האוספים של פעם
הילדים של היום אוספים קלפים של שחקני כדורגל ופוקימונים למיניהם. פעם אספו מחזיקי מפתחות, עטיפות של מסטיקים ושנות טובות
מחזיקי מפתחות
אוסף היסטרי של אמצע שנות השישים. כולם אספו מחזיקי מפתחות, וכל בית עסק שחשב את עצמו למשהו - הפיק לעצמו מחזיק מפתחות. הארץ מלאה מחזיקי מפתחות, מכל הסוגים והמינים והגדלים: עגולים מרובעים מאורכים ומשולשים, "פשוטים" ו"יקרים", תוצרת הארץ ולמי שהיה מזל וקשרים – היו גם מחזיקי מפתחות מחו"ל, שהכי הכי נחשבו.
-----------------------------
עטיפות מסטיק
אוסף של בנים. הממתק העיקרי של אז היה מסטיק, ולכל מסטיק היתה עטיפה. היצרנים היו מושכים אותנו לרכוש את המסטיקים על ידי יצור עטיפות אטרקטיביות של שחקני כדורגל, שחקני קולנוע ועוד.
היו משחקים על העטיפות האלה. שניים היו מיישבים על הרצפה, מניחים ביניהם עטיפות מסטיק ומכים בעוז עם כף יד פרושה על יד העטיפה, במטרהה לגרום לה לקפץ מהדף האוויר ולהתהפך. אם הצלחת להפוך את עטיפת המסטיק של חברך - העטיפה היא שלך. אם נכשלת - התור עובר לחברך, וכך הלאה.
-----------------------------
מפיות
אוסף שהוזן על ידי בתי עסק שונים שרצו לייצר לעצמם פרסום בעזרת מחזיק המפיות. כל מסעדה, בר, מזנון, בית מלון או בית הארחה, עיצבו לעצמם בזמנו מפית, ואת המפיות הללו היינו אוספים ללא הפסק. היו כל מיני סוגי מפיות: לבנות וצבעוניות, מנייר רגיל או מנייר קרפ עבה ומשובח, מפיות חלקות או בעלות דגמים בולטים, ועוד. המפיות "הכי נחשבות" היו, כמובן, מפיות תוצרת חוץ.
-----------------------------
פרסים
היו כל מיני סוגים של "פרסים" שהיו מצורפים למוצרים, בדרך כלל למוצרי מתיקה לילדים. קראנו לזה - "פרא-סים". אלו היו תמונות מבריקות צבעוניות, לרוב תמונות של מלאכים או פרחים וכדומה. היתה הררכיה של תמונות, לפי מידת נדירותן, והיו סדרות שלמות, בנושאים שונים כגון מלאכים, או נסיכות ובהן תמונות גדולות בגודל דף מחברת - מרגשות ויפהפיות.
כמובן שלמלכת הכיתה היו הכי הרבה תמונות, וכולן רצו להחליף אתה. זה היה עיסוק מאד מרכזי בהפסקות ביה"ס, ונתן תחושה של עולם אחר, קסום, בו כל הילדים יפים ועשירים.
-----------------------------
שנות טובות
לפני ראש השנה היה אפשר למצוא בכל פינה בשכונה שולחנות מתקפלים ששימשו כדוכנים לממכר שנות טובות, ובשבועות לפני ראש השנה היתה כל משפחה עסוקה ברכישת איגרות ברכה כאלה, הכנת מעטפות, הדבקת בולים ומשלוח האיגרות.
לאחר שהסתיימו החגים היו כאלה ששמרו את איגרות הברכה וצירפו אותן לאוסף של ה"שנות טובות" שלהם. היו "שנות טובות" פשוטות, היו צבעוניות, היו יותר "נחשבות" כאלה שהיו עם "זהבים" עליהם (פתיתי זהב וכסף דבוקים על האיגרת), היו "שנות טובות" ריחניות והיו כאלה שהיית פותח אותן ולעינך היה נגלה מיצג צבעוני מקרטון. הכי הכי נחשבות היו ה"שנות הטובות" מחוץ לארץ.
