החדש של "פיוצ'ר פרופסי": באווירה אירופאית
האלבום החדש של הצמד הוא סוכריה מוזיקלית מפתיעה, שחסרה את הברק של פעם, אבל מפצה על כך בגיוון סגנוני ורגישות
Future Prophecy חוזרים, נוטשים את תדמית הטראנס, לובשים ז'קטים של גרשון ברם, עוטים ארשת אירופאית ומשחררים אלבום חדש אחרי הפסקה בת ארבע שנים. הפעם הם נוטפים סקס-אפיל ואווירה יותר קלאבית ומציגים קונספט חדש – Concept of Love, כשם האלבום.
חגי ואיתי אלעזר החלו את דרכם המוזיקלית במועדון "הפורום" הבאר-שבעי, אבן שואבת לקהל הטראנס בדרום הארץ בפרט, ולקרחניסטים מכל הארץ בכלל. המוזיקה של פיוצ'ר פרופסי נתפסה תמיד כפסיכדלית, בעלת גוון אירופאי ברור. עבודת הסאונד של השניים תמיד הייתה מהטובות ביותר, עובדה שסייעה להם רבות כשהתבקשו לעשות רמיקס לאחד מההרכבים הטובים בעולם בסצינת הטראנס – X Dream.
הרמיקס, שעד היום מזוהה עם הצמד, נחשב לאחת מהקלאסיקות של הטראנס בשנים האחרונות. פיוצ'ר פרופסי פועלים כבר שבע שנים, כשמאחוריהם כבר ארבעה אלבומים, ושורה מכובדת של קטעים ששוחררו בעשרות קומפילציות, והפכו לקלאסיקות בפני עצמם (כמו Indra, למשל, שזכה למיקסוס מחודש בסינגל שיצא לפני האלבום).
אחרי שלוש שנות יצירה בין 97' ל-2000, במהלכה השילו מעליהם השניים את מראה הקרחניסט הממוצע, לבשו סריגים צמודים וז'קטים מסוגננים, אימצו ארשת פנים שמזכירה יותר מכל את פול ואן-דייק או אוקנפולד, הם שינו את המוזיקה שלהם בהתאם.
Concept Of Love הוא סוכריה במלוא המובן המוזיקלי. הוא בנוי היטב, בצורה חכמה ואלגנטית, עם עבודת סאונד שגורמת לך לעצור לרגע ולגרד את הראש. אבל זה לא אלבום טראנס. למרות הקונוטציות המתבקשות כששומעים את שם ההרכב, האלבום החדש מייצג קונספט חדש - הוא בעל חזות אירופאית, החל מהעיצוב, המשך בכמות הקטעים שנשמעים כמו מסיבת איביזה לילית, וכלה בלוק-אנד-פיל הכללי של האלבום.
לא תמצאו פה סירנות, עליות עוצרות נשימה, וקרחנה בלתי מתפשרת. כן תמצאו פה מוזיקה אינטליגנטית. Revelations המצוין, שפותח את האלבום על תקן איזי-ליסנינג נוסח ג'ורג' קלינטון, מלטף אותנו עם גיטרות סקסיות עובר לקטעים מקפיצים כמו My Brother On the Road, שיכול לגרום ללא מעט הרמות גבה. המוזיקה באלבום שונה, בעיקר בקטעים כמו Sexoofon, שמשלבים כלים שלא תמצאו בהרבה סגנונות אלקטרוניים. פה ושם חוטאים השניים בשימוש בטכניקות טראנס מוכחות (סימפול המטריקס מהסרט הראשון, שסומפל קשות באינספור קטעים), אבל גם אז, זה מצליח להישמע חדיש, חלק ונוצץ.
זה אלבום עם אווירה הדוניסטית, שנועדה לענג את המאזין - ואת המאזין לבדו. אפשר בשקט לשים חלק מהקטעים במועדון, אולי אפילו בטבע, אבל רוב הקטעים באלבום מתאימים בעיקר לשמיעה ביתית. האלמנטים האנרגטיים שעשו את פיוצ'ר פרופסי למה שהם היום חסרים כאן בצורה מעוררת געגועים, למרות השימוש בסאונדים מוכרים ברוב חלקי האלבום. ההשוואה המתבקשת ליורוטראנס עושה לו עוול גדול, עם זאת. האלבום עצמו הוא רגיש, עדין, ועם זאת מכיל כמה תובנות וחדויות שחסרים היום בקרב לא מעט יוצרים. מניפת הצבעים שמונפת כאן היא ססגונית למדי, אך חסר בה את הברק של פעם.
