שתף קטע נבחר

מחקר חדש מנסה לפענח את סוד הקסם של ההתעלסות

מחקר סוציואירוטי חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב, מונה שורה של הסברים מרתקים ל"טקס ההזדווגות" ומציע דרכים מקוריות לשימור הריגוש הרומנטי. מהו תפקידם של המלמול, האנחות, הגניחות, הגרגור והנהימה בסקס, ומדוע אנו מכנים את בני הזוג בשמות חיבה, הן רק חלק משאלות המחקר

מעשה האהבים זוכה באחרונה לעדנה מכיוון מפתיע ובלתי צפוי: המחקר הסוציולוגי. עד היום התעסקו שם בעיקר בשסעים חברתיים, בריבוד וניעות ובתהליך הסוציאליזציה – וכעת מגיע סשה וייטמן מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב עם בשורות חדשות שקשורות, לא להאמין, ליחסי-מין ולטקסים סוציואירוטיים אחרים.

 

סוציואירוטיקה, התחום שוייטמן חוקר, הוא דיסציפלינה בהתהוות, שמשלבת מחקר אירוטי עם כלים סוציולוגיים, ומתמקדת בטקסים יחסותיים (כלומר, שקשורים ליחס), דרכם אנשים מנסים להנעים ולשמח אחד את השני ואת עצמם. במחקר האחרון שלו, שהגיע לידי ynet, מנסה החוקר להבין מהו סוד הקסם של ההתעלסות, אילו תפקידים חברתיים היא ממלאת ועד כמה היא שונה מכל ריטואלי חברתי אחר.

 

"שאלת המחקר שלי", מסביר וייטמן, "הייתה מה בעצם עושים האוהבים כשהם 'עושים אהבה'? כלומר, מה נוצר במהלך התעלסותם וכתוצאה ממנה?". כדי לענות על השאלה עיין החוקר במחוות שמרכיבות את "טקס ההזדווגות", כפי שהוא מכונה בטרמינולוגיה הסוציולוגית, ובדק מה תורמים לו מרכיביו – מועדי ההתעלסות, סוג האתרים שבהם היא מתבצעת, הבהיות הממושכות זה בעיניי זו, הדחף להתפשט ולהפשיט, הרצון להתחכך, לאחוז, ללחוץ, לחדור ולהיחדר, לבלוע ולהיבלע, קולות המלמול, האנחות, הגניחות, הגרגור והנהימה, והשמות שבהם משתמשים האוהבים כדי לכנות את אהובם ("מותק", "חמודי", "מיצי", "שמופי" וכו').

 

המאפיין הבולט ביותר של הטקס, כפי שעולה מן המחקר, הוא קיומו ב"מציאות אירוטית" השונה ממציאות חיי היום-יום. "המעבר ממציאות חיי היום-יום למציאות האירוטית מהווה מעין שינוי 'פסיכדלי', שכתוצאה ממנו אוהבים תופשים כל דבר הן בסביבתם והן בתוכם באופן שונה מאד", הוא אומר. "במציאות האירוטית החיים נראים להם כצבועים בצבעים חיוביים יותר. האוהבים חווים הן את עצמם והן אנשים אחרים כמופלאים, מעניינים, מקסימים, מושכים ומעוררי חשק. הזולת וכל מה שקשור אליו, נראה כמרתק וכמוקף בהילה".

 

הקיום במציאות האירוטית, לדברי החוקר, הוא בבחינת קריאת תגר (גם אם לא גלויה) על חיי היום-יום. "כך, למשל, המציאות האירוטית מציעה אתר חופשי לחלוטין ממגוון האלימויות שבמציאות של חיי היום-יום אנו מפעילים כנגד אחרים, וסובלים מהן זה מידיו של זה", הוא מפרט. "חשוב מכך, אותה מציאות אירוטית מציעה מרחב המוקדש כל כולו להנאה מעינוגים סוציואירוטיים, אותם אין להשיג בחיי היום-יום". מהניתוח עולה, כי במהלך ההתעלסות האוהבים מעצימים ומטפחים זה בזו תחושות בלתי רגילות של זולתיות ("ביחד"), קבלה, כריזמה, חברות, ניכוס, ביטחון, חיוניות ובגרות.

