מחיר הדלק בארץ: מעט היגיון והרבה אינטרסים
האם אתם תוהים לפעמים למה מחיר הדלק עולה כל חודש, והאם הוא מוצדק?; האופן שבו נקבע מחיר הדלק, המונח כרגע בפני בג"ץ, הוא סיפור שיש בו מעט היגיון, הרבה אינטרסים, ואידיאולוגיה שהצרכן משלם עליה בשקלים ; אילו ההיגיון היה מנצח, מחיר ליטר בנזין יכול היה היום להיות ב-13 אגורות פחות מכפי שהוא, ואף למטה מזה
בראשית השבוע הועלו מחירי הדלקים ב-3.5%. הישראלי הממוצע די אדיש לשינוי החודשי במחירים, מה שלא מפחית מחשיבותה של השאלה: האם מחיר הדלק נכון או שמא גבוה מדי? מקצת מהתשובה תינתן ביום שני הקרוב, כשתתכנס ועדת המחירים הממשלתית בראשות סמנכ"ל המכס בועז סופר. הוועדה תתכנס כדי לדון בהצעת משרד התשתיות לשינוי שיטת עדכון מרווח השיווק - אחד הרכיבים החשובים במחיר הבנזין שאנו משלמים בתחנות הדלק.
המרכיב החשוב ביותר במחיר הדלק הוא מס: בלו ומעמ, שמהווים יותר ממחצית המחיר לצרכן. שני הרכיבים העיקריים האחרים הם עלות הבנזין, שמיוצר בבתי-הזיקוק מנפט גולמי מיובא (עלות זו קרויה מחיר שער בז"ן), ומרווח השיווק, שבא לכסות את עלות ההובלה, השיווק והמכירה של הבנזין בתוך הארץ. שני הרכיבים האלה נמצאים כעת בבחינה ממשלתית מחודשת.
מחיר שער בז"ן (בערך 1.2 שקל לליטר) נקבע על-פי מחיר הבנזין בדרום צרפת (בנמל הנפט לוורה - LAVERA) בתוספת הוצאות ההובלה משם לכאן. לכאורה זה הגיוני לחלוטין: המחיר המקומי צריך להיות שווה למחיר של המוצר החלופי - ליטר בנזין מיובא. אלא שזה לא כל-כך פשוט.
מצד אחד, המחיר שנקבע בלוורה מייצג רק חלק שולי מסחר הבנזין. לא כל הבנזין הצרפתי נסחר במחיר הזה, והטענה היא שהמחיר הזה נמוך יחסית למחיר הייצור. מצד שני, אין הרבה טעם שבתי-הזיקוק בישראל יקבלו מחיר הכולל הוצאות הובלה של בנזין מצרפת לישראל, כאשר בז”ן לא מייבאת בנזין מצרפת. הרבה יותר סביר הוא שהמחיר בישראל יהיה שווה למחיר הבנזין בלוורה, ללא הוצאות הובלה.
הנהלת בז"ן כופרת בכך. המנכ"ל, ישר בן מרדכי, מסביר כי ישראל מייבאת את הנפט הגולמי, שממנו מיוצר הבנזין. לכן צריך לכלול את הוצאות ההובלה של הנפט הגולמי לישראל, אם מחליטים להוציא מהתחשיב את הוצאות ההובלה של בנזין. אלא שהטענה בעייתית: גם הבנזין של לוורה מיוצר מנפט גולמי שמיובא לצרפת, שכמונו היא נטולת בארות נפט.
אחת ההוכחות לבעייתיות בצורה שבה קובעים את מחיר הבנזין היא מחיר יצוא הבנזין. בז”ן לא מייצרת תזקיקי נפט רק עבור צרכנים בישראל, אלא גם מייצאת כחמישית מהתפוקה שלה. באיזה מחיר מוכרת בז"ן את הבנזין בחול? התשובה: יותר בזול מאשר היא מוכרת בישראל. כמה יותר זול? נכון: במחיר הישראלי - פחות הוצאות ההובלה.
במצב הנוכחי יש אפליית מחיר על-ידי אותו יצרן: הצרכן הישראלי משלם מחיר גבוה, שנקבע על-ידי הממשלה. הצרכן בחול משלם פחות מהמחיר הממשלתי. זהו מעין סבסוד צולב במחירי הבנזין. התוצאה הזו, במיוחד למדינה שביטלה סובסידיות ללחם, תמוהה.
