פיז'ו 407 - אריה עם סגנון
פיז'ו מנסים בעזרת ה-407 החדשה להפיח חיים בפלח שוק מצטמצם באירופה - משפחתיות גדולות. נסיעת בכורה בפורטוגל, ממש לפני תחילת שיווק, אמורה הייתה לתת תשובות. האם יש להם סיכוי להצליח?
שנים רבות הייתה סדרה 4 (כך נהנים היום פיז'ו לכנות אותה, מעניין למה) לב-ליבו של היצרן הצרפתי. מאז הופעת ה-402 החדשנית ב-1935, הפך המספר 400 לחשוב מאד מבחינת מכירות, ובשנים מסוימות למזוהה ביותר עם פיז'ו - כמו במקרה של ה-403 וה-404.
אבל השפל במכירות של ה-406 המשפחתית בשנים האחרונות, יחד עם כישלון יחסי של כל המשפחתיות הגדולות, לימד את פיז'ו שהדרך חייבת להשתנות. כי בניגוד למה שקורה בארץ, באירופה נגסו יוקרתיות קטנות ומכוניות נישה ייחודיות ללא רחם במשפחתיות.
וכך, 70 שנים ו-8.5 מיליון מכוניות אחרי ה-402 "ההיא", יוצא האריה הצרפתי לקרב על מרכז השדה. וברור לו, מעל ומעבר לכל ספק, שהפעם הוא חייב להציג משהו מיוחד.
נראית שונה
ואותו "דבר מיוחד", כפי שלמדה היטב פיז'ו בשנים האחרונות, חייב להתחיל מבחוץ. אכן, אין ספק שה-407 נראית מיוחדת, ולא רק לצד ה-406, שריד אחרון לעידן השמרני בפיז'ו. היא אמנם אינה קלה לעיכול, בעיקר בגלל חרטום ארוך וסרח עודף יוצא דופן בגודלו מלפנים. לכך יש לצרף גם כונס אוויר עצום מידות, ומעליו יחידות תאורה יוקדות.
זה בולט, זה אגרסיבי, אולי אפילו מדי עבור מכונית משפחתית. אלא שעל הכביש היא נראית טוב בהרבה מאשר בתמונות, ואפילו טוב מכפי שהיא נראית בעמידה. אגב, בפיז'ו מסבירים אגב את סרח העודף מלפנים בניסיון להגן כמה שניתן על הנוסעים והולכי הרגל במקרה של תאונה.
מהצד ברור שפיז'ו ניסו ליצור צללית "קופה" למכונית הסדאן הגדולה, עם חלון צד בסגנון ה-206, גג משתפל ואחוריים קצרצרים. אגב, מאחור מזכיר העכוז את האחוריים המפוסלים של פרארי. וזה לא יכול להיות גרוע.
תא הנוסעים אינו מסקרן באותה מידה את העין, אך אף הוא אינו שגרתי, ומסמן בעיקר שיפור איכות, תחושה ומראה. עם מעט השראה מב.מ.וו ואודי, בחרו גם הצרפתים לעסוק נמרצות באזור שבין הנהג לנוסע. שם מרוכזות באופן ברור ונאה בקרת אקלים מפוצלת חדשה, מערכת מידע ושמע ומיתוג משני.
דווקא לוח המחוונים מוכר וברור, ובמרכזו - שוב, כמו באודי - תצוגה גדולה ועשירה למחשב ולתפקודים נוספים כמו למשל בקרת יציבות. הפלסטיק נעים למגע והתחושה איכותית יותר מהמוכר מפיז'ו, כולל ה-607 הוותיקה. תנוחת הנהיגה נמוכה מהמקובל לאחרונה בפיז'ו, וזה לבטח לא עוזר לאיכות הראות לפנים עקב מכסה מנוע ארוך ומשופע.
לנוסעים מאחור מובטח חלל נעים ומהודר יחסית, גם אם לא נדיב באופן מיוחד. בזכות מבנה מתלה אחורי שטוח, תא המטען רחב ונוח לשימוש. פיז'ו אגב מתהדרת באפשרות לקבל את ה-407 עם שבע כריות אוויר (אחת לרגלי הנהג) ושני וילונות צד. שתדעו.
מבחר גדול
מבחר מנועי ה-407 מוכר לנו, ונע בין 1.8 ליטר (116 כ"ס), 2.0 ליטר (136 כ"ס) ו-2.2 ליטר (158 כ"ס), ל-V6 הגדול (3.0 ליטר, 211 כ"ס) באגף הבנזין. החידושים במקרה זה נמצאים דווקא באגף הדיזל, עם יחידות 1.6 ליטר (109 כ"ס) ו-2.0 ליטר (136 כ"ס) מהדור החדש של מנועי המסילה המשותפת.
תיבות אוטומטיות יוצעו בכל המבחר למעט מנועי 1.6 ו-1.8, ופיז'ו אפילו פוסעת קדימה בתחום עם שישה הילוכים. למרבה הצער, היא עושה זאת רק בגרסת ה-V6. היתר יקבלו תיבה אוטומטית עם ארבעה הילוכים בלבד. אגב, אם צריך לקבל תזכורת להבדל בין אירופה לישראל, הרי שלהשקה בפורטוגל מתייצבת ה-407 בעיקר בגרסאות ידניות (2.2 ו-2.0 דיזל) המתגאות בשישה הילוכים. האוטומטית היחידה באזור היא ה-V6.
נוסעים
אני פותח ב-2.2 ליטר שמוכיח יכולת לא רעה, כולל זמינות כוח טובה הודות לתזמון שסתומים משתנה. חלוקה נכונה של יחסי ההעברה עוזרת כאן לביצועים לא רעים. אלא שמנוע הדיזל בעל נפח של 2.0 ליטר "בלבד" והספק מרבי של "רק" 136 כ"ס, מרשים אותי יותר. ראשית הוא מציע לנהג 32.7 קג"מ, או עד 34.7 בגדישת-יתר רגעית. וזה המון כוח.
התוצאה היא שגם אם למנוע הבנזין יתרון קל בהאצה מעמידה ומהירות מרבית, דורש הדיזל הרבה פחות מאמץ או החלפות הילוכים כדי לשמור על קצב מהיר בתחומים רלוונטיים. למעט טרטור מסוים בסל"ד סרק הוא גם שקט למדי ואינו מסגיר במהרה את מוצאו. משום מה, פעולת התיבה והמצמד כאן פחות נעימות מאשר במנוע הבנזין.
ה-V6 לעומתם הוא כבר סיפור אחר. הוא נעים יותר לאוזן, מתאמץ עוד פחות אך מרשים הרבה יותר. זאת למרות שעם תיבה אוטומטית, הבדל הביצועים המעשי לעומת ה-2.2 הידני אינו גדול במיוחד. עיקר הבשורה כאן היא התיבה האוטומטית, המיישרת סוף סוף קו עם הטובות שבתחום, ולבטח טובה בהרבה מכל מה שהכרנו בפיז'ו. כמה חבל שהיא מוגבלת רק לגרסאות הבכירות.
נוהגים
בפיז'ו גאים במערך מתלה רב-חיבורי חדש מלפנים ומאחור. אגב, בעיקר בקדמי, שדומה לעצמות עצה כפולות אך מתיימר להציע הפרדