הטריקים הקטנים והמבלבלים בתוויות על מוצרי המזון
תוויות הסימון התזונתי אמורות לספק מידע ברור, אבל בפועל הן מבלבלות, מערפלות, לפעמים אפילו מטעות. איך מבררים מה מכיל המוצר באמת, אילו תוויות חשודות במיוחד, ומתי מנסים לעבוד עליכם
תווית הסימון התזונתי שמתנוססת על האריזה מראשית שנות ה90- נועדה להוות מדריך ידידותי למשתמש. בפועל מדובר בתשבץ למתקדמים, שניסיונות הפיענוח שלו מעוררים תחושה מטרידה: אפשר שחלק מהיצרנים לא ממש מעוניינים שנדע מה מכילים המוצרים?
תקן בעייתי ופיקוח מצומצם מאפשרים היווצרות טריקים, בחסות החוק: דיווח על תכולה קלורית שעשוי להטעות, מתן שמות מרזים למוצרים משמינים, אי-הדפסת תאריך הייצור על האריזה, ועוד ועוד.
זה לא שאי אפשר אחרת. תוויות שמקילות על שומרי המשקל, שמציינות כמה מנות בדיוק מכיל המוצר, מה הערך הקלורי של כולו, ששמותיהן תואמים את תכולתן, שנמנעות מריבוי הגדרות דיאטטיות ולא מייחסות למזון סגולות ריפוי - את אלה אפשר למצוא בארצות הברית ובאירופה (מתוכנן אפילו סימון שיסביר מהי רמת הפעילות הספורטיבית הנחוצה כדי "למחוק" את הקלוריות שהמוצר מכיל). בארץ המצב שונה. 
דיאט? הכי טוב דיאט!
אולי הנתון הראשון שחשוב לצרכנים הוא הערך הקלורי של המוצר. התווית הישראלית תתייחס לרוב ל"ערך הקלורי ל-100 גרם". אלא שבדרך כלל המוצר לא שוקל 100 גרם. אם תרצו לדעת כמה קלוריות הוא מכיל תצטרכו לחשב בעצמכם, אבל לא פעם גם חישוב מדוקדק לא יעזור. מסבירה גלית אבישי, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות: "מדובר בעיקר במוצרים מהירי ההכנה (אורז, פירה, קוסקוס, ספגטי וכד') שחישוב הערך הקלורי בהם ממש בלתי אפשרי, כי הוא מתייחס למוצר המבושל". נניח שמוצר כזה מכיל, על פי הכתוב על גבי האריזה, "100 קלוריות ל-100 גרם", ושמשקלו הנקי הוא 150 גרם. רובנו נטעה לחשוב שהמוצר כולו מכיל 150 קלוריות, אבל כאמור, אותן "100 קלוריות" מתייחסות למוצר המבושל. וכך, אם הוספנו חצי ליטר מים בזמן הבישול, המוצר המבושל ישקול 650 גרם, והחישוב האמיתי יראה שיש בו 650 קלוריות - פי ארבעה ויותר מבחישוב המקורי.
לפעמים הטריקים קטנים יותר, אבל פעולתם זהה - הם מקשים עלינו להבין כמה קלוריות מכיל המוצר. למשל, כדי לדעת כמה קלוריות מכיל גביע של מעדן חלב כלשהו, צריך למצוא את משקלו ולחלק ב"100 גרם". אבל לא פעם יודפסו המשקל בצד אחד של הגביע, והערך הקלורי בצדו השני. נשמע קטנוני? זה בדיוק מה שימנע מרובנו לעשות את החישוב (דוגמה דומה במעדני החלב היא "שיטת הרביעייה" - לעתים רק על אחד המעדנים מודפסת תווית).
אחרי כל הדוגמאות, מתבקשת השאלה היסודית: מדוע לא מחייבים בישראל לכתוב בפשטות כמה קלוריות מכיל כל מוצר? שירות המזון של משרד הבריאות, האחראי לסימון על מוצרים, ענה לנו כי "הפרשנות לתקנים נקבעת כתורה שבעל-פה בדיוני התקנים ובבתי המשפט". במילים אחרות: ככה.
ציון ערכו הקלורי של המוצר היה מאפשר השוואה בין מוצרים דומים. כך גם היו עשויות לעזור הגדרות מוסכמות, אלא שגם במקרה זה יש ניצול לרעה של התווית. אם בארצות מתוקנות הוגבלו מספר ההגדרות הדיאטטיות כדי למנוע בלבול, אנחנו נהנים מריבוי: "דל שומן", "דל קלוריות", "מופחת שומן", "נטול שומן" "קל", "דיאט" ו"לייט" - אפילו דיאטנים מתקשים לזכור מה הן אומרות בעצם.