במקביל ליצוא של דלק יש בישראל גם יבוא. היבואן הגדול הוא חברת החשמל, שמייבאת מזוט באיכות משובחת (מיעוט חומרים מזהמים). היבוא מיועד לתחנות הכוח בתל-אביב ובחיפה. תחנת רדינג בתל-אביב תוסב בתוך שנה לתחנת גז טבעי (כמו התחנה באשדוד שחוברה לגז לפני שלושה חודשים). תחנת הכוח בחיפה תחובר בתוך שנתיים, אם הממשלה תשכיל להניח צנרת הולכת גז מוואדי מילק (תחנת גזית של חברת החשמל) לחיפה. בזה - תוך שנים ספורות - יופסק יבוא המזוט.
אבל יש גם יבוא של בנזין, ועד לא מזמן - גם של סולר. חברות הדלק הגדולות מייבאות בנזין, כי הוא זול יותר מזה של בז”ן. כל האמור עד הנה מלמד כי סמוך לחוף הים הישראלי נסחר בנזין (יבוא ויצוא כאחת) במחיר זול מהמחיר שמשלמים הישראלים על היבשה.
מי מרוויח מהשיטה הנוכחית? ברור שבז”ן מרוויחה מהאפשרות למכור בישראל בנזין יקר ולמכור בחו"ל מוצרי נפט במחירי השוק הבינלאומי. גם חברות הדלק המייבאות בנזין וסולר מרוויחות. הרווח נוצר מכך שמרווח השיווק מחושב ממחיר בז”ן, הגבוה, בעוד שהן קונות חלק מהמוצרים במחיר נמוך יותר.
בשנה שעברה, כאשר המצב היה פחות נוח לבז"ן, היא ערכה מכרז לבנזין ולסולר. מי שזכו במכרז זכו גם להפחתת מחיר. השנה תנאי המחירים השתנו לטובת בז”ן, והמכרז לא נתן אפשרות להוזלת מחירים.
אלא שמכרזי הדלק של בז”ן מלמדים שמונופול הזיקוק הישראלי יכול להרוויח יפה גם כאשר הוא מוכר יותר בזול. מה שמעביר אותנו למרווח השיווק.
מה הקשר לאירו?
מרווח השיווק מצוי כיום בבחינה של בג”ץ. לפני כשנתיים הקפיצה ועדת המחירים (זו המתכנסת ביום שני) את המרווח ב-6 אגורות לליטר (היום הוא כ-55 אגורות). המועצה לצרכנות, בעתירה לבג"ץ, טוענת כי התוספת נעשתה שלא כדין.
לא רק המועצה בדעה הזו: אנשי מקצוע שמעורבים בנושא מביעים תמיהה על המהלך. מבקר המדינה אמר כי "לא היה מקום להעלאת מרווח השיווק, וכי הצמדת המרווח לשינוי השקלי במרווח ... באירופה אינה מבטיחה עדכון ראוי".
באותה החלטה שונתה גם שיטת עדכון המחיר. נקבע כי כפי שמחיר בז”ן מתעדכן על-פי בנזין צרפת (לוורה), כך מרווח השיווק מתעדכן על-פי המרווח בארבע מדינות אירופה: בלגיה, דנמרק, לוכסמבורג והולנד. בעוד שלגבי מחיר בז”ן יש בשיטה היגיון, כי דלק הוא מוצר סחיר בשוק הבינלאומי, קשה להבין מדוע המרווח הישראלי צמוד למרווח האירופי. תארו לעצמכם מה משרד האוצר היה טוען אילו הצמידו את שכר עובדי בנק ישראל לשכר עובדי הבנק המרכזי האירופי. אלא שזה חלק מהעיסקה שנרקחה בין משרד האוצר וחברות הדלק.
וכך התייקר מרווח השיווק מיולי 2003 ועד היום בכ-31 אגורות (כ-25%), בשעה שמדד המחירים לצרכן והשכר הישראלי ירדו. רוב התוספת מוסברת בהתחזקות האירו מול השקל.
קשה להבין מה בין שכר העבודה של מתדלק והארנונה שמשלמת תחנת הדלק - הרכיבים המרכזיים במרווח השיווק - לבין מחיר היורו במונחי שקלים.
גם איריס צמח, מנהלת תחום כלכלה והמפקחת על המחירים במשרד התשתיות, לא מבינה. לפני כשבועיים היא פנתה לוועדת המחירים הממשלתית בבקשה לשנות את השיטה ולהצמיד את המרווח למדד הישראלי, ולא למדד המרווח האירופי. אם צמח היתה פונה לוועדה לפני שנה, ומצליחה לשכנע, מחיר הבנזין היה היום זול ב-13 אגורות ממה שאנחנו משלמים.
