הניחו לי להישאר

אם תרצו "להתנתק" גם מיהודה ושומרון, אל נא תטרחו "לפנות" אותי מביתי שבבית-אל. אני לא אשפה שיש לסלקה במסגרת סוג של ניקיון, ועם כל החשיבות שיש בעיני ליישוב הנגב והגליל, אני לא פיון שמעבירים אותו ממקום למקום על פני לוח משחק. השתקעתי בבית-אל לפני 22 שנה, כשמדינת ישראל ראתה בכך חשיבות לאומית, נשארתי כאן בזמנים קשים, וזכותי לא לעבור דירה אלא אם אחליט בעצמי לעשות זאת.

בניגוד לרבים מכם, תושבי ישראל שבתחומי הקו הירוק, אינני מתגוררת בבית שהיה אי פעם ביתם של פלסטינים. ובניגוד לרבים מן היישובים שבהם אתם חיים, היישוב שלי לא קם על אדמה שיושביה הפלסטינים נאלצו לעזוב אותה ולהפוך לפליטים. בית-אל הוקמה על גבעות טרשים שפלסטינים לא השתמשו בהן אפילו לחקלאות, ואין פליט פלסטיני שמתגעגע לשוב הנה במסגרת "זכות השיבה". הפליטים החיים במחנה ג'ילזון, הסמוך לכאן, מתכוננים לשוב דווקא למקומות שחלק מכם מתגוררים בהם, ולקבל בחזרה את הבתים שחלק מכם רואים כבתיהם.

אתם, שהחלטתם כי נסיגה ישראלית משטחי יש"ע תשביע את השאיפות הלאומיות של בני העם פלסטיני, גרמתם להם להחליט: קודם יקבלו מידכם את יש"ע, כי זה מה שאתם מוכנים לתת להם בקלות, ומכאן יהיה להם יותר נוח לכבוש את השטח שאתם רואים אותו כ"ישראל הקטנה" או "הישנה". זה שאפשר כביכול לקיים בו מדינה יהודית שלווה, לא "כובשת".

התנתקו כאוות-נפשכם, אבל הניחו לי להישאר כאן. צר יהיה לי מאוד לראות את הריבונות הישראלית נוטשת את בית-אל, ובכל זאת איני רואה בכך הצדקה לגירוש מביתי. אם מותר ליהודים לחיות כמעט בכל מקום בעולם – ומותר להם – אין סיבה שדווקא בלב מולדתם ההיסטורית אסור יהיה להם לחיות. אם מדינת ישראל תעזוב את לב ארץ ישראל אין לי ספק שלא ירחק היום והיא תיאלץ לשוב אליו, ובינתיים אני מוכנה, אם כך ייגזר, להמתין כאן כאזרחית פלסטינית. כיוון שבתחומי הקו הירוק חיים בבטחה מיליון ורבע פלסטינים אזרחי ישראל, בשם איזה מוסר אפשר למנוע מרבע מיליון ישראלים לחיות כאזרחי פלסטין?

יהודים התיישבו ברחבי ארץ ישראל גם לפני שקמה מדינת ישראל, ואין סיבה שאחרי 2000 שנות כיסופים יינטשו חלקים מן הארץ רק מפני שתנועת הליכוד איבדה את דרכה. הקשר בין העם הזה לאדמה הזאת איתן יותר ממעמדם של אריק שרון ובנו עמרי בקרב המתפקדים, חזק יותר משאיפותיו הפוליטיות של בנימין נתניהו ואפילו מתוחכם יותר מדב ויסגלס.

עוד מעט אצא אל מרפסת ביתי כדי להניף שם את דגל המדינה לכבוד יום העצמאות המתקרב. מעל המרפסת אשקיף בסיפוק על לבלוב עצי הפרי המקיפים את הבית ואל שיח הבוגונוויליה עצום הממדים ששתלנו ביום שנכנסנו לגור כאן, ואקווה שמרמאללה הסמוכה רואים את הדגל שלי ומבינים את משמעותו. אני מתכוונת להמשיך ולהניף את הדגל הזה.