"הגדרות דיאטטיות גורמות למוצר להימכר", אומר ד"ר גידי ציפורי, יו"ר האיגוד הישראלי לבריאות הציבור וחבר בארגון הרופאים הווטרינרים הרשותיים, "אבל לא תמיד מספרי הקלוריות או אחוזי השומן אכן פחותים, או שהם פחותים רק במעט". הפתרון: לא להתפתות להגדרות דיאטטיות אלא להיפך, לחשוד בהן ולחשב ביתר זהירות את מספר הקלוריות ואחוזי השומן במוצר (כדאי לקרוא בעיון את טבלת "מדל עד טבעי").
עוד הצהרה שכדאי לחשוד בה היא זאת שמתייחסת לגודל המנה: כותרת "מתאים ל4- מנות" על מוצר שמתאים רק לשתי מנות סבירות, תמונה על האריזה שבה המנה נראית גדולה אבל המציאות אחרת, או אריזה גדולה שהמוצר בתוכה קטן.
הטעיות שכאלה הופכות את החישוב הקלורי ללא רלוונטי, ולכן צריך ללמוד להתעלם מהן. בדקו את משקל המוצר, העריכו לכמה מנות יספיק ואז ערכו חישוב קלורי בהתאם. וטיפ אחרון: מצאתם כמה מוצרים טעימים והוגנים מבחינה קלורית? שמרו להם אמונים ואל תתפתו בקלות למוצרים חדשים.
אמיתי? הכי טוב אמיתי!
מי שעושים דיאטה או סובלים מסוכרת ומתחשק להם מתוק, ימצאו על המדף הדיאטטי את השוקולד "ללא סוכר". אלא שהיעדר סוכר לא בהכרח מעיד על כך שהמוצר דיאטטי. "חלק גדול מהשוקולדים ללא סוכר משמינים לא פחות מאלה הרגילים", אומרת דורית אדלר, דיאטנית ראשית של בית החולים הדסה עין כרם וחברת ועדת המזון של א.י.ל (אגודה ישראלית לסוכרת). "כאשר מפחיתים את הסוכר בשוקולד, נפחו קטן. כדי להחזיר לו נפח מוסיפים לו היצרנים יותר שומן מאשר לשוקולד הרגיל. לפעמים השוקולד ה'דיאטטי' עתיר קלוריות אפילו יותר מזה הרגיל".
מעבר להטעיה הקלורית (והכול, כאמור, בחסות החוק), שומנים רוויים אלה מסכנים את חולי הסוכרת: הם גורמים לעלייה במשקל, המסוכנת במצב של יתר לחץ דם, וכתוצאה מכך עלולים לגרום סיבוכים בכלי הדם - אחת הבעיות העיקריות של סוכרתיים. הפתרון: מוצרים שנבדקו בידי אגודת הסוכרתיים ונמצאו מתאימים לחולי סוכרת, עם פחות קלוריות ופחות שומנים, ומופיעה עליהם התווית "א.י.ל". כדאי גם לבדוק שהמוצר מכיל כמה שפחות שומנים רוויים.
עוד תווית, המופיעה בין היתר על צ'יפס, שמן, מרגרינה ועוד, היא "ללא כולסטרול". "הצהרה כזאת על מזון מהצומח היא לא שקר", מסבירה ד"ר סיגל תמיר-בנימין, מומחית לתזונה, "כי מזון מהצומח אכן לא מכיל כולסטרול. אבל זה מהלך שיווקי שגורם לצרכן לחשוב שמדובר במוצר בריא, בעוד שלמעשה זה לא בהכרח כך. בחלק מהמקרים זאת הטעיה ממש, למשל במרגרינה. את השומן המוקשה (הרווי) שהיא מכילה הגוף מתקשה לפרק, מה שגורם להעלאת רמת הכולסטרול. לאדם שסובל מעודף כולסטרול אסור לאכול אותה".
תקני המזון של ארגון הבריאות העולמי, המכונים "קודקס אלמנטריוס", מקדישים תשומת לב ניכרת להגדרת היחס בין שם מוצר לתכולתו, וכך למשל הם קובעים כי "מוצר הקרוי 'שניצל עוף' יכיל רק חזה עוף". אבל בישראל אפשר לכתוב על מוצר כמעט הכול, בלי לשלם מחיר.
אחת הבעיות המרכזיות המונעות פיקוח בארץ היא היעדר תביעות ייצוגיות. בארצות הברית מצוי חלק ניכר מהפיקוח בידי הצרכן. בתביעות ייצוגיות נפסקים סכומים של מיליוני דולרים. כאשר צרכן מסוים מוביל הליך מייגע ויקר של תביעה, המערכת גומלת לו בפיצוי כספי נכבד שנלקח מהקנס שהוטל על היצרן. התובע הישראלי זכאי רק לסכום זעום מתוך הקנס, מה שהופך את התביעה הייצוגית בארץ ללא כדאית.
לדברי משרד הבריאות, "במקרה של חילוקי דעות קובעות בישראל דרישות הסימון של הקודקס אלמנטריוס", אבל כאמור, בארץ נדיר לשמוע על תביעות ייצוגיות נגד יצרנים, אף שכל שיטוט מקרי בסופר יגלה מוצרים שכמהים ליום שבו ייתבעו יצרניהם.
כדי שהמצב ישתנה מהשורש צריכה להשתנות החקיקה בנושא התביעות הייצוגיות, ומשרד הבריאות צריך לפקח על היצרנים ברצינות (אפשר פשוט לקרוא מה הם מפרסמים על התווית ולהשוות לדרישות הקודקס אלמנטריוס). בינתיים, אם תרצו לגלות עד כמה המוצר "אמיתי", ד"ר תמיר-בנימין ממליצה לעקוב אחר סדר הופעת מרכיביו: "סדר המרכיבים חייב לשקף את הכמויות היחסיות במזון. המרכיב הראשון הוא תמיד העיקרי, ואחריו מופיעים השאר בסדר יורד". גיליתם שהמרכיב המרכזי שונה מזה שציפיתם לו? שיש מרכיבים שלא דמיינתם שהם אמיתיים? אולי כדאי ללכת על מוצר הוגן יותר.
דוגמה קיצונית למרחק בין החוק ליישומו היא באיסור לייחס סגולות ריפוי למוצרי מזון. כל מי שמאזין לפרסומות יודע שעל האיסור הזה עוברים בפומבי מדי יום. לדברי גלית אבישי, משרד הבריאות המציא פתרון מקורי כדי להתמודד עם המצב: "המשרד ביטל את הכיתוב 'באישור משרד הבריאות' על מוצרי המזון, ובכך הסיר את האחריות שלו", היא אומרת. "במקום לאכוף את האיסור הם החליטו שהם פשוט לא בעסק, וכך פתרו את הבעיה". (משרד הבריאות טוען כי "תקנות הקשורות לנושא נמצאות בהכנה".)
דוגמה נוספת היא באי-אכיפת סימון הגלוטן, חלבון צמחי שאליו רגישים חולי הצליאק ("כרסת" בעברית). "בפירוש מדובר בהנחת מכשול לפני עיוור", אומר אילון טלמון, חולה צליאק וחבר בעמותת הצליאק בישראל. "על אלפי מוצרי מזון אין סימון, ולמרות זאת משרד הבריאות לא מפקח או מעמיד לדין. אספנו בעצמנו אריזות מזון ורשימות והעברנו אותן אל שירות המזון. הם לא עשו שום דבר. למיטב ידיעתי, לא הוגשה ולו תביעה אחת".
תגובת המשרד: "אנו הוצאנו תקנות. נושא ההסברים לצרכן מוטל בין השאר על ארגוני הצרכנות". וכך, הפתרון היחידי שהתאפשר לחולי הצליאק היה "לקחת את החוק לידיים": הם הוציאו מדריך מיוחד (אפשר לרכוש אותו דרך הקו החם של העמותה, טל' 03-6781481), המכיל רשימת מוצרים ללא גלוטן.
הקלוריות והשומן
למי שמבקשים לרזות חשובים שני נתונים: כמה קלוריות מכיל המוצר, וכמה מהן מגיעות משומנים. "אם רוצים לרזות", מסבירה הדיאטנית הקלינית עירית ברק, "אי אפשר לצרוך תפריט עשיר בשומן. אם 20% מהקלוריות שאנחנו צורכים יגיעו משומנים, התפריט יהיה מרזה. חשוב שלכל היותר 30%-25% מהקלוריות יגיעו משומן. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהגוף מתקשה לוותר על השומן שלו עצמו כאשר הוא צורך הרבה שומנים".
"אחוזי השומן שעל גבי המוצר", אומר יאיר להב, דיאטן קליני ורכז לימודי הכושר והוראת התזונה במכון וינגייט, "מתייחסים לכמות השומן, לא לקלוריות. חוסר הידע הזה מביא לתרגום לא נכון של הערך הקלורי במוצרים. וכך, במוצרים שהצרכן חושב שהם מרזים, הרבה מהקלוריות מגיעות משומנים".