צמח שכנעה את שר התשתיות, יוסף פריצקי, שהנושא שווה בדיקה. פריצקי, שחייב בתשובה לבג”ץ עד סוף החודש, הורה למנות רואה-חשבון שיבדוק מהו, באמת, מרווח השיווק. כל חברות הדלק התבקשו להמציא נתונים.
חברות הדלק, אפשר להבין, מודאגות. יש לשער כי הן ימציאו נתונים ולפיהם מרווח השיווק קטן מדי. לצידן עומד הטיעון כי יותר ויותר נהגים לא משלמים את מלוא המרווח, עקב ההוזלה במחיר הבנזין במשאבות השירות העצמי. החוק קובע כי עד 2006 בכל תחנת דלק תהיה משאבה לשימוש עצמי ובה יהיה המחיר לצרכן נמוך ב-10 אגורות מהמחיר המקסימלי המותר. בפועל חברות הדלק מוכרות בנזין בהנחה של 15 אגורות. לטענתן, זו הוכחה לקיום תחרות בשיווק בנזין.
הקורא המבולבל מהברדק המחירי הזה סביר שיאמר: מי צריך את הממשלה הזו? כלום לא ראוי לבטל לחלוטין את הפיקוח על מחירי הדלק? זה בדיוק מה שמבקשות חברות הדלק הגדולות. שהתחרות החופשית תעשה את שלה בלי מעורבות פקידי המדינה, שמבלבלים את המוח ומשנים דעתם מדי פעם.
להמחשת התועלת שבהסרת הפיקוח הם מצביעים על מחיר הסולר. עליו אין פיקוח, וראו איך התחרות פועלת, ראו את השלטים על הנחות במחירי הסולר בתחנות הדלק.
אבל לא הכול ורוד כמו במחיר הסולר. לפני כמה שנים נוצרה מציאות חדשה: מחיר בנזין 91 (עם עופרת), שהיה זול יחסית ולא היה בפיקוח, התרומם לפתע וחלף מעל למחיר בנזין 95 (ללא עופרת). ומה שמפתיע: כל חברות הדלק, ללא תיאום מראש, ללא החלטה ממשלתית, ככה סתם, עשו את זה באותו יום, באותה שעה. התנהגות כזאת אופיינית לקרטל.
ועוד ברור: אם יוסר הפיקוח, מי שייהנו יהיו אלה שיוכלו לייבא - חברות הדלק הגדולות. החברות הקטנות, שחלקן מוכרות בנזין בהנחה של 20 אגורות, ייעשקו בידי בז”ן ויימחקו מהמפה. התחרות המקרטעת של עכשיו תחוסל לחלוטין.
חברות הדלק מעריכות כי האיום של איריס צמח לא יניב תוצאה, כלומר מחיר הבנזין לא יופחת. הסיבה היא שוועדת המחירים נשלטת בידי פקידי משרד האוצר, ואלה בדיוק אותם פקידים שקבעו את ההסדר התמוה מלפני שנתיים. אבל החלטות ועדת המחירים הן רק בגדר המלצה לשרים. יוסף פריצקי כבר רמז שהסידור הנוכחי אינו לרוחו. ומי יודע? אולי בנימין נתניהו יפעיל על ענף הדלק את מה שהוא מאיים לעשות לבנקאות?
האלטרנטיבה
האם יש דרך סבירה להוציא את ענף הדלק מהתסבוכת שאופפת אותו? כמעט כל המומחים בדעה שיש לשאוף לביטול הפיקוח על מחירי הדלק. חלקם חושבים שתנאי יסודי לכך הוא פיצול בתי-הזיקוק לשניים. אלא שפיצול בז”ן הוא עניין לעוד כמה שנים טובות. מה לעשות עד אז?
ראשית, יש צדק בטענה כי מחיר בז”ן, הכולל הוצאות יבוא לישראל, הוא גבוה מדי. צריך להוריד את מחיר בז”ן בערך במחצית הוצאות ההובלה שבין ישראל וצרפת.
שנית, צריך לאפשר לבז”ן למכור בישראל במחיר משתנה, תחת הגבלת מחיר מקסימום. היום מחויבת בז”ן למכור במחיר אחיד לכל דורש. שינוי השיטה יצמצם את היבוא של בנזין ויחסוך למשק הלאומי כ-15 דולר לכל טונה בנזין מיובא. כך יתאפשר לחברות הדלק הגדולות לקנות בישראל בנזין מוזל, במקום לרוץ ולחפש בחו"ל.
