לא מצחיק, אז צוחקים

מסע אלונקות: גמר "האקדמיה לצחוק", ערוץ 2, שישי 22:00

הבשורה הטובה: אחרי אלפיים שנות שידור, "האקדמיה לצחוק" הסתיימה. הבשורה הרעה: אנחנו נידרש, מתישהו, לצפות בספיישל שלם של צחי אירני. רגע, סליחה, קבלו תיקון שהגיע זה עתה: "האקדמיה לצחוק" עדיין נמשכת. אין לנו שום הוכחה שהסתיימה. תוכנית הגמר שלה היתה כה מפרכת ומתישה, עד שהגיע השלב – איפשהו בהפסקת הפרסומות ה-208 – שבו הרמת מבטך לשמיים בתחינה נואשת: אלי, אלי, זה לא ייגמר לעולם. הצחוק והים, רישרוש של כפיים, ורק האירני, בחירת הקהל.

ספיישל הסיום של "האקדמיה לצחוק" היה מסע אלונקות תובעני אל תוך הלילה. יותר מתוכנית טלוויזיה, זו היתה מסחטת אס.אם.אסים כפייתית; הסיבה היחידה שהשידור התמשך כל כך היתה הרצון לסחוט עוד כאלו. הצופים, התיזמון, העריכה, המתח – הכל הושלך הצידה לטובת המחלבה הכספית, לטובת שידור שמטרתו היחידה היתה למשוך זמן ולהפוך לפיליבסטר הראשון מחוץ למיתחם הכנסת. כך נראית תוכנית טלוויזיה שטלוויזיה היא העניין הכי פחות משמעותי בה.

צחי אירני היה המופע החלש ביותר. משהו חיוור וצפוי על איך להתחיל עם בחורה. הוא ניצח רק בגלל שהוא צחי אירני – תבינו מזה מה שתבינו, העובדה היא שמאז התוכנית הראשונה, אירני לא עשה שום דבר שממש הצחיק. יש לו הכישרון הקומי הבסיסי, אבל אסור לתת לו לכתוב לעצמו. שלישיית "דופה" ("קיל בילבי") עשו (לכל אורך הדרך, אגב) נונסנס מוצלח – לא משהו שגרייניק ואלתרמן לא התמחו בו מזמן, אבל נו – והיו גם המופע המשכנע ביותר של הערב. הם סיימו אחרונים, כמובן.

מה למדנו מ"האקדמיה"? שאתה לא עושה תוכנית-מציאות עם אנשים מציאותיים המסוגלים לגור יחד שלושה חודשים בווילה ולשמור על נימוס בלגי כמעט. שאתה לא עושה תוכנית המבקשת להמציא את הדור החדש של הסטנד-אפ הישראלי עם אנשים שטרם למדו לחקות את הדור הישן. ש"שידורי קשת" מסוגלים להפוך גם מרק פושר כמו "האקדמיה" – כישלון בקנה-מידה שלהם – לסוג של תפוח אדמה לוהט, לפחות לכמה שניות. אל תבנו על עונה שניה.

איפה הדרמה: "כוכב נולד 2", ערוץ 2, שישי 21:00

בתום תוכנית האולפן הראשונה לעונה של "כוכב נולד" יכולת לקום מהספה בלי הדקירה המציקה הזו בצד, שקורצת לך לוותר על כבודך העצמי – היי, אף אחד לא מסתכל! – ולשלוח אס.אם.אס למישהו מהמתמודדים (מיכל רשף!).

למה? כי תוכנית האולפן הראשונה היתה חלבית, סתמית ונטולת דרמות. כולם שרים טוב, אחיד, כולם נראים משויפים ומבושלים, הופעתם בוטחת – לאן בדיוק הם אמורים להתקדם? קטעי ריאליטי, טעויות, תיקונים, עבודה עם המתמודדים, הרפתקאות מחוץ לאולפן – כלום מכל זה לא היה. שום מתח, שום דרמה. משחק זיהוי השירים הפך חסר טעם, שכן אין כל משמעות לניצחון בו. השופטים באולפן היו רכים כחניכיים של תינוק גם כשאמרו ש"קשה עם חנה גור". אם צדי, ריקי ורוני לא מסוגלים – והם לא – לנסח לעצמם משהו שנון או מקצועי לומר, מוטב אולי לכתוב להם כזה (אופס. ל"כוכב נולד" יש רק שני כותבים. ההפקה מעולם לא ביזבזה הזדמנות להיות קמצנית).

צביקה הדר תיאר את שלבי התחרות המתוכננים. נכון לכרגע, מדובר באלגוריתם מתימטי כה סבוך עד שספק אם להדר עצמו יש מושג מה הקריא. אסף אשתר פרץ לאולפן על תקן... היי, על איזה תקן אסף אשתר בעצם? אשתר הוא כנראה משהו שרשום בחוזה של צביקה הדר, אחרת אין הסבר ממשי להמשך קיומו בתוכנית. "כוכב נולד" תצטרך להמציא לעצמה את הדרמה והמציאות מחדש. בינתיים היא מדשדשת.