הכל יש בארץ: לקסיקון הקלישאות הישראלי

אחי, דפקו אותך

היית בגואה ולא קיבלת בננה על הפנקייק בארוחת הבוקר? שיואו, איך דפקו אותך, אחי, כולם מקבלים בננות. חזרת מלונדון ושילמת חמישה פאונד על ארוחת בוקר במלון? דפקו אותך, חבריקו, במלון שלי זה בא חינם, וגם קיבלנו ריבות קטנות בצנצנות, וחסכנו במסעדות. אז נכון, היה טיול מדהים, החברה שלך הציעה לך נישואין על האמפייר סטייט בילדינג ופגשת ברחוב את בראד פיט, ככה סתם, במקרה. אבל מה זה שווה, כשקנית את הג'ינס שלך ב-45 סנט יותר, איך נדפקת, לא חראם? (דנה ספקטור)

אין כמו השירים של יום הזיכרון

באמת אין כמו יש פרחים ובלדה על נערי שגדל, אבל חברה נורמלית מתנחמת בשירים נוגים בימי הזיכרון ודבקה בשמחת חיים בשאר הזמן. בישראל שטופת הנוסטלגיה הפטריוטית שירי המלחמות העצובים הם ההעדפה המוזיקלית המובילה מתוכניות הצהריים ברדיו ועד שולחנות ה"גנקי". המוזיקה העליזה תחכה לימים טובים יותר. (אורי סלעי)

אין כמו בארץ

אנחת רווחה שמתלווה למחיאות הכפיים עם המגע הראשון של גלגלי הג'מבו במסלול הנחיתה בנתב"ג. תוקפה יפוג דקות ספורות אחר כך, תוך כדי הסתערות על התור לביקורת דרכונים והקרטונים של השיבאס בפטור-ושמור. (ניר בכר)

אין מו"מ תחת אש

וגם: הטרור לא ינצח. אבל בינתיים נשלח את עמרי ליאסר, לבדוק מה חדש במוקטעה. ונדבר עם נסראללה באמצעות הגרמנים, אבל רק בשפת הב'. וכדי שלא יהיה מו"מ תחת אש, ניסוג חד-צדדית, בלי מו"מ ובלי בטיח. מי זה הטרור שיקבע לנו מתי אנחנו בורחים. (עפר שלח)

אין פרטנר לשלום

ואחותה בת שלוש המילים: "הזמן פועל לטובתנו". כיוון שישראל הרשמית ממשיכה לדקלם את המנטרה הזאת בכל הזדמנות, אכן לא יהיה פרטנר לשלום כל עוד נדבק בה. אתם כבר יודעים כמה קשה להעביר פה תוכנית התנתקות, אז תחשבו כמה אי-אמון ציבורי צפוי כשישראל הרשמית תכריז סוף-סוף שיש פרטנר לשלום, שיש צ'אנס לשלום, ששלום תמורת שטחים, או כל צירוף אחר של שלוש מילים שאולי עוד נתבקש להאמין בו בעתיד. (אריאנה מלמד)

אל תדברו עברית בקול רם

האויב, כידוע, מאזין, וכישראלים לעולם נהווה מטרה. החל משנות השבעים, כשהחלו הפיגועים נגד מטרות ישראליות בחו"ל, לא יצא תייר ישראלי את הארץ בלי תדרוך ביטחוני מקרוב משפחה שמבין בזה (בן דוד שלו היה בשב"כ). וכמובן, אסור ללבוש בגדים עם כתובת בעברית, כדאי להסתיר את הכיפה מתחת לכובע, את המגן-דוד מתחת לגולף ואת העברית מאחורי הדלת של החדר במלון. (אורי סלעי)

אל-על חברת התעופה הבטוחה בעולם

וגם יעד מספר 1 להתקפת טרור. ונשאלת השאלה, מה מסוכן יותר: להפקיד את חייך בידי המאבטחים המעט פחות מיומנים של ק-ל-מ או לטוס ישיר עד ניו-יורק במטוס מלא ישראלים? התשובה הנכונה: אין כמו שופינג בסחיפול. (אבנר ברנהיימר)

