיה".

לדברי ד"ר ריבקי ריבק, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, הטלוויזיה מהווה חלק ממנגנון ייצור התרבות. "אם ייווצרו תכנים ראויים, הטלוויזיה תהיה ראויה, אבל אם ייווצרו תכנים נמוכים, הטלוויזיה תהיה נמוכה. הטלוויזיה מקבלת את המקום שאנשים נותנים לה בחיים שלהם. אם משתמשים בה כבייביסיטר אולטימטיבי, הדבר שגוי. השאלה היא איך אורגים את זה בתוך המערכת המשפחתית ואיזה מקום נותנים לזה".

לדברי אריאל פפו-פרידמן, מרצה במסלול להוראת תקשורת במכללה אקדמית גורדון, "בהגדרתה, כל טלוויזיה היא טלוויזיה מחנכת. השאלה היא רק למה. היא משפיעה, למשל על ההתנהגות, על רכישת השפה. בנוסף, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מוכיחים השפעה על ההיבט הקוגניטיבי של הילדים: חשיבה, תודעה ותפיסת עולם. אחד הדברים הכואבים הוא השפעת הטלוויזיה על תרבות הצריכה של הילדים. לילדים משכבות חלשות למשל היא מציבה מראה החושפת בפניהם את מצבם האומלל".

ד"ר דוד גורביץ, מומחה למדיה ותרבות פופולרית ומרצה בבית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל, סבור ש"הטלוויזיה לא אמורה להוות גורם מחנך. הטלוויזיה מחנכת לסיפוקים מהירים ולאיזה סוג של שטחיות. טלוויזיה וחינוך זה דבר והיפוכו".

עינה הפקוחה של הרשות השנייה לטלוויזיה הביאה בחודשים האחרונים למספר החלטות אופרטיביות שנועדו להגן על צופים צעירים מפני תכנים לא חינוכיים בערוצים המסחריים. רק לפני שבועיים, למשל, הודיעה מועצת הרשות כי היא מתירה לערוץ 10 לשדר את סדרת הנוער השנויה במחלוקת, "המורדים", לפני השעה 17.00 בתנאי שלאחר פרק ישודר דיון עם פסיכולוגית באולפן.

ברשות אומרים: "אנחנו לא צנזורה, אבל המועצה לא יכולה לוותר על האחריות הציבורית המוטלת עליה לגבי קהל צעיר בשעות שבהן הצפייה איננה מבוקרת על ידי מבוגרים".

השתתף בהכנת הכתבה ערן הדס