הצד השווה של הרשת

נחש בא

התפתחות חדשה בגזרת משחק ה-Snake הפופולרי. אחרי מיליון גרסאות (אוקיי, אולי נסחפנו קצת, נגיד שלוש), הגיע סוף סוף גירסת תלת-מימד שעושה את כל מה שגירסת תלת מימד צריכה לעשות. היא מרשימה יותר, נראית טוב יותר, לוקח יותר זמן להתרגל אליה ובסופו של דבר, היא מזכירה לנו למה אנחנו מעדיפים את משחקי הרשת שלנו בדו-מימד הכי פשוט שיש. ובכל זאת, למרות השינוי בתצוגה ובעקומת הלמידה, דבר אחד אי אפשר לקח מסנייק: הוא עדיין אחד המשחקים הכי ממכרים שיש, לא חשוב באיזה גירסה משחקים אותו.

ביקורת הביקורת

סוף סוף מישהו בא ועושה סדר. מרוב DVD ו-CD ו-PC ו-PS2, וכל הסרטים והדיסקים והמשחקים, כבר קשה לדעת במה לבחור. ואם זה לא מספיק, אז לאן שאנחנו לא מסתכלים, מישהו אומר מה הוא חושב על משהו, וכולל האינטרנט, אנחנו עומדים מול מבול של ביקורות על כל דבר שאפשר ומול מיליון דעות, שברוב המקרים לא אומרות אותו דבר.

אל דאגה, לאתר "מטה-ביקורת" (MetaCritic) יש פיתרון: הוא אוסף בשבילכם את כל הביקורות לגבי כל מוצר (סרט, דיסק או משחק), שהתפרסמו ברשת, באתר מיוחד לנושא, בעיתון או במגזין מקוון, ועושה ממוצע. האם זה עובד? כמו תמיד בביקורות, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל העניין הוא לאו דווקא הממוצע. העניין הוא שחוץ מהממוצע, אפשר למצוא גם את הביקורות שהממוצע מבוסס עליהן: ציון, כמה שורות פתיחה וקישור לביקורת המקורית (למשל, "אבודים בטוקיו" קיבל ציון ממוצע של 88, כשמתוך 43 ביקורות, רק 6 ירדו מתחת ל-80, ביניהן הביקורת של ה-Dallas Observer, שנתן לו 40. "קיל ביל" קיבל ציון ממוצע של 68, כש-43 הביקורות שלו נעות בין 100 לבין 23. ה-Boston Globe, אגב, נתן 100 לשני הסרטים). הנה מצאתם לכם דרך מצויינת לבדוק איזה עיתון או אתר הכי קרוב לטעם שלכם ועל מי אפשר לסמוך (למשל, על ה-Village Voice, שנתן 30 לדיסק של קיילי, כבר אי אפשר לסמוך).

תחשבו טוב

לא בטוח שכולם כמונו, אבל האמת היא שאנחנו מעדיפים משחקי מחשבה, גם בגלל שאנחנו פשוט איומים בכל סוג אחר של משחק ועלולים להיכנס לתעוקה נפשית אם משהו זז מהר מדי על המסך ופונה אלינו בעוינות, אבל גם בגלל שאלה הממזרים האמיתיים: על פניו, הם לא מבטיחים הרבה, ונדיר למצוא בהם חייזרים או פינגווינים, ובכל זאת, צעד אחד פנימה ואתם מכורים לכל החיים. וכך, למרות שעדיין לא הצלחנו להתנתק ממשחק ארוחת הערב מהחודש שעבר, החלטנו בכל זאת להסתכן בעוד שני משחקים, שניהם עם פוטנציאל התמכרות גבוה.

בראשון אתם מניעים זרוע רובוטית בעלת שלושה צירים ותפסן בקצה, שצריכה לאסוף קפיצים, שמופיעים במקומות אקראיים על המסך. המטרה: להניע את הזרוע, כל פעם על ציר אחד, ולהצליח לאסוף כמה שיותר קפיצים, לפני שהזמן נגמר. המשחק השני אפילו יותר פשוט (ולכן ממזר עוד יותר גדול): סובבו קוביה כך שתגיע למקום המסומן, כשפאתה המסומנת בנקודה אדומה פונה כלפי מעלה. פשוט, לא? תאמינו לנו, גיהנום. מזל שיש רק חמישה שלבים (למה יש רק חמישה שלבים??!!).

היכנסו לפקמן

כמו תמיד במקרים של מותג שיוצא מדעתו, גם המטריקס הפך משם של סרט מצוין לשם של סוס מנצח שלא השכיל לפרוש בשיא (במקרה של הסוס של המטריקס, הוא גם ממשיך לנסות לרוץ, עם ארבע רגליים חבושות ושמונה רוכבים על הגב). מה שקורה במקרה כזה הוא שאוכלי הנבלות מגיעים וקורעים לעצמם חתיכות מהמותג, ומדביקים אותו על כל דבר שאפשר, מיומן הגימנזיסט ועד גירסה לפקמן. לגבי היומן, אגב, אין לנו מושג, אבל הגירסה של מטריקס לפקמן היא עניין משעשע, בגלל שהיא גם טובה וגם רעה.

היא טובה בעיקר בגלל שזה פקמן, מותג מנצח אמיתי, שעובד בכל צורה, ושאי אפשר שלא להנות מהנסיון להלביש עליו את עלילת המטריקס, בעיקר אם אנחנו מאמינים שהבחירה בפקמן לא הייתה מקרית, ושמישהו באמת חשב על העובדה שפקמן מספר על בחור צהוב וחייכן שאוכל כל היום, ולא יודע שהוא כלוא בתוך מבוך ממוחשב ושאנשים בלתי נראים צופים בו ושולטים בתנועותיו. קצת כמו המטריקס, לא?

מצד שני, כנראה שהבחירה בפקמן הייתה מקרית, אחרת לא היו מחליפים את העיגול הצהוב והחייכן דווקא בחללית, שמרדדת את כל העניין לקרב חלליות (אתם יכולים לבחור בין הנבוכדנצאר לבין הלוגוס) נגד סנטינלס. מה שעוד יותר מוזר כאן זה שמשחק שנראה כמו האמא של הקומבינה הוא משחק רשמי של אתר המטריקס. יוצא שהתגובה למשחק היא כמו לשני הסרטים האחרונים: שיהיה.

תרנגולת משוגעת

בואו נגיד את זה ככה. זה לא בדיוק המשחק הכי טוב ששיחקתם בו, אבל זה בוודאי אחד המוזרים שבהם. מסיבות ששמורות למתכנתי המשחק (צרפתים, אולי זה מסביר משהו), המשחק מתנהל כמו גירסת פלאש של "טירה נאצית", עם שני שינויים קלים: אחד, במקום שתוכלו ללכת לכל מקום, אתם צועדים כל הזמן לאורך אותו מסדרון, שמופרד באינספור דלתות. שתיים, מדי כמה דלתות מתנפלת עליכם תרנגולת משוגעת ומתחילה לנקר אתכם למוות (אלא אם אתם מצליחים לפרק אותה קודם עם הגרזן שמצאתם). כן, זה מין משחק כזה (ואיזה קול יש לתרנגולת הזאת, אללה יסתור).