בנשימה עצורה: כך אפשר לנצח את האסתמה

• שינויים במזג האוויר. אוויר קר החודר לדרכי הנשימה גורם להתכווצות כלי הדם בדפנות, ולאחר שהוא מפסיק לזרום, כלי הדם מתרחבים וסותמים את צינור האוויר.
• הצטננות. כ-90 אחוז מכלל ההתקפים אצל ילדים עד גיל שנתיים מקורם בהצטננות.
• מאמץ גופני. מאמץ גופני לאורך זמן גורם לקשיי נשימה ואף להתקפי אסתמה.
• אבק וחומרים אלרגניים. 95 אחוז מהילדים והנערים הסובלים מאסתמה סובלים גם מאלרגיה, בעיקר לקרדית הבית, יצור מיקרוסקופי המצוי בעיקר במזרנים וחודר לדרכי הנשימה.
• בעלי חיים. שיערם של כלבים וחתולים עלול לחדור לכלי הנשימה ולגרום לרגישות. עם זאת קיימים מחקרים המראים כי ילד שנולד בבית שבו יש חיית מחמד מפתח מנגנוני הגנה ולכן סובל פחות מהמחלה.
• עישון. עשן סיגריות גורם לגירוי דרכי הנשימה ולהיצרותן. זאת הסיבה שילדים להורים מעשנים נוטים לסבול מאסתמה יותר מילדים שהוריהם לא מעשנים.
• מתח. כעס, רוגז, צער ולפעמים אפילו צחוק עלולים לגרום להתקף שכן מעבר מהיר של אוויר בדרכי הנשימה יוצר גירוי. כיוון שבמקביל מופרשים בגוף חומרים כמו אדרנלין, המכווצים את דרכי הנשימה, יש אנשים שהדבר גורם להם להתקף.
• זיהום אוויר. אומנם לא נמצא קשר ישיר בין זיהום אוויר לאסתמה, אולם הזיהום עלול להחמיר מצבים קיימים.

איך מטפלים?

יש כמה כללים שכדאי לשמור עליהם:

• הקפידו שהילד יישא בכיסו תרופה נגד אסתמה, שאותה יוכל לקחת ברגע שיחוש בהתקף מתקרב.
• ודאו שהמורים בבית הספר או הגננת בגן מודעים למצבו של הילד.
• ציידו את הילד בטלפון נייד, כדי שיוכל להשיג אתכם במצב חירום.
• אל תתנו לו לרוץ בחוץ כשהאוויר קר או יבש, והקפידו שלא יעבור מאוויר לח וחם לאוויר קר ויבש, מה שעלול לגרום להתכווצות של דרכי הנשימה.
• השתדלו להרחיק אותו מילדים חולים ומקוררים, כדי שלא יידבק.
• אל תחזיקו בבית פריטים הנוטים לצבור אבק, כמו צעצועי פרווה, והרבו לאוורר את הבית ולנקות בקביעות את המזרן, המצעים, הווילונות והשטיחים.
• אם הילד אלרגי לחיית המחמד המשפחתית, תצטרכו להיפרד ממנה.
• הרחיקו את הילד מסביבת מעשנים.
• למדו אותו להשתחרר מכעסים ולחצים.

• תרופות להרחבת הסימפונות. מדובר בתרופות המרפות את השריר המקיף את הסימפונות, כמו ונטולין, בריקלין, סרבנט ופורדיל, כאשר בכך הן מקלות על קוצר הנשימה. תופעות לוואי: אי שקט, רעד בידיים, דפיקות לב והפרעות בנשימה.
• תרופות למניעת התקפים. אלו תרופות הפועלות לעצירת התהליך הדלקתי בשלביו השונים, ובכך הן מונעות התקף. חלק מהתרופות, כמו בקוטייד, בודיקרט וויארקס, מכילות סטרואידים, ואחרות, כמו סינגולר, הן ללא סטרואידים. במקרים בהם הטיפול בסטרואידים במשאף אינו יעיל נהוג להוסיף מרחיבי סימפונות. התרופות הנפוצות הן סימביקורט, סרוטייד או סינגולר.

בשימוש לאורך זמן עלולות התרופות הסטרואידיות הניתנות בבליעה לגרום לתופעות לוואי כמו תיאבון מוגבר והשמנה, פצעונים ופטריות בעור, נטייה לכיב קיבה, יתר לחץ דם וסוכרת. אצל ילדים הן עלולות לגרום לדיכוי בלוטת יותרת הכליה ולפגוע בתהליך הגדילה. כאשר נוטלים תרופות סטרואידיות באמצעות משאף במינון גבוה, הן עלולות לגרום לצרידות, שיעול יבש ופטריה על הלשון (במינון נמוך באמצעות משאף אין להן תופעות לוואי).

הדעות לגבי משך הטיפול התרופתי חלוקות. יש הגורסים שהחולה האסתמטי צריך ליטול תרופות דרך קבע כמניעה, ויש הסבורים שעדיף להפסיק בנטילתן כשמצבו של החולה משתפר. ד"ר יהודה שוורץ, רופא ריאות מבוגרים וילדים וסגן מנהל בכיר במכון הריאות בבית החולים איכילוב: "אם החולה מצוי בהפוגה של כמה חודשים והתפקוד הנשימתי שלו תקין, אפשר להקטין באופן הדרגתי את מינון התרופות, עד להפסקה מלאה".

חלב ואסתמה