 

תאוות הבשרים, אך גם החוויות החברתיות 

 

תאוות הבשרים, על פי המחקר, היא כמובן חלק חשוב מהמציאות האירוטית, אבל החוויות המשמעותיות יותר של הטקס הן דווקא החוויות החברתיות שלו. "אותן חוויות", מוסיף וייטמן, "מועלות, מתועלות, משולבות ומועצמות במהלך ההתעלסות דרך הריגושים וההנאות המיניות. הן נבדלות מהרגשות המיניים כשלעצמם, בכך שבן-אדם אינו יכול לספק חוויות מסוג זה לעצמו ובכך שהן חוויות חברתיות שמביאות את מי שחווה אותן לרצות להתחבר אל הזולת ולהתאחד איתו".

 

מסקנת המחקר היא, כי במצב של אהבה, הזולת מהווה הארכה של העצמי, ובאותו מצב נפשי האוהב מרגיש ומתנהג כלפי הזולת כפי שהוא מרגיש ומתנהג כלפי עצמו. "שים לב", מדגיש החוקר, "שברבות מהמחוות הסקסואליות, האוהב לא מחפש את העונג שלו 'ישר ולעניין', כפי שהוא היה עושה בשעת אוננות, או משתמש בזולת כאובייקט מיני, כפי שהוא היה עושה עם דילדו או עם בובת מין – אלא להיפך. האוהב מפיק חלק ניכר מהעונג שלו מהזולת באופן עקיף ובלתי-ישיר, רק מלשמוע, להרגיש ולראות עד כמה הזולת נהנה ונרגש ממעשה ההתעלסות".

 

ואיך באמת שומרים על "כללי הטקס" ומבצעים אותו בצורה מוצלחת?

 

"אני חושב שרבים מאיתנו מרגישים את חוסר המיומנות שלנו, נניח לעומת הצרפתים, בכל הקשור לטקסים סוציואירוטיים. הרבה פעמים אתה גם שואל את עצמך איך לעשות את זה טוב. אבל זה לא עניין קל או פשוט. מה שקורה במפגש סוציואירוטי מוצלח בין שני אנשים, לאו דווקא בהתעלסות אבל במיוחד שם, זה בעצם מחול של פיתויים הדדיים. כל אחד משתמש ב'מילים שמנסות לגעת', כלומר לעורר בזולת חוויות יקרות ונדירות. האידיאל של הפיתוי הסוציואירוטי הוא להביא את הזולת להרגיש 'סוף סוף בן-אדם שיודע להעריך אותי', להיות מוקסם ממני ולהבחין בדברים הטובים שבי. כל זאת בניגוד לאופן הביקורתי שבו אנחנו נתפשים בחיי היום-יום שלנו".

 

וכיצד שומרים על הריגוש אחרי שההתאהבות חלפה?

 

"זו אכן הבעיה בה"א הידיעה של כל קשר רגשי. התרבות מספקת לנו אוסף של אמצעים סוציואירוטיים לחדש מזמן לזמן, ובכך לשמר את הקשרים הרגשיים שלנו, כמו יציאה לבילוי, נסיעה לנופש ומפגש עם חברים. הבעיה מתחילה כשאנחנו מוציאים את התכניות האלה לפועל, ומגלים את מגבלותינו ואת חוסר המיומנות שלנו בתחום הסוציואירוטי, משום שאנחנו לא טורחים להתכונן לאירועים האלו ולא מתעכבים לחשוב על דרכים אפשריות להפתיע שוב את הזולת ולהקסים אותו מחדש".

 

"הסופר מילן קונדרה מתאר את זה היטב, אבל בנתוני המחקר שעברתי עליהם, גיליתי שהרבה אנשים לא יודעים איך לעשות את זה בפועל. פעמים רבות כאשר אנחנו מתאכזבים מבן הזוג שלנו וחושבים שהקשר הרגשי בינינו אינו עוד כפי שהיה פעם – הבעיה היא בכלל לא בקשר, אלא דווקא עם המיומנות שלנו בתחום הטקסים הסוציואירוטיים".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
מהו תפקידם של המלמול, האנחות, הגניחות, הגרגור והנהימה?
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
צילום: סי די בנק
מציאות אירוטית השונה מחיי היומיום
צילום: סי די בנק
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים