נקמה ושמחה
יצר הנקם הוא אנושי מאוד, מרכיב חשוב של תרבות האדם. האדם מחפש צדק, והנקמה היא הגילוי הבסיסי ביותר של עשיית צדק
הנה דבר משותף לי ולאחמד יאסין: יאסין אמר לפני כמה חודשים כי היום שבו הוא יהפוך לשאהיד יהיה היום השמח בחייו. כך שיום שני השבוע
היה יום שמח לאחמד יאסין. גם לי. גם אני ממש שמחתי באותו יום שבו המנוול הזקן, משלח השאהידים, סוף סוף השתהד בעצמו. בגיהנום ממתינים לו כבר זמן רב.
ואל תחשבו שלא השתדלתי להיות בסדר. שמעתי ברדיו את כל האנשים החושבים והנאורים. קראתי גם בעיתונים, ואני גם מכיר את הפסוק "בנפול אויבך אל תשמח", אבל מה לעשות, לא הצלחתי למחוק את החיוך הקטן שהתנחל באופן בלתי חוקי בזוויות השפתיים שלי ליום שלם.
על מה השמחה? שאלתי אותו, הרי זה לא ישנה כלום. זה רק יפתח מחדש את מעגל הדמים. שום תבונה לא היתה בזה, ציטטתי לו את כל החכמים, זו רק נקמה פרימיטיבית. על זה השמחה, הוא אמר לי, בדיוק על זה. על שנעשתה נקמה.
נקמה היא עניין פרימיטיבי, זה נכון. גם אהבה היא עניין פרימיטיבי, גם יצר המין הוא עניין פרימיטיבי. גם הרצון לגדל ילדים וגם הרצון לחיות הם עניינים פרימיטיביים. לא צריך להתבלבל, פרימיטיבי הוא יפה. פרימיטיבי פירושו חי ויוצר. הקידמה והתרבות וההשכלה הן מעטפת שאנחנו פורסים על הדחפים הפרימיטיביים שלנו, כדי לעדן אותם ולרסן אותם, אבל לא כדי להישאר עם המעטפה ובלי המתנה.
יצר הנקם הוא אנושי מאוד, מרכיב חשוב של תרבות האדם, של מותר האדם מן הבהמה. חיות טרף לא נוקמות, הן טורפות כדי לאכול ולא כדי לעשות צדק. האדם מחפש צדק, והנקמה היא הגילוי הבסיסי ביותר של עשיית צדק.
ברור שעל יצר כל-כך בסיסי וחשוב צריך לשים מגבלות. אם לא נשים מגבלות על יצרינו, העולם יהיה הפקר. אבל הקידמה והתרבות לא נועדו לסרס אותנו, ולא לשתול בנו תוכנת מטריקס במקום יצרים ורגשות אנושיים.
תהיה צודק
אילו היה הרוצח הישיש הזה מת בשלווה במיטתו או בעגלה שלו, זה היה אי-צדק משווע. עכשיו, כשהוא נשלח לגיהנום בדם ובאש, העולם נעשה צודק יותר. העולם בסוף השבוע הזה הוא מקום טוב יותר מהעולם של סוף השבוע שעבר. קודם כל מבחינה מוסרית, ואחר-כך גם מבחינה ביטחונית ומדינית. וזה הסדר הנכון.
השאלה הביטחונית היא הוויכוח השני והפחות חשוב, כי המלחמה הזאת היא מלחמה על הצדק. בצה"ל כבר קוראים למלחמה הזאת בשם מיוחד, "העימות המוגבל" או משהו דומה, וכבר עושים עליה קורס מיוחד בפו"ם, אבל אני לא בטוח שהתיאורטיקנים והאסטרטגים שמו אצבע על המאפיין העיקרי, שמבדיל אותה מכל מלחמה אחרת: זו מלחמה על הצדק. במלחמה הזאת אל תהיה חכם, תהיה צודק.
ובסופו של דבר, כמו באלף פרדוקסים אחרים, אם נהיה צודקים ולא חכמים, בשורה התחתונה נצא גם חכמים. את התבונה של "להפסיק את מעגל הדמים" כבר בדקנו לא פעם ולא פעמיים, ולפחות אפשר לומר שקיומה עדיין לא הוכח.
שרון התחיל את הקדנציה שלו בהתאפקות. הוא היה זה שאמר "איפוק הוא כוח". הוא הכריז על הפסקת אש חד-צדדית, מפני ששמעון פרס אמר שאם הפלסטינים יקבלו יום אחד ללא הלוויות, אפשר יהיה לצאת ממעגל הקסמים. הם קיבלו שלושה חודשים, ואחר כך עוד שבועות בניסיון שני. התאפקנו אחרי הדולפינריום והתאפקנו אחרי סבארו, וכבר ניתנו לחיילי צה"ל הוראות שלא לפתוח באש גם על חמושים ואפילו אם יורים עליהם. בתמורה קיבלנו סדרה מחמירה והולכת של פיגועים, ובשיאם את פיגוע ליל הסדר בנתניה לפני שנתיים.
עוד שתי מכות
יכול להיות שחיסולים שלנו מולידים מעשי נקם מצידם, ויכול גם להיות שאין שום קשר. הם מפגעים בנו בלי שום קשר למעשינו, והם רק אומרים אחרי פעולה ישראלית, שהפיגוע – שהיה מתרחש בכל מקרה – הוא הנקמה שלהם על הפעולה שלנו. יש מספיק סימנים שמעידים גם לכאן וגם לכאן, אבל אין שום מעגל, וכל פיגוע שיש ביכולתם לבצע, יבוצע במוקדם או במאוחר, עם או בלי פעולה שלנו.
לכן, אם רציתם תבונה, התבונה אומרת שני דברים: אחד, שהשאלה הקובעת את נקמת הטרור איננה אם אנחנו עושים או לא עושים פעולות גמול, אלא אם אנחנו פוגעים או לא פוגעים ביכולת המבצעית שלהם. הדבר השני הוא שאחרי מכה כמו שירדה עליהם השבוע, כדאי למהר ולהוריד עוד שתי מכות דומות, לפני שהם יספיקו להתאושש ולהכניס אותנו לדינמיקה של פינג-פונג.
אבל, כאמור, לא התבונה עיקר כאן, אלא הצדק. בעימות הזה הצדק הוא לא רק שאיפה נעלה, אלא כלי הישרדות אסטרטגי. זה כלי הנשק העיקרי שבו צה"ל צריך לחמש את חייליו, זה השיקול המרכזי שצריך להנחות את הדרג המחליט, זה מה שנעשה השבוע, ונכון נעשה. במלחמה הזאת מי שייצא צודק הוא זה שינצח.
לפנייה לכתב/ת 
הפגנה טחאי חיסול יאסין. מלחמה על הצדק
צילום: חגי אהרון
מומלצים