דוגמה טובה היא המיונז הקל: מוצר המכיל כ-330 קלוריות וכ-35 גרם שומן. כל גרם שומן מכיל 9 קלוריות. כדי לחשב כמה מהקלוריות יגיעו מהשומן, נכפיל 35 ב-9. התוצאה - 315 קלוריות (מתוך 330 במוצר כולו) - מלמדת שכמעט 100% מהקלוריות מגיעות משומנים. דוגמאות דומות: חמאה קלה, מרגרינה קלה, עוגיות ללא סוכר, חומוס לייט, חלבה לייט ושוקולד ללא סוכר.
צבע מאכל - קוד שמור
החוק הישראלי מתיר ליצרנים לציין "מכיל צבעי מאכל" בלי לפרט מה בדיוק מכיל המוצר. במקרה הטוב תקבלו קוד, למשל E-129 (האות E מסמלת "אירופה" והמספר הוא מספרו הסידורי של החומר בתקן האירופי). לדברי ד"ר ג'רי וסטין, מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית בבית החולים הדסה עין כרם, השימוש בכותרות ובקודים לא מקרי ונועד להסתיר אינפורמציה.
"כשמישהו משתמש בצופן, ברור למדי שהוא לא רוצה שיבינו מה הוא אומר", אומר ד"ר וסטין. "למשל, כשהוא כותב E-129, הוא לא רוצה שתדעו שזה הקוד לצבע מאכל ששמו 'אדום אלורה', שעלול לגרום למחלות קשות כמו גידולים, לימפומות ואלרגיות ולסכן את הסובלים מרגישות בדרכי הנשימה".
נכון להיום קשה מאוד להימנע לחלוטין מאכילת צבעי מאכל ותוספים לא בריאים אחרים. דרך אחת היא לצמצם את השימוש במזון משומר. אם אין לכם ברירה, העדיפו תוויות המציינות "צבעי מאכל טבעיים" או "משמרים טבעיים". לרציניים מומלץ להתעמק בספרו של ד"ר חיים סדובסקי, "לסלק את הקוץ", שסוקר את כל מה שמוסף למזון שלכם, כולל הפירוש של שמות הקוד השונים.
מ"דל" ועד "טבעי"
התווית: אמיתי/טבעי
מה היא משדרת? מוצר נקי בלי תוספות מיותרות
איפה המוקש? כדי לבדוק אילו תוספות "אמיתיות" יש במוצר
התווית: ללא כולסטרול!
מה היא משדרת? מוצר בריא, בלי הכולסטרול הרע
איפה המוקש? צמחים פשוט לא מכילים כולסטרול. ולכן התוויה כזו על מוצרים מהצומח היא חסרת משמעות. זה גם לא אומר שהמוצר בריא: כדאי לראות אם הוא מכיל שמנים מוקשים, שפגיעתם רעה עוד יותר.
התווית: ללא סוכר!
מה היא משדרת? שהערך הקלורי מוקטן
איפה המוקש? יש שוקולדים "ללא סוכר" שנפחם גדל באמצעות הוספת שומן. המשמעות: הערך הקלורי גבוה, לפעמים אפילו יותר מבמוצר הרגיל.
התווית: דל שומן/דיאט: עד 2 גר' שומן ל-100 גר'
מה היא משדרת? זה טוב לדיאטה
איפה המוקש? מתוך 100 גר' מוצר רק 2 גר' יכילו שומן - אבל חלק גדול מהמשקל הוא מים. כמה אחוזי שומן מתוך החומר היבש מכיל המוצר - זה מה שאתם צריכים לגלות.
התווית: נטול שומן: לא מכיל שומן כלל
מה היא משדרת? יש יותר מרזה מזה?
איפה המוקש? נטול שומן, נכון, אבל לא בהכרח נטול קלוריות: אלא יכולות להגיע מפחמימות, וכך יהיה למוצר ערך קלורי גבוה.
התווית: דל קלוריות: לכל היותר 40 קלוריות ל-100 גר'
מה היא משדרת? מעולה למשקל
איפה המוקש? כמו בסעיף 4: צריך לראות כמה מהמשקל הוא מים, וכמה קלוריות מכיל החומר היבש
התווית: מופחת שומן/קל/לייט: כ-1/3 מהקלוריות שבמוצר רגיל
מה היא משדרת? רק שליש הקלוריות - מה יש להוסיף?
איפה המוקש? רגע, כמה קלוריות מכיל המוצר המקורי? אולי זו פצצת מצרר אנרגטית שאפילו שליש ממנה (בהנחה שזה רק שליש) משמין מאוד?
