טיולי רכבת: פעמיים עכו
החלק התיירותי של עכו נהנה מתנופת שימור ופיתוח ויש מי שידריך אתכם, ימכור לכם, ויפעיל עבורכם מופע מולטימדיה. הביקור בחלק השני של עכו, זה של השוק, המסעדות והנמל, תלוי רק בכם
מלבד עכו המודרנית על שיכוניה ופרבריה, שהיא - בינינו - לא הדבר הכי מרתק בעולם, ישנן עוד שתי עכו. עכו האחת היא עכו של אתרי הביקור המוסדרים והמטופחים, מכשירי השמע והמיצגים האורקוליים המספרים את תולדותיה, המדריכים המובילים את קבוצות המטיילים ומפנים את תשומת הלב לפינות חשובות ומוזיאון אומנות המציג אומנות מודרנית (או אולי פוסט מודרנית) בין קירות אבן עתיקים.
למרות הדגש הרב על ההיסטוריה היהודית בעכו, עכו העתיקה היא עיר ערבית. עכו השנייה היא עכו של השוק, של המסעדות ושל נמל הדייגים והמסגדים. פסח הוא לא הזמן האידיאלי לביקור בעכו זו, לפחות למי שלא נוהג לנגב חומוס בימי החג.
פעמיים עכו 'בקשה, במחיר כרטיס רכבת אחד ועוד 10 שקלים למונית מתחנת הרכבת ועד לעיר העתיקה.
עדר הכרטיס המשולב
עכו באמת יוצאת דופן, ולא בכדי הוכרה העיר העתיקה כולה לפני כשנתיים על ידי אונסקו כאתר לשימור מורשת תרבות עולמית. הבשורות הטובות שבתואר הן שללא קשר למצבה הכלכלי של עיריית עכו, מוזרמים תקציבים לשימור העיר, לפיתוח אתרי התיירות שלה ולשחזור מבניה העתיקים.
מומלץ לבקר באתר האינטרנט של החברה לפיתוח עכו העתיקה לפני היציאה לדרך. מרכז המבקרים שמפעילה החברה בגן הקסום שבסמוך למצודת עכו גם הוא תחנה טובה להתחיל בה את הביקור בעיר (כל נהג מונית יידע להגיע ל'אולמות האבירים'). תמורת שלושה שקלים אפשר לקבל שם מפה תיירותית של עכו, אפשר גם להתייעץ באנשי המרכז ( את זה אפשר גם לעשות מראש, בטלפון 708020 - 700 - 1), ואיך לא - לרכוש כרטיסי כניסה לאתרי העיר שבתשלום. תמורת 7 שקלים גם אפשר לרכוש את הערכה 'המסלול היהודי', בעבור מי שחייב לאזן את המציאות של עכו.
החיסרון שבלהגיע למרכזי מידע מעין אלה הוא גם יתרונם: כולם עושים את אותו המסלול, וכולם קונים את 'הכרטיס המשולב', כרטיס כניסה למתחם ההוספיטאלרי (אולמות האבירים), למוזיאון עוקשי, למנהרת הטמפלרים, ולמיצג האור-קולי 'סיפורו של הבלן' בחמאם אל באשה (שניצל איכשהו מן השם 'מרחצאות הפחה'). מחירו של הכרטיס הוא 44 שקלים למבוגר, ובעבור הסכום הצנוע ניתן גם להצטרף ללא תשלום נוסף לסיור מודרך בן כשעתיים וחצי שעובר באתרים אלו. מעניין, אם כי קצת כבד על ילדים (37 שקלים).
די לקשתות
המצודה של אבירי ההוספיטל על שם יוחנן הקדוש נבנתה לפני כתשע מאות שנה כמבצר צבאי. מערכת המבנים הצלבניים שהייתה מכוסה באדמה כאשר בנו עליה הטורקים את מצודת עכו עדיין הולכת ונחשפת, וחלקים ממנה עדיין נמצאים בשחזור. קצת מוזר לראות פה ושם את אחיותיהן של קשתות האבן שטרם חופו וכל כולן בטון אפור וחשוף. אגב קשתות, אזהרה אחת חשובה: אחרי ביקור בעכו, לא רוצים לראות יותר קשתות להרבה הרבה זמן. בינתיים, האולמות מרשימים גם כשלא נערך בהם כל פסטיבל לתיאטרון כזה או אחר. בעיקר חדר האוכל הצלבני.
אל המצודה שמעל אפשר להיכנס גם ללא תשלום ועיקר העניין כאן הוא לא שהמקום שימש ככלא בזמן הטורקים (בו ישב למשל, מייסד הדת הבהאית) אלא דווקא ששימש ככלא בזמן המנדט. 'הפריצה לכלא עכו' זה כאן, וכאן גם עלו לגרדום עולי הגרדום. הגרדום עצמו, חבל תלייה מרופט, עדיין מעל הרצפה הנפתחת, אל מול מילות ההמנון הלאומי המרטיטות על הקיר כל עוד בלבב פנימה. תאי הנידונים למוות משומרים, ותמונתיהם ניבטות בשחור ולבן מן הקירות. בכניסה תזכורת גם לנוסח הז'בוטינסקאי לקונספט של טוב למות בעד ארצנו: "למות או לכבוש את ההר" (וילד אחד אמר לעצמו, 'עדיף לכבוש את ההר').
