תנועת "שלושה אבות": להחריף את הלחימה בעזה

"חיי הבנים שלנו הרבה יותר חשובים מחייהם של המחבלים", כך אמרו היום (ה') שלושה אבות, ששכלו בשנה האחרונה בנים במהלך פעילות מבצעית בשטחים.

בעקבות האירועים האחרונים בעזה, ופיצוץ שני הנגמש"ים, יום אחרי יום, הקימו האבות את התנועה החדשה נגד הנסיגה מעזה, שקיבלה את השם "שלושה אבות" - כתגובה לארגון "ארבע אמהות", שקרא בעבר לצאת מלבנון.

לפני מספר שנים פעל ארגון בשם "שלושה אבות", שהורכב מבני משפחותיהן של קצינות צה"ל, שקראו לצבא להפעיל מדיניות של אפליה מתקנת ולקדם נשים לתפקידים בכירים.

זכריה קוממי, משה קינן ועו"ד ברוך בן יוסף איבדו את בניהם במהלך פעולות של צה"ל, שהחליטו להקים תנועת מחאה ציבורית רחבה שקוראת: "במלחמה כמו במלחמה – צריך להילחם בלי רחמים נגד האויב. החיים של הבנים שלנו יותר יקרים מחייהם של המחבלים".

הבוקר קיימו השלושה תפילת מחאה מול בית המשפט העליון, הקוראת להפסיק עם "המוסר המזויף" ולהסיר את הכבלים מידי צה"ל.

משה קינן: "אנחנו מרחמים על האויב" 

סמל ראשון אביהו קינן ז"ל נפל באל בורייג' שבעזה ב-25 בספטמבר 2003, והוא רק בן 22. הוא הותיר אחריו הורים וארבע אחיות. הוא שירת בסיירת גבעתי והיה צריך לעצור מבוקש בן 18.

"כנראה היו שם חפים מפשע ועל מנת לא לפגוע בהם, הכניסו את הבן שלי וחיילים נוספים לאל בורייג'", סיפר היום האב, משה קינן ל-ynet. "הם נכנסו לאחד הבתים ששם, על פי החשד, הסתתר המבוקש. שאלו את בני המשפחה אם הוא נמצא בבית והם אמרו שלא. הכוחות לא האמינו והחלו לסרוק חדר חדר. בחדר האחרון התחבא המחבל מאחורי קיר גבס, ירה דרך הקיר וכדור אחד פגע בראשו של אביהו והוא נהרג".

קינן הוסיף: "אנחנו רוצים לומר בדיוק ההפך מ'ארבע אמהות'. אנחנו חושבים שאנחנו במלחמה ובמלחמה יש אויב. במקום להילחם באויב אנחנו נלחמים אחד נגד השני ומרחמים על האויב האמיתי וחושבים שיש אויב חף מפשע. זה דבר והיפוכו. כי אם הוא חף מפשע הוא לא אויב".

בנו נהרג בערב ראש השנה וקינן אומר שהוא מרגיש רגשי אשמה על מותו. "הייתי צריך לקום ולעשות מעשה לפני שהבן שלי נפל ולא אחרי, כדי להיות ראוי לבן שלי. הבן שלי היה מוכן להקריב את החיים שלו בשביל מה שצודק, בשביל להגן על התושבים שגרים בארץ ישראל ואני רוצה להיות ראוי לו".

"במלחמה כמו במלחמה"

בתגובה לאמירותיו של שלמה וישינסקי, שאיבד את בנו ליאור בתקרית אתמול, אמר קינן, שהיה שכנו של וישינסקי והכיר אותו כשילדיהם היו תינוקות, כי "אנחנו צריכים לחשוב איך לכבד את הבנים שלנו".

"פוליטיקה היא פוליטיקה", אומר קינן. "השאלה היא לא לצאת או לא לצאת מעזה. יש לנו מכנה משותף והבנים שלנו זה הנוער הכי קדוש שמוכן להקריב את עצמו על מנת להגן על המולדת ואנחנו צריכים להיות ראויים להם. זה אויב שרוצה להשמיד אותנו, לא רק ביהודה ושומרון אלא גם בפתח תקוה ובתל אביב".

חנה, אשתו של קינן, אמרה: "אני חיזקתי את הבן שלי גם כשהיה בצבא. הוא אמר לי 'אני בכוח הפורץ כדי לעצור מבוקשים על מנת להציל את עם ישראל'. התפללתי וחיזקתי אותו כשיצא לפעולה. אף פעם לא חשבתי לדבר כמו 'ארבע אמהות', שאמרו לבנים שלהן שלא יסתכנו, שלא ייקחו את התפקיד. זה טבעי ואנושי שאמא תדאג לבן שלה, אבל אנחנו במלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה".

זכריה קוממי: לא נשתוק יותר

זכריה קוממי איבד את בנו, סמל ראשון רענן קוממי ז"ל, ב-5 בספטמבר 2003. רענן היה בן 23 במותו ושירת כלוחם בשייטת 13. הוא נפל במהלך פעילות למעצר מבוקש בשכם שפתח באש לעבר הכוח. "אנחנו מתכוונים לצאת ולהפגין ולא לשתוק יותר. שישמעו את הקול שלנו", אמר זכריה קוממי.

"מהיום הראשון ידענו שהיה שיקול לא נכון כאשר הכניסו למקום חיילים רגלית. הם ידעו שהמחבל הארור נמצא שם, אבל בכל זאת הם הכניסו חיילים ולא ביצעו פעולה אחרת כדי לא לפגוע באנשים חפים מפשע", אמרה ל-ynet אשתו של זכריה, יקירה. "המוסר עובד לכיוון השני, לא לכיוון החיילים והבן שלי, ששאף למצוינות, נהרג".