אנחנו לא מתווכחים עם משפחות שכולות

זאת אומרת, הן יכולות להמשיך לדבר אל הקיר. שום טענה שלהן, רלוונטית או לא רלוונטית, לא תזכה למענה של ממש, כי אנחנו לא מתווכחים וכו'. ואם הן ימשיכו להציק, נשלח להן את אחד המטיפים המקצועיים שלנו, הוא כבר יראה להן מה זה. ראו מקרה אסון צאלים, אסון השייטת ודומים. (עפר שלח)

אנחנו על המפה

המנטרה הפטריוטית המפורסמת ביותר. יש משהו נוגע ללב ברצוננו התמידי להיות על המפה. מדורי הספורט, למשל, עוקבים באדיקות אחרי איגביני יעקובו, כדורגלן אפריקאי שמשחק בפורטסמות שבאנגליה, רק כי הוא עבר פעם אצלנו לחמש דקות. גם אנשים שלא גרים בארץ כבר שלושים וחמש שנה חוזרים להיות ישראלים ברגע שהצליחו במשהו, העיקר שנהיה על המפה. שכולם יידעו שאנחנו שם. מעניין אם האיש שטבע את האימרה, בוגר קולג' בשם טל ברודי, הכיר את אימרתו המפורסמת לא פחות של ג'ורג' ברנרד שואו: "פטריוטיזם היא האמונה שהמדינה שלך טובה יותר מכל האחרות רק מפני שנולדת בה". (יאיר לפיד)

אנחנו שולחים מכאן את תנחומינו למשפחות ההרוגים ואיחולי החלמה לפצועים

וכעת נוכל להמשיך לשדר לכם את טקס אוסקר הפרסום / משחק כדורגל מליגת העל / פרק 324 בסדרה "היפים והאמיצים". העיקר שהחיים חזרו למסלולם. (ניר בכר)

אני לא מביע דעה על עניינים פוליטיים

אבל המהלך הזה של הממשלה מלא חורים. לא נעשתה פה עבודת מטה, לא שאלו אותי קודם, ואם שאלו, לא בקול רם מספיק. וגם לא אמרו "כן, המפקד" אחרי שעניתי. (עפר שלח) 

אני לא מכניס/ה עיתונים הביתה

חוץ משלושה עיתונים ארציים וארבעה מקומונים בשבת, 60 ערוצי טלוויזיה ורדיו ואת העלון של הסופרמרקט השכונתי. כי אין מה לקרוא בעיתונים האלה, כי זה ממש זבל ובזמננו הכל היה אחרת. זה/זאת שלא מכניס/ה עיתונים הביתה (היא/הוא עבר/ה לספרים, בטח) רוצים לומר שנמאס להם מהמצב. התשובה הנודניקית של עיתונאים ובני מינם היא: נו, אם המציאות לא יפה, אז שוברים את הראי? (אורי אורבך)

אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון

המעט שנותר לנו מהימים שמגדל שלום היה הבניין הגבוה במזרח-התיכון. כמה מחמיא להשוות את עצמנו לשכנות מצרים, ירדן, סעודיה, סוריה ולבנון. בזמנו היינו יכולים גם לנצח ביד אחת קשורה את יוגוסלביה ורואנדה בתחרות המדינה הנאורה, ואת אפגניסטן ועיראק בתחרות המדינה הבטוחה. דוח האו"ם על מצב הדמוקרטיה בעולם מ-2002 עושה לנו פחות הנחות: ישראל מפגרת שם עם חופש העיתונות שלה אחרי דמוקרטיות טריות, כמו אסטוניה וליטא, ומוזכרת בשורה אחת עם משטרי דרום-אמריקה. בטבלת היציבות הפוליטית ורמת האלימות היא נמצאת בחברתן המפוקפקת של רוסיה, לוב ולבנון. הצרה עם ההתהדרות בתואר המפוקפק הזה - "הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון" - היא שאנחנו משתמשים בו לא פעם כרישיון לעשות כמה מעשים לא דמוקרטיים בשכנינו, שנכשלו בבגרות באזרחות. אנחנו בכלל שומרים עליכם פה, קורצת ישראל לאחיותיה הדמוקרטיות מעבר לים, תיזהרו, השטח פה מלא ערבושים. (שחר אלתרמן)

