טרנד חדש: פירסינג בעולם התחתון
עד לא מזמן עגיל באוזן לגברים נחשב לאקט מרדני ונועז. היום האופנה נעה דרומה, לאזור האיברים המוצנעים. גם המלכה ויקטוריה מצאה סיפוק בטבעת שהחביא בעלה מתחת למכנסיים: "זה גורם לאיבר המין שלו להריח מתוק"
אני עדיין זוכרת את הסערה שעורר הבן של השכן לפני 17 שנה, כשהוריו גילו יום בהיר אחד שמתחת לפלסטר התמים שעל אוזנו, מסתתר לו עגיל כסף קטנטן. זעקות השבר שבקעו מהדירה הסמוכה זיעזעו באותו ערב את כל השכונה. "איפה טעינו?",הם ייסרו את עצמם מול הבן הסורר.
היום, נער עם עגיל באוזן כבר מזמן לא נחשב למרדן, פושטק, אפילו לא נועז. רוב ההורים מקבלים את התופעה, חלקם אפילו מממנים, ואחרים מתגאים בפירסינג שעשו לעצמם בגיל העמידה.
גם המיקום הגיאוגרפי כבר לא מוגבל לאוזניים בלבד: עגילים בגבות, בלשון, בשפתיים, בטבור, באף – וגם באיברי המין.
רק עצם המחשבה על הרעיון מספיק כדי לגרום לרבים מאתנו לקפל את הזנב בין הרגליים ולהתכווץ בתנוחה העוברית. אבל פירסינג באיברי המין כבר מזמן אינו רק סרט טבע בערוץ 8 או טירוף ששמור לאנשים שבשולי החברה. לפי העוסקים במלאכה, כנראה שרבים מאתנו מכירים לפחות אדם אחד שבאיברי המין שלו מתחבא לו עגיל, רק שפשוט לא צצה לנו ההזדמנות לגלות את זה.
המנהג, שנראה אולי ברברי, דווקא יונק ממקורות מערביים, מודרניים. ד"ר אגלז'ה סטירן, סגנית מנהל בית החולים הלימודי של אוניברסיטת פרנקפורט לרפואה פסיכוסומטית ופסיכותרפיה, אומרת שניתן למצוא אישור למנהג אצל גברים בקרב כמה שבטים בבורנאו שבמלזיה, שמחדירים עצמות לראש הפין. וגם בקמה סוטרה, הטקסט ההודי העתיק, יש עדויות שגברים קישטו את איברי מינם בתכשיטים, מציינת ד"ר סטירן במאמר שפורסם בכתב העת הרפואי 'לנצט'.
קיימים גם דיווחים על כך שבמאה ה-19גברים ונשים בחברה האירופית עשו פירסינג באיברי מינם. סוג נפוץ אחד של פירסינג בפין, פרינס אלברט, נקרא על שמו של בעלה של המלכה ויקטוריה. האגדה מספרת שבתקופה הויקטוריאנית הפירסינג כונה 'טבעת הלבשה' ושימש לקשירת הפין לרגל כדי למנוע "בליטות מכוערות" במכנסיים ההדוקים של הגברים. ואנחנו מדברים על תקופה שבה הצגת הקרסוליים נחשבה לבלתי מתקבלת על הדעת. הטבעת מתחה את העורלה של הנסיך לאחור ובכך מנעה הצטברות לכלוך וחיידקים. המלכה ויקטוריה, כך מספרים, היתה מרוצה: "זה גורם לאיבר המין שלו להריח מתוק".
אבל רוב השמות האקזוטיים לסוגים השונים של פירסינג באיברי המין הומצאו למעשה בשנות ה-70 בארה"ב ובאירופה. הפירסינג הפך להיות אופנתי עם עליית תרבות הפאנק בקרב חלק מאוכלוסיית הגייז ותת תרבות הסאדו-מאזו, ומשם גלשה התופעה למרכז החברה.
מפת הפירסינג התחתון
מי שבוחר לפאר את איבר מינו בתכשיטים ימצא דרכים רבות לעשות את זה.