שלישית, יוסר הפיקוח על מחיר הבנזין בשירות מלא. מחיר הבנזין בשירות העצמי יהיה 20 אגורות פחות ממחיר תיאורטי, שיורכב ממחיר בז”ן החדש פלוס מרווח שיווק. מרווח השיווק יחושב על בסיס הצמדה למדד הישראלי ולא למדד המרווח האירופי, כהצעת משרד התשתיות, ואף יורד אם יפסוק בג”ץ לטובת המועצה לצרכנות. מהלך כזה, לתקופת ביניים עד פיצול בז”ן, יפחית את המחירים בשיעור דרסטי.
אלא שהסיכוי של מהלך רציונלי הוא לא גדול. הסיבה העיקרית היא משרד האוצר. המשרד מצוי בעיצומו של מהלך להפרטת בז”ן. ככל שבז”ן תהיה רווחית יותר, כך הסיכוי למצוא קונים יגדל. מחיר בז”ן הגבוה מבטיח לבתי-הזיקוק רווחים טובים. הורדת המחיר תקטין את הרווח הצפוי ותפגע בסיכוי להפריט. כן, זה הפרדוקס: אנחנו נשלם יותר מדי עבור בנזין, כדי שמשרד האוצר יוכל לממש את האידיאולוגיה של ההפרטה.
בלי הפחתה במחיר בז”ן יהיה קשה להקטין משמעותית את מרווח השיווק. ניסיון לעשות כן ייתקל בהתנגדות קשה של חברות הדלק. אלה טוענות כי הסכימו למחיר מוזל בשירות העצמי רק מפני שהובטחה להם הגדלת מרווח השיווק. ניסיון להפר את המרווח הוא, מבחינתן, הונאה מטעם השלטון. מכיוון שהאוצר הוא שרקח את ההחלטה על מרווח השיווק, הוא לא ייתן לשנות גם את המחיר המוזר הזה.
ובקיצור: סיכוי לא רע שנמשיך לאכול אותה.
פיצול בתי-הזיקוק - סיפור שאינו נגמר
לדעת כלכלני הממשלה ומומחים חיצוניים, תנאי להוזלת הבנזין ומוצרי הדלק האחרים הוא תחרות בין שני בתי-זיקוק לפחות. מכיוון שבז”ן פועלת בשני אתרים - חיפה (בז"ח) ואשדוד (בז"א) - הועלה הרעיון לפצל את בז”ן לשתי חברות שיתחרו זו בזו.
אלא שהממשלה אינה בעלת-בית יחידה על בז”ן. החברה לישראל מחזיקה 26% מהמניות. זו התנגדה לפיצול, גם עניינית (כי בז”ן היא מונופול בזיקוק) וגם כדי לסחוט תמורה מהממשלה.
אף על פי שהזיכיון של בז”ן הסתיים באוקטובר 2003, ואף על פי שבכתב הזיכיון כתוב כי בתום הזיכיון נכסי בז”ן עוברים לממשלה, ואף על פי שהיועצת המשפטית לשעבר של האוצר כתבה בחוות דעת כי בז”ן עוברת למדינה ב-2003 - על אף כל אלה, התכנסו חכמי האוצר דאז, סילבן שלום, מיניסטר, וניר גלעד, חשב כללי, בתחילת 2003 והחליטו, באישור הממשלה, לתת לחברה לישראל כ-120 מיליון דולר תמורת מניותיה בבז”ן כדי שתסכים לפיצול.
הסכם האוצר-החברה לישראל-בז”ן טעון אישור ועדת המכרזים העליונה. עד היום ההסכם לא אושר. בינתיים הותקף ההסכם על-ידי ידי התנועה לאיכות השלטון בבג”ץ. בימים אלה מנהלים ראשי האוצר מו"מ עם החברה לישראל כדי להקטין את הסכום לכ-110 מיליון דולר.
בינתיים הודיעו שרי התשתיות והאוצר, פריצקי ונתניהו, כי הפיצול בעייתי. בז"א לא יכול להתחרות בבז"ח מבלי שישקיעו בו כ-100 מיליון דולר. בינתיים לא נראה בשטח המשקיע.
איך לצאת מהתסבוכת
צילום: דוד הכהן
מומלצים