אנשים הם לא טיפשים

הפוליטיקאי החנף מכליל ואומר: בוחרי הליכוד/ העבודה/ ש"ס הם לא טיפשים. האם הוא מכיר את כולם כשהוא הולך על אמירה כוללנית ולא מבוססת? כמו שבערי הפיתוח כולם אנשים חמים, ולכל החילונים יש שני ילדים וכלב וכמו שכל הדתיים שוכחים ילדים במכוניות כך גם הבוחר איננו טיפש. ובכן, הנה סקופ: הבוחרים הם לא טיפשים, אבל פה ושם חדרו אליהם גם אלמנטים אידיוטיים לגמרי. (אורי אורבך)

אצלנו החינוך קודם לכל

ובדיוק בגלל זה מפטרים מורים, מוחקים תקציבי העשרה, מצמצמים שעות הוראה, חונקים ספריות של בתי ספר, ממזערים מענקים למחקר ומתעלמים מההשלכות לטווח ארוך שיש, ועוד יהיו, לכל אלה. ואחר כך, כשתלמידים לא יודעים מי היה בן-גוריון ומי כתב את ההמנון, מה זאת דמוקרטיה ואיפה שוכנת קרואטיה, כשהם לא מסוגלים להוציא מפיהם משפט עברי אחד דבור על אופניו בלי שגיאות, וכשמצבי הרוח שלהם נעים בין בעסה לסבבה בדלות לשונית מכאיבה - אנחנו מצקצקים בלשוננו ונדים להם, כאילו בשבתנו כבוגרים של מערכת חינוך טובה יותר, איננו אשמים בעצמנו במחדל. (אריאנה מלמד)

אנחנו עם הספר

הבה נבחן את עצמנו: כמה שעות בשבוע אתם מזפזפים? וכמה שעות בשבוע, במחילה, מדפדפים? מדדים בינלאומיים של הבנת הנקרא בקרב בוגרי כיתה ד' מציבים את הישראלי הקטין במקום טוב באמצע, הרבה מתחת להישגים של בני גילו האנגלים, הקרואטים, הגרמנים, ההולנדים, הבולגרים, ואפילו, שומו שמים, האמריקאים. מאוחר יותר הקטין המתבגר יגלה שהיפנים, הפינים והאיסלנדים קוראים יותר ממנו. פעם, כשהעולם היה צעיר ונאיבי, היינו עם הספר - היהדות היא דת של אוריינות שמבוססת על טקסט. הישראליות, לעומת זאת, היא כת של מכורים לערוץ 2. כי שתיים זה תמיד ביחד, ולקרוא זה לגמרי לבד. (אריאנה מלמד)

ארוחת בוקר ישראלית

פיתוח לא מבוקר של טקס קיבוצי. שם עוד היתה לו הצדקה: אנשים השכימו עם שחר לעבוד את אדמות המינהל וחזרו עיייפים אך רעבים לחדר האוכל. אחר כך הקימו על האדמות צימרים ובתי הארחה לרוב, והטקס נדד להיכלות ההאבסה שלהם והצטייד בצידוק חדש: עכשיו זה כלול במחיר. אז מה, שלא נעמיס על הצלחת חביתות וזיתים וריבות וגבינות לבנות שניגרות בחוסר חן לתוך החביתות ושלושה-ארבעה סוגי לחם וקרקרים דיאטתיים ואיזה זנב דג מלוח צעיר וסלט חתוך דק-דק וממרח עגבניות מיובשות ופרילי בשישה צבעי פסטל לקינוח? וכשנסיים ונתבונן מבעד לחלון, נראה שעדיין יש אנשים שמשכימים לעמל יומם בשדה, אבל קוראים להם תאילנדים. (אריאנה מלמד)