אצל נשים, הפירסינג הפופולרי ביותר הוא vch , פירסינג אנכי של העורלה, כלומר ברקמת קפל העור שמעל הדגדגן. היתרון בו שהוא יכול לגרות את הדגדגן במהלך קיום יחסי מין. איליין אנג'ל, פירסרית מקצועית ומתאמת רפואית באגודה לפירסרים מקצועיים, אומרת שזה פירסינג קל לביצוע, ההחלמה ממנו מהירה והוא מהווה מקור להנאה מוגברת. לדבריה, יש גם וריאציות על הסוג הז השל פירסינג, כמו המשולש – פירסינג דרך קפל העור שמעל הדגדגן, אבל עמוק יותר ומאחורי הדגדגן.
בסך הכל נשים מוגבלות באפשרויות הפירסינג באזור הזה בגלל האנטומיה שלהן. בעוד שפירסינג בדגדגן עצמו הוא אפשרי, נדיר שיש לאישה דגדגן גדול מספיק כדי להכיל אותו. פירסינג בשפתיים הפנימיות והחיצוניות תלוי בכך שיש מספיק עור רפוי באזור הזה.
לגברים, לעומת זאת, יש מגוון גדול יותר של אפשרויות. 'פרינס אלברט' הוא אחד היותר פופולריים: הטבעת מוחדרת במאונך דרך השופכה והחוצה דרך בסיס העטרה. למרות שזה הזוג השכיח ביותר אצל גברים, הוא עלול לגרום לבעיות: פירסינג בפתח השופכה עלול לעיתים להפוך את ההשתנה בעמידה לעסק מלוכלך.
מקומות פופולריים אחרים לניקוב בקרב גברים הם בין הבסיס של כיס האשכים ופי הטבעת ובחלק התחתון של גוף הפין, דרך העור.
טקס מעבר
חלק מהקסם שיש בפירסינג הוא בדרך כלל העובדה שהעגילים נראים לעין וגוררים אחריהם תגובות או מבטאים מרד נגד נורמות חברתיות. אז מה יוצא לנו מפירסינג נסתר? אחת הסיבות הנפוצות לפירסינג באיברי המין היא חדוות המין. בסקר שנערך בקרב נשים עם פירסינג בדגדגן דיווחו חלק מהן שחוו בפעם הראשונה אורגזמה.
חלק מהמבקרים מאמינים שפירסינג באיברי המין הוא תולדה של נטייה מזוכיסטית. אחרי הכל, מה יכול להיראות יותר מזוכיסטי מהעברת מחט באזור הרגיש ביותר בגוף? לעיתים מיוחס המנהג הזה גם לנטיות של הרס עצמי.
סטירן ואנג'ל חולקות על כך. אם כאב זה מה שאתם מחפשים, פירסינג באיברי המין אינו התשובה. זה פשוט לא כל כך כואב, הן אומרות. לדברי אנג'ל, לקוחות רבים אפילו מעידים על כך שניקוב האוזן כואב יותר. חוץ מזה, פירסינג באיברי המין הרי נועד להגביר את ההנאה, ולא לגרום לכאב.
עבור חלק מהאנשים לפירסינג האינטימי יש אפילו מימד רוחני. חלק מחסידי הפירסינג יכולים להיכנס לטראנס מיסטי כשהם מדברים על פירסינג, בעודם מצרים על אובדן 'טקסי המעבר' הקדומים בחברה המודרנית. אלא שלפירסינג באיברי המין מעולם לא היתה משמעות סמלית ברוב התרבויות. יתרה מזאת, טקס המעבר הזה בסגנון עשה זאת בעצמך נעדר את הקונטקסט החברתי, ודומה יותר ליצירת דיפלומה מנייר וטושים. אולי יש לזה משמעות עבורך, אבל אין לו משמעות לאף אחד אחר.
אבל זוהי בדיוק הנקודה: לפירסינג יש משמעות אישית.
