בעיית הבעיות, ולא מהיום

לנוכח התדהמה הרווחת על ששני מחבלים הגיעו מרצועת עזה לאשדוד ראוי לשוב ולהזכיר את הדברים הישרים והאמיתיים שאמר משה דיין ב-1956, אחרי רצח רועי רוטברג בשדות נחל-עוז. גדר הגבול היתה אז הרבה פחות משוכללת מזו של היום, והמסתננים מעזה הסתפקו בפיגועים הרבה פחות "אסטרטגיים", אבל על קברו של רוטברג הגדיר הרמטכ"ל דיין את המניע לרצח במילים היחידות שאפשר להגדיר בהן, היום, את המניע לפיגוע באשדוד. כל עוד יושבים הפליטים הערבים במחנות ברצועת עזה, אמר דיין, ורואים בעיניים כלות כיצד אנחנו יושבים על אדמותיהם ומעבדים את שדותיהם מעבר לגדר, לא תדע ישראל יום אחד של שקט.

הוא לא התכוון, כמובן, ליישובי גוש קטיף אלא ל"התנחלויות" של אותם הימים, כגון נחל-עוז. והוא לא המליץ להשיב לפליטים הערבים את אדמותיהם ואת שדותיהם כדי להשיג שקט, אלא קבע עובדה שהמכיר בה עשוי לחסוך מעצמו הסתבכות באשליות של "שלום" מדומה והיתרפסות לתוכניות "התנתקות" ממה שאי אפשר להתנתק ממנו.

יש ישראלים שהדברים עלולים להישמע להם פשטניים ומיושנים, שהרי ישראל מוכנה לעשות עם אויביה שלום שיושתת על תקוות העתיד ולא על משקעי העבר. אבל מה לעשות שאויבינו עודם "תקועים" ב-1948? מה לעשות שהפליטים הפלסטינים עדיין נרקבים באותם מחנות, וצופים בעיניים כלות במדינה המשגשגת שהקמנו על מה שעדיין נחשב בעיניהם לאדמותיהם הגזולות? רק שלשום, בסוכת האבלים במחנה הפליטים ג'באליה, תיעדה מצלמת טלוויזיה אב של מחבל מתאבד השואל את הילדים שמסביבו מהי שאיפתם הגדולה ביותר. "להיות שהידים", עונים הילדים במקהלה, "להרוג יהודים". כשהוא שואל מדוע, הם עונים: "כדי לשחרר את האדמה שלנו". ולצופים ישראלים שרוצים לחשוב כי הכוונה לאדמת גוש קטיף, מפרטים הפלסטינים הקטנים והמבוגר שאיתם כי הכוונה לאדמתם שבתוך הקו הירוק. אני מאשדוד, מצהיר שהיד פוטנציאלי אחד, אשדוד היא של אמי ואני אשחרר אותה.

פשטני ומיושן ככל שיישמע, זה המניע לטבח בנמל. 37 שנה קורעת החברה הישראלית את עצמה בוויכוח מר בעד ונגד ההתנחלויות ביש"ע, וכל אותו זמן עסוקים הפלסטינים בעניין אחר לגמרי. הם משתוקקים שנהרוס את ההתנחלויות ונמסור להם את שטחי יש"ע, בעיקר מפני שזה מקרב לדעתם את שיבתם הנכספת לאשדוד.

 כמעט 50 שנה לאחר שמשה דיין הצביע על בעיית הבעיות של ישראל, בעיית הפליטיים הפלסטינים, דומה שהמדינה עדיין לא התפנתה – גם לא כשדיין עצמו היה בעמדות הנהגה – לתת עליה את הדעת. הכל התפתח והשתנה כאן להפליא, וכן ההתעלמות מן הפליטים הפלסטינים נותרה בעינה.

ראש הממשלה רבין ז"ל הביע תקווה שעזה על כמיליון הפליטים שבה "תטבע בים", וברוח דומה מציע ראש הממשלה שרון "להתנתק" ממנה וזהו. אבל שום גדר לא תמנע מן הפליטים לצפות אל אדמתנו בעיניים כלות, ולא הריסת התנחלויות תעניק לנו שקט.