אהבה מזויפת
"יש פה חזירות, קולניות, חוסר צניעות", אמר לא מזמן שייקה לוי בראיון לעיתון תל-אביב, ואילו עכשיו הוא זה שעומד בראש השידור - 56 סיבות לאהוב את המדינה. רענן שקד מוחה
פרומו למישדר יום העצמאות, ערוץ 2
שלום. קוראים לי שייקה לוי, ואני מאוהב. מאוהב במדינה. ככל שעוברות השנים, אני יותר ויותר מאוהב. יש לי לפחות 56 סיבות להיות מאוהב במדינה. אחת מהן היא שאני מנחה את מישדר יום העצמאות של ערוץ 2.
בנובמבר 2003, כשעדיין לא פנו אלי בנושא הנחיית המישדר, המדינה ואני היינו בהליכי פרידה. "יש פה חזירות, קולניות, חוסר צניעות", אמרתי אז בראיון ל"עיתון תל-אביב". "מגדלים כאן דור של בערות, של נחיתות, של כלום", התרעתי. "המדינה חייבת לקחת את עצמה בידיים, להתחיל פה הכל מחדש. כשרבין היה בחיים היה אור. היום אפילו אין מנהרה לראות בה את קצה האור", הוספתי.
מתברר שטעיתי! המדינה מקסימה אותי ב-56 דרכים, 56 מנהרות שדרכן רואים את האור, 56 דברים שממש לא צריך להתחיל פה מחדש. אחד מהם הוא שאני מנחה מישדר טלוויזיה מרכזי ביום הקונצנזוס הלאומי שבו אסור להגיד מילה רעה. אז לא תשמעו ממני מילה רעה. רוצים גירסה לא-מצונזרת? כנסו לארכיון העיתונות, ותקבלו ממני כמה אלפי מילים רעות. איך אני מיישב את הדיסוננס הזה?
היי, מתפרנסים. אז אמרתי כמה דברים נוקבים לעיתון. זה מחייב אותי? זה בא עם אחריות? אז אמרתי שאנחנו "עם לא מוסרי", ש"הטלוויזיה תורמת למצב המוסרי של העם" וש"הפכנו לעם ככל העמים... אז למה להיות פה?". אז אמרתי. עכשיו אני אומר ש"אני מתמלא באהבה בלתי נגמרת למדינה שלנו" ארבע פעמים בשעה בערוץ 2.
אז נכון שאפשר להרגיש אהבה גדולה למדינה לצד בחילה יומיומית לא קלה – זה, כמובן, המצב הישרא-קיומי של רובנו – אבל אולי עדיף, במקרה כזה, להותיר את הנחיית המישדר החנף המרכזי של יום העצמאות בידי יצרני דבש מקצועיים כיהורם גאון. או לפחות לוותר על סרנדות אהבה מזויפות ממרפסת הפרומו.
"כוכב נולד 2", ערוץ 2, רוב הזמן
זה היה רק עניין של זמן עד שיזם צעיר יחליט לעשות את המכה: הוא הלך ופתח את ה"מכינה לכוכב נולד".
במסגרת המכינה עברו הסטודנטים – כולם שילמו יותר מדי – קורס מרוכז בן חודש, כולל שיעורי פיתוח קול, הופעה בוטחת, התאמת תלבושת, סמול-טוק עם צביקה הדר, היגוי, ובמקרה הצורך – טיפולי שיניים, הכל כדי שיגיעו לאודישנים ברמה שתבטיח עליה לנבחרת.
יומיים לאחר שנפתחה המכינה, פורסמו עליה כתבות בשלושת העיתונים היומיים, ואז אייטם בגיא פינס, ולבסוף, איך לא, כתבת יומן ב"אולפן שישי". כעבור שבוע, עלתה בכבלים סידרת-מציאות יומית בשם "השיר של מישהו אחר", שתיעדה את הלימודים במכינה. מפה לשם, עד שהסטודנטים הגיעו לאודישנים ל"כוכב נולד", רובם כבר היו מפורסמים מספיק גם ככה.
הבוסים ב"שידורי קשת" התחילו להיות מוטרדים, אבל היה כבר מאוחר מדי: בתי ספר פסיכומטריים גילו את הטרנד ופתחו קורסי הכנה משלהם. בתי ספר תיכון התחילו להקדיש שני שיעורים בשבוע. רונית רפאלי פתחה מסלול "לוק כוכב נולד בעשרה טיפולים זריזים".
ל"קשת" לא נותרה ברירה: הם פתחו מכינה משלהם ועברו לשדר ממנה לייב בכל זמן פנוי שבו לא שודרה "כוכב נולד" עצמה (כ-20 דקות שאותרו בקושי בין תוכניותיהם של דודו טופז, חיים הכט וארז טל). בשלב ההוא החליט עוד יזם צעיר לעשות את המכה: הוא פתח סדנת התאוששות והחלמה לדחויי "כוכב נולד", עם שקי איגרוף בצורת ריקי גל.
צריך להגיד:
* לכל הערוצים: החג נגמר. אפשר לחזור לשדר תוכניות שאנשים ממש צופים בהן?
* לכל מי שממש צפו במרתון האודישנים של "כוכב נולד": פנו לעזרה מקצועית. השיגו לעצמכם חיים.
* לכל מי שממש נכנסו לאינטרנט כדי לצפות בפרסומת המצונזרת לפוקס: ראו המלצה בסעיף קודם.
לפנייה לכתב/ת 