לדברי אנג'ל, אנשים משתמשים בפירסינג כדי לציין אירועים בחייהם – לידות, מוות, ימי נישואים, סיום לימודים, תקופה נקייה ללא סמים ואלכוהול ועוד. סטירן מאשרת. "מה שהדהים אותי הכי הרבה הוא שלכל אחד היה סיפור לספר", היא כותבת. נראה שכולם עשו את זה מתוך סיבה, כשהאופנה היתה הגורם הכי פחות חשוב.
במסגרת מחקרה התעניינה סטירן במיוחד בדרך שבה נשים שעברו התעללות מינית השתמשו בפירסינג באיברי המין לצורך טיפולי. לדבריה, בחלק מהמקרים האלה, חוויית הכאב של מתכת שמכה באזורים האינטימיים משמשת לשחרור הכאב הרגשי שהנשים האלה חשו בעבר. היא מאמינה שעבור חלקן, פירסינג הוא דרך להשיב לעצמן את חלקי גופן מזכרונות ההתעללות.
זהירות: זיהום
כמובן שבפירסינג באיברי המין יש סיכונים, בדיוק כמו בכל סוג אחר של פירסינג. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא זיהום, שלעיתים קרובות ניתן למניעה על ידי טיפול נאות אחרי הפירסינג והקפדה על היגיינה. הזיהומים עלולים להתפשט ולגרום לבעיות בריאותיות רציניות, כולל עקרות ומצבים מסכני חיים.
אם הציוד לא חוטא כהלכה בסלון הפירסינג, הדבר עלול גם להעביר מחלות שונות, ובכלל זה צרעת, צפדת, שחפת, צהבת, איידס ומחלות מין אחרות.
סוגים פולשניים יותר של פירסינג, כמו זה שעובר דרך ראש הפין, צריכים להיעשות רק על ידי אדם מקצועי, אם בכלל, אומרת סטירן. פירסינג מסוג זה עלול להסתיים בדימום רציני, ו"הסיכון לאימפוטנציה כתוצאה מפגיעה ברקמת הזיקפה גבוה מדי", היא אומרת. פירסינג בדגדגן עצמו, ולא בעורלה, קפל העור שמעליו, הוא גם תהליך מסוכן יחסית. חלק מהפירסינג באיברי המין יכולים להסתיים בצלקות או בהיצרות של השופכה.
בעוד שסוגים מסוימים של פירסינג נוטים לדימומים, היתרון בפירסינג באיברי המין הוא שזרימת הדם המוגברת גורמת לרקמה להחלים מהיר יותר. תקופת ההחלמה של פירסינג בעורלה לנשים ופרינס אלברט לגברים היא ארבעה עד שישה שבועות. ההחלמה של פירסינג בטבור, לעומת זאת, יכולה לקחת עד 12 חודשים. סטירן מעריכה שהסיכונים לסיבוכים כתוצאה מפירסינג בטבור הם בהחלט גבוהים יותר מאשר באיברי המין.
רופאים לא מגלים התלהבות גדולה מפירסינג. אבל סטירן טוענת שהם יכולים לגלות יותר אהדה בלי לתמוך באופן פעיל במנהג. לדעתה, רופאים צריכים לאמץ גישה ניטרלית כלפי אנשים שעושים פירסינג. זה יכול להיות קשה, שכן אדם שגופו מלא בפירסינג יכול להטריד ולהסיח את הדעת, אבל רוב האנשים שבוחרים לעשות פירסינג בגוף יעשו את זה ללא קשר למה שהרופא ימליץ.
יש גם כמה חששות מעשיים הנוגעים לטיפול רפואי באנשים עם פירסינג. למשל, רופאים בחדר המיון צריכים לדעת כיצד עובדים הסוגרים של סוגי העגילים הבסיסיים, כדי שיוכלו להסיר אותם במידת הצורך לפני ניתוח או הליכים רפואיים אחרים.
פירסינג באיברי המין הוא "מציאות חברתית", טוענת סטירן, "וככזה, אנחנו – ובמיוחד בעלי מקצועות הרפואה – צריכים לקבל אותו".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
