שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    עוה"ד של משפחת קעאדן: "שיעור בחולשת ביהמ"ש"

    לאחר כמעט עשור איפשר מינהל מקרקעי ישראל לבני משפחת קעדאן לרכוש מגרש, ולבנות את ביתם ביישוב קציר. עורכת דינם, ד"ר נטע זיו, מסכמת את מסכת התלאות שעברה המשפחה מאז הגשת העתירה (אוקטובר 1995) ועד היום. לדבריה, "המקרה מהווה אבן בוחן ביחסי משפט וכוח ושיעור מאלף על חולשתו של המשפט להבטיח יישום החלטות שיש לגביהן התנגדות פוליטית חזקה"

    כמעט עשור שנים המתין עאדל קעדאן לבשורה שתאפשר לו לבנות בית ביישוב היהודי קציר. מחר אמור היה להתקיים בבג"ץ הדיון בעתירתו השנייה, ואולם, יום לפני הדיון החליט מינהל מקרקעי ישראל לאפשר למשפחתו לרכוש מגרש, ולבנות את ביתה ביישוב. נטע זיו, עורכת הדין של משפחת קעדאן כותבת ל-ynet על פסק הדין ועל חולשת בית המשפט בפרשה. 

     

    "פסק דין קעדאן הוא מקרה מבחן קלאסי למתח הטבוע בין משפט לבין פוליטיקה ולאוזלת ידו של המשפט להביא לשינוי חברתי של ממש: שינוי בשטח, בחייהם של אנשים, בחייהם של עאדל ואימאן קעדאן.

     

    חלפו למעלה מארבע שנים מאז פסק בג"ץ כי המדינה אינה רשאית לייחד יישובים או קרקעות ליהודים בלבד, ופסל מדיניות ארוכת שנים של מנהל מקרקעי ישראל להדיר – באופן רשמי וגלוי – ערבים מיישובים קהילתיים, אולם פסק הדין לא קויים.

     

    מסכת התלאות שעברה משפחת קעדאן מהגשת העתירה (אוקטובר 1995) ועד היום, מועד בו סוף סוף הודיע מינהל מקרקעי ישראל כי הם יקבלו מגרש ביישוב

    קציר – מהווה שיעור מאלף על יחסי משפט וכוח ועל חולשתו של המשפט להבטיח יישום החלטות שיש לגביהן התנגדות פוליטית חזקה.

     

    נושא מגוריהם של אזרחים ערבים ביישובים קהילתיים אכן שנוי במחלוקת חברתית, אולם לא משפטית. בחודש מרץ 2000 קבע בית המשפט העליון כי אסור למנוע ממשפחות ערביות להתגורר ביישובים קהילתיים. אך מרגע זה ואילך התגייסו כל מערכות הנגד כדי למצוא דרכים לעקוף את ההחלטה. לא להפר אותה בריש גלי, אלא למצוא בה "חורים", להשתמש במה שלא נאמר בה, להקים מנגנוני סילוק אלטרנטיביים, להתיש את המשפחה, להציע הצעות חוק "עוקפות בג"ץ" – רק לא לקיים את ההחלטה.

     

    "בג"ץ לא נתן סעד למשפחות"

     

    ייאמר מייד שבג"ץ הותיר פתח נאה לכך. החלטתו התקדימית לא כללה מתן סעד ישיר לבני המשפחה. מכאן נפתחה הדרך לסחיבת רגליים שנמשכה ארבע שנים. בתחילה התמהמהו "כדי ללמוד את ההחלטה ולהיערך לה". העיכוב החזיר את הקעדאנים לבג"ץ בשנית.

     

    אז נדרשו בני הזוג לעמוד בפני "ועדת קבלה", ובהיותם הערבים הראשונים העושים כן, נגרמה השתהות נוספת בבירור השפה שבה יבחן גרפולוג את "התאמתם" ליישוב.

     

    לאחר שנדחו על ידי וועדת הקבלה - לכאורה מטעמים ענייניים - התכוונו שוב לפנות לערכאות בפעם השלישית.

     

    ביני לביני הוגשו מספר עתירות נוספות לבג"ץ – הפעם על ידי יהודים – נגד ההליך הקלוקל של ועדות הקבלה. מסתבר שהוועדות מהוות אמצעי לנידוי לא רק ערבים, אלא גם אוכלוסיות אחרות שנמצאו "בלתי מתאימות" ליישובים קהילתיים.

     

    האבחנה: בין יישובים קטנים לגדולים

     

    הליכים אלו הובילו לשינוי הנוהל בדבר הקצאת הקרקעות ביישובים קהילתיים, שינוי אשר פתח את הדלת לפתרון עניינם של בני הזוג קעדאן. המינהל הבחין בין יישובים קטנים, בהם עד 300 משפחות לבין יישובים גדולים יותר.

     

    באחרונים, קבע הנוהל, לא יקוימו ועדות קבלה והקרקע תוקצה ישירות מהמדינה. היישוב קציר, הסתבר, מצוי מעל לרף ה–300 משפחות. בני הזוג ביקשו איפוא לקבל מגרש שלא באמצעות ועדת הקבלה, נדחו ושבו לבג"ץ. בשלב זה כבר לא היה על מה להגן. מינהל מקרקעי ישראל עצמו קבע את ההבחנה שהותירה את קציר מחוץ לתחום המותר בסינון תושביה.

     

    למדינה לא נותר אלא להורות על מה שצריך היה להורות מזמן – הקצאת מגרש בקציר לבני הזוג. ימים ספורים לפני הדיון נמסר לעורך דינם (דן יקיר), שהם יכולים לקבל מגרש ביישוב, ובמחירי 1995.

     

    עדיין לא ברור האם נאמרה המילה האחרונה בעניין. נכון להיום, מסרבת קציר לקבל את הדין בעניין "300 בתי האב", ומאיימת לתקוף הוראה זו בבג"ץ. אין ספק שמקרה קעדאן ימשיך להוות אבן בוחן למחויבות החברה בישראל לערכי שוויון וצדק, כבוד האדם ושלטון החוק". 

     

    ד"ר נטע זיו מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וייצגה את עאדל ואימאן קעדאן
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זום 77
    ד"ר זיו עם עאדל קעדאן בבית המשפט
    צילום: זום 77
    מומלצים