הפסיון של קופטש

דמיינו לעצמכם עולם שבו אלוהים מזדקן, מעשן, בעל כרס וזיפים, נתון בחלוק בית שהרים ממלון "דן" ומצווה על בנו, ישו, להיפרד מגן העדן המג'וייף בו הוא גר ולרדת לכדור הארץ להביא לו מירושלים נעלי בית של "המגפר", שהדליקו אותו בערוץ הקניות. נשמע כמו טריפ גרוע? לא רחוק. מחר ייצא לבתי הקולנוע ברחבי הארץ סרטו החדש של אסי דיין, "העולם על-פי אלוהים", שמפרק לאלוהות ובעיקר לצורך האנושי באמונה את הצורה. עם אסי דיין בתפקיד אלוהים, טינקרבל בתפקיד השטן, קופטש בתפקיד ישו וגילה אלמגור כבתולה מרים, אין ספק שמדובר בסרט.

קופטש מגדיר את הסרט "שפינוזי", ובכלל, אם תשאלו אותו, מדובר ביצירה פילוסופית מן המעלה הראשונה שעם מסריה הוא יותר ממזדהה. "אין כוח עליון שאליו צריך לבוא בטענות כשהדברים לא מסתדרים, או שממנו צריך לדרוש שיעשה בשבילנו. אלוהים לא עובד אצלנו בהגשמת משאלות ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו", הוא עונה בתשובה לשאלה כללית על המסר העיקרי שהוא מוצא ביצירתו הקולנועית החדשה של דיין.

גן-העדן מצטייר על מסך הקולנוע של דיין כמקום עזוב שדומה יותר למבנה נטוש מאשר למקום שאפשר לפרוש אליו לחיי נצח מאושרים. קופטש מסביר: "אסי צייר גן עדן עלוב ומתמוטט בכדי להראות שלקונספט של האלוהים דרושה רפורמה רצינית ושיפוצים".

גאולה זה State of Mind

עניין האמונה, זה לא חדש, קרוב ללבו של קופטש. אמרו שהוא חוזר בתשובה, ספרו שהוא לומד קבלה, תכניות טלוויזיה שהוא הנחה עסקו לא מעט בשאלות קיומיות ובחיפוש תשובה, ורק לאחרונה, במסגרת פסטיבל ה"תיאטרונטו" להצגות יחיד בהבימה, הוא העלה את ההצגה "הבשורה על-פי יוסי" שבוחנת את ישראל 2004 דרך עיניו של יוסף הנגר, אביו של ישו.

"זה נושא מאד קרוב ללבי, אמונה ודתות, אני לומד אותו ומנסה להעמיק מתוך רצון לברר לעצמי מה זה הקונספט הזה של אלוהות. לכן, כשאסי פנה אליי עם הרעיון להשתתף בסרט, הכל התחבר לי. מאוד רציתי לקחת בזה חלק. חוץ מזה, אסי זה אסי, ושנים אני רוצה לעבוד איתו. הוא איש מאד חכם והיה לי נוח לעבוד איתו, הייתה ביננו הבנה עיוורת והוא לא היה צריך לומר הרבה. אין בו פלצנות. את הטקסטים קיבלנו על הסט, נעשו בהם תיקונים תוך כדי, אסי אמר אקשן, צילם טייק אחד או שניים וזהו. הוא ראה את הסרט בבירור מההתחלה. אני חושב שהוא לא מחפש פרפקציוניזם, הוא רוצה ללכוד את הרגע. הוא יודע שהתכונה הזו של פרפקציוניזם כואבת לנפש".

למרות שהוא מגלם בסרט את ישו המשיח הגואל, בחייו הפרטיים קופטש לא ממש מחזיק מהפורמט המוכר של הגאולה כפי שהוא נשקף מעמודי ההיסטוריה. "מדברים תמיד על גאולה גדולה כזו, שיום יבוא ותנחת על כולנו, אני לא מאמין בזה. גאולה היא דבר פרטני, אישי ולכל אחד יש את הגאולה שלו, אם זה דרך האהבה או דרך דברים אחרים. חלקנו מגיעים לגאולה וחלקנו לא. אבל אין אירוע חד-פעמי, גדול ומכונן שישחרר את כולם, זה פשוט לא עובד ככה. גאולה בעיני, כמו משיח, זה בעיקר State of Mind, הלך רוח".

כשאלוהים יוצא לחופש

זה לא הסרט הראשון שקופטש משתתף בו ובטח לא האחרון, אך עם זאת באופן מפתיע, האיש שהחל את דרכו על בימות הסטנד-אפ, ומאז הנחה הפקות טלוויזיוניות שונות, נחשב למוכר הטלפונים הכי מגניב בשטח ונרשם כדמות הכי לא פוליטיקלי קורקט שעלתה על המסך בישראל ("פיני הגדול") וירדה ממנו ממש מאותה הסיבה, מסרב להגדיר את עצמו כשחקן.

"אני לא מחזיק מעצמי שחקן. אני משתתף בסרט של אסי כי הוא צלצל וזה עניין אותי, אבל לא תראי אותי עושה אודישנים לסרטים. אני עושה דברים שחשוב לי להגיד או שמעניין אותי לחוות, אבל אין לי כיף לדקלם שורות של אנשים אחרים. אני לא שחקן במובן הקלאסי של המילה, ואני חושב שגם אסי חיפש יותר מישהו שיבין במה מדובר, מישהו שקרא את הברית החדשה ויודע מה העניינים. במובן הזה אני חושב שזה סרט מאוד אליטיסטי בגישה שלו, מכיוון שהוא דורש ידע היסטורי והיכרות מסוימת של עולם הדתות בכדי להבין אותו, אני שמח שאסי האמין שיש לי את היכולת הזו".

בסרט מדגדג דיין את הפרובוקציה עם שטן שמוצג כמתבגרת קפריזית, שבכל פעם שהעניינים לא מסתדרים לה היא מענישה את העולם. פיגוע הטרור וקריסת התאומים, למשל, הם עונש על-כך שאלוהים לא הסכים לאפשר לה להנחית על העולם חורבן מקדים. רעיון נוסף שעולה הוא שבין השנים 1938-1945 אלוהים יצא לשנות שבתון. "זו לא פרובוקציה לשאול איפה היה אלוהים בתקופת השואה, זה רעיון מעורר מחשבה. ייתכן שהוא יצא לחופש כמו שאסי אומר, ייתכן שאין אלוהים או שפשוט הוא היה בצד שלהם. לגבי השטן, אני חושב שזה רעיון לא מוטעה להציג אותו כילדה קטנה. רוע הוא ילדותי, אנשים מבוגרים וחושבים לא יעשו דברים רעים אלא מתוך ילדותיות. אני באמת לא חושב שזה סרט פרובוקטיבי, למרות שמי שרגיש תמיד יימצא סיבות להיעלב".