באתי לחזק ויצאתי מחוזק

כבר קשה לדעת מה בא קודם - "באתי בגלל המחיר - נשארתי בגלל השירות" של "הביטוח הישיר", או אותו פרס תנחומים של שר הביטחון, יצחק מרדכי, למשפחות השכולות. אבל דומה ששני המשפטים מקפלים בתוכם אותה דינמיקת הישרדות: הוגה הסלוגן (ביטחוני או ביטוחי) מתחיל את הדיון בשאלת המחיר (דמים או פוליסה) ומסיים אותו בהערכת מידת האחריות התורמת שהוא מייחס לצד הניזוק (שולית לפי הביטוח, מלאה אצל מרדכי). פוליטיקאים שבאו אחריו אימצו את הסיסמה כלחם חוקם: אם לא תיקח אחריות, בסופו של דבר תימצא ראוי להיבחר לראשות הממשלה. (ניר בכר)

בישראל זה לא היה קורה

ישראל היא מקום נפלא לגדל בו ילדים, לא כמו במדינות המנוכרות האלה, שאנשים יורים בהן ברחוב זה על זה. טוב, בישראל לפעמים אזרחים שומרי חוק מתים במלחמת כנופיות, אבל זה קורה ביפו ובלוד, מקסימום בנתניה. ותלמידים לפעמים דוקרים זה את זה בסכין, אבל זה במועדון ובגלל האלכוהול והסמים, ולא בבית ספרנו. אבל הנה נותנים לצחי הנגבי תקציב להילחם בזה ורק לפני כמה ימים העבירו שוטרים ליחידה חדשה נגד הפשע המאורגן. טוב, בשביל זה היה צריך לסגור את האגף שנלחם בגניבות רכב. אבל בסך הכל? יש פה ימבה ביטחון אישי, בבית מאחורי הסורגים והרב בריח. ואל תשכחו להפעיל את האזעקה. (אריאנה מלמד)

וגם:

בישראל כולם שווים בפני החוק

בתקציב כזה לא נוכל לספק ביטחון

הבחורות הישראליות הכי יפות בעולם

הגרעין הקשה של המסיתים

הוא בכלל יהודי?!

הוא האחרון שהייתם מאמינים עליו

החיים שבו למסלולם

הישראלי המכוער

הישראלים אנשים חמים

הכוח פעל על פי הנהלים

הכל יש בארץ

המפא"יניק האחרון

העולם כולו נגדנו

הערבים רוצים לזרוק אותנו לים

הפכנו למדינת עולם שלישי

הקומץ

ובמעבר חד

ויתורים כואבים

זאת כבר לא קבוצה ישראלית

חבר זה לא קיר

חגיגה לדמוקרטיה

חוצפה ישראלית

חמש דקות מכפר-סבא

חשבון נפש

חרשנו את...

טוב שיש מה לתפוס

יהיה בסדר, מה אתה דואג

ירושלים מאוחדת

ירקות ופירות כמו שלנו אין בשום מקום בעולם

 יש אלוהים!

 יש לי אמון מלא במערכת המשפט

יש לנו נוער נפלא

כוחותינו

כוחנו באחדותנו

כו-לם

כולם אנטישמים

כמו בטוסקנה

לא יעלה על הדעת

לא מפקירים פצועים בשטח

לא מרעישים בין שתיים לארבע 

לא נשכח ולא נסלח

לא שלחתי את הילד שלי לצבא בשביל...

לנו יש את גדולי התורה

לעם ישראל מגיע לשמוח בימים קשים אלה

מבוקש מספר (1)1

מגה-פיגוע

מזרח-תיכון חדש

מדינה קטנה ומוקפת אויבים

מלח הארץ

מלחמת אין ברירה

מבחן התוצאה

מפלס הכנרת עלה

נו, יש לך מישהו?

סיכול ממוקד, חישוף, מצא את מותו

עיצוב מציאות, צריבה תודעתית.

עלינו לעמוד על המשמר ולהגן על הדמוקרטיה מפני הסכנות הרובצות עליה

עשרים דקות מתל-אביב

פגיעה ברגשות הציבור

פה כולם מכירים את כולם

פחות מסים - יותר צמיחה

צבא קטן וחכם

צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם

צה"ל הוא צבא העם

צה"ל השיב אש למקורות הירי

קוד אתי

רק אנחנו נדאג לשכבות החלשות

רק הימין יחזיר שטחים

תמונות שמזכירות זמנים אחרים