אם כבר הוזכר בהא אללה, מייסד הדת הבהאית, אז טוב לדעת שסמוך לעכו נמצא גם קברו, שהוא המקום המקודש ביותר לבני הדת. גם כאן 'גנים בהאיים', גנים שנועדו לשוות תחושת שלווה ורוגע סביב המקום המקודש, וגם כאן הכניסה היא ללא תשלום (8313131 - 04).
אין לי הרבה מה לומר על מוזיאון עוקשי לאמנות מלבד זה שהקירות בו באמת יפים. יפה למוזיאון לחיות בחדרים עתיקים. זה אולי המקום למרוח משהו על הניכור בין האימפריאליזם הטורקי לסוריאליזם הנקי, אבל הרבה יותר בולט הניכור האחר: מבקריה של עכו האחת הולכים בתוך עכו השנייה, ומסך זכוכית בינהם. אולי זו הכשרות, ואולי זה רק בחג, אבל זה בולט, מאוד בולט. בדרך מאתר זה למשנהו מחליק עדר 'הכרטיס המשולב' דרך השוק כמו דרך מסדרון בית חולים חלק קירות.
מול המוזיאון נמצא המסגד המרכזי של עכו, מסגד אל ג'זאר (ג'אמע אל באשה). המסגד שנבנה בסגנון המסגדים הגדולים באיסטנבול הוא הגדול שבמסגדי הארץ מחוץ לירושלים. במסגד תיבה עם כמה שערות המיוחסות לנביא מוחמד, ובחצרו קבריהם של ג'זאר באשה וסולימאן באשה. אחמד אל ג'זאר (הקצב), היה מושל צידון שעמד בראש הצבא שנשלח מטעם הסולטן לשים קץ לעצמאות עכו. אל גז'אר כבש את העיר, הפכה לבירתו וביסס לעצמו מעמד עצמאי למחצה בכל שטחי הארץ. הוא היה מי שעמד בפני נפוליאון, ובנוסף למסגד בנה גם את אמת המים שהובילה מים לעיר, את חאן אל עומדאן ואת בית המרחץ הטורקי חמאם אל באשה.
כבר נכתב על השינוי שעבר חמאם אל באשה בהשקעה של 7 מיליון שקלים, ועל כך שהוא ממחיש בעזרת מיצג מתוחכם את ימיו הגדולים של בית המרחץ. נחמד, קליל, מעביר את הסיפור של עכו חתוך לחתיכות קטנות, וגם אם שושלות בלנים הן לא בדיוק הדבר הכי מציאותי בין אדי האלף לילה ולילה, הסיפור גורם לדבר אחד חשוב, לרצות לדפוק איזו סאונה בריאה. אחרי הביקור בחמאם קל יותר להתחבר לעכו האחרת.
מעל, מתחת או מהים
אתר נוסף בעיר שזוכה ליחסי ציבור היא מנהרת הטמפלרים. לא מדובר בטמפלרים שבנו את המושבות הגרמניות בארץ בסוף המאה ה-19 אלא במסדר צבאי נזירי שטיפל בצליינים ובחולים בארץ. שמם (שומרי המקדש) בא מכך שישבו תחילה בהר הבית, כשעוד היה בידיהם, ולאחר כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין עברו לעכו.
המצודה הטמפלרית נבנתה במערב העיר על חוף הים. לפני כעשר שנים התגלתה במקרה מנהרה באורך של 350 מטרים שהובילה מן המצודה עד לנמל שבמזרח העיר. רובה של המנהרה נפתח לביקור בתשלום לפני כחמש שנים, והכוונה היא להמשיך את פתיחתה עד 'חאן אל עומדאן', חאן סוחרים גדול שנבנה בסמוך לנמל לפני כמאתיים שנה. אחד מתושבי העיר התלוננן באזני כי התוכניות לחידוש החאן עצמו קצת תקועות. יסודותיו של המבצר הטמפלרי בקצה המערבי של המנהרה שקועים מתחת לפני הים, ומשמשים במה לדיגיים המשליכים חכותיהם ולעופות מים מזדמנים.
את המסלול מצידה האחד של העיר לצדה השני חייבים לעשות גם פעם אחת על חומות עכו המפורסמות. טיילת חומות הים מובילה אל הנמל וזה המקום לשבת לשתות או לאכול משהו באחת ממסעדות הדגים הידועות שמול הכחול הכחול הזה. מן הנמל גם אפשר לצאת לשיט חומות. אפשר לעשות את זה בספינה הגדולה 'מלכת עכו' או באחת מסירות הדייגים הקטנות יותר. מכאן גם אפשר להמשיך לטיול לאורך חומת הים המזרחית.
פסח הוא לא הזמן האידיאלי לביקור בעכו. שהרי עכו זו, בלי לקנח באיזה בקלאווה עם הקפה מול הים, חסרה משהו מטעמו של הביקור. הבטחתי לעצמי לחזור שוב אחרי החג.
התחנה הבאה: תחנה סופית, נהריה
