"הפלסטיני החזיק כוונת. שלנו"
אריה איטח, "האבא" של פלוגת "דולב" בגבעתי, ששכל את בנו בלבנון, הגיע אמש לביקור כואב אצל חבריהם של החיילים שנהרגו בעזה. "אמרתי להם כי עליהם להיות חזקים, לא לאבד תקווה. המשפחות איתם, כל עם ישראל איתם"
את הסיפור המצמרר הזה מספר ל-ynet אלוף-משנה (מיל') אריה איטח, הקצין שהקים לפני 20 שנה את פלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי. אמש (יום ג'), אחרי אירוע המטען שקטל 6 חיילים בפלוגה, חזר איטח לחיילים. לשבת איתם. לדבר על איך ממשיכים הלאה. רוב החיילים שהשתתפו במבצע עדיין נמצאים ברצועה, ובבסיס היו אתמול רק המעטים שחזרו וכן צוות מהפלוגה שהיה בעת האירוע באימון במרכז הארץ.
משפחת דולב, כך קוראים לפלוגה הזו מאז שנת 85', קצת יותר משנה מאז הקמתה. וזאת על שמו של אחד החיילים, דניאל ויין ז"ל, שנהרג במהלך אימון בדרום הארץ. המילים "דניאל ויין לא בינינו" מרכיבות את ראשי התיבות - "דולב".
איטח אינו זר לשכול. לפני 4 שנים שכל את בנו, צחי, בלבנון, שהיה חייל צה"ל האחרון שנהרג בארץ הארזים לפני נסיגת ישראל.
ליבו של איטח ניבא לו רעות כבר בשעות הבוקר המוקדמות, כששמע על האירוע בעזה וידע כי הפלוגה "שלו" נמצאת בעיצומה של הלחימה. "התפללתי שלא מדובר בחיילים האלה. אבל מהר מאוד הבנתי שזו הפלוגה שלי. שערותי סמרו. במשך כל היום הגיעו שיחות טלפון ממפקדים של היחידה בעבר. אנשים שראו את התמונות הקשות באינטרנט התקשרו אלי ושאלו איך מרגישים החיילים", הוא מספר.
אמש הגיע לבסיס, לשבת עם החיילים שאיבדו את חבריהם. האווירה היתה קשה, טעונה. שקט מקפיא. "רק דגי הזהב ששוחים להם בשני דליים במרכז רחבת המגורים של הפלוגה הם הדבר היחיד שנותר כתמול שלשום. כל היתר השתנה. רואים את זה על הפנים של הלוחמים. פנים צעירות, מוטרדות, כואבות. רואים שמשהו כבד רובץ על לבם".
אריה איטח עם בנו צחי ז"ל
רק שני צוותים מהפלוגה שהו בבסיס, יחד עם מספר חיילים מהצוות שנפגע. רוב הלוחמים מהגדוד, ששהו במרחב הפעולה, היו עדיין בשטח. איטח מספר כי החיילים הביטו בתמונות הכואבות בטלוויזיה, מנסים לשחזר את הרגעים האחרונים שבהם ראו את חבריהם, מה אמרו להם לפני שיצאו למשימה שהפכה להיות האחרונה.
"אחד הרגעים הכי כואבים בביקור שלי", אומר איטח, "היה כאשר אחד החיילים ראה בטלוויזיה כוונת נשק מסוג אלביט, שהייתה עד לפני מספר שעות מורכבת על הרובה של אחד מחבריו, וכעת נמצאת בידיו של פלסטיני רעול פנים. החברים בפלוגה סיפרו אחד לשני כיצד מכשיר הטלפון הנייד של אחד הלוחמים שנהרגו המשיך לצלצל, ועל הקו הייתה חברתו שחיפשה אותו, ולא ידעה מה עלה בגורלו".
"אסור לכם להישבר"
בתחילת שנות ה-90 נהרגו בקרב בלבנון מ"פ ושישה לוחמים של הפלוגה. התקרית בעזה היא אחת הקשות ביותר שספגה הפלוגה בשנים האחרונות.
איטח מספר כי חש צורך לדבר עם החיילים על העתיד. "אמרתי להם כי עליהם להיות חזקים, לא לאבד תקווה. הזכרתי להם את כל הפעולות המוצלחות שהם עשו, את הלחימה העיקשת, כמה הם מוערכים ונחשבים לטובים מבנינו. אמרתי להם שאסור להם בשום פנים ואופן להישבר. המשפחות איתם, כל עם ישראל איתם".
מה עושים, שאלו החיילים, לצאת ולבקר את המשפחות השכולות? "המלצתי להם להישאר ולהמתין מעט, עד אשר הדברים יתבהרו, ורק אז להגיע למשפחות, לחבק אותן ולהישאר איתן ברגעים הקשים", הוא אומר.
רגע לפני שעזב את הבסיס ואת חיילי הפלוגה, הבטיח להם איטח כי ישוב. "החיילים ראו בטלוויזיה עד כמה הצבא לא מוותר, מזרים כוחות ועושה הכל על-מנת להשלים את המשימה הקשה הזו. אני חושב שזה ניחם אותם במעט, למרות הכאב העצום שהם חשים".
לפנייה לכתב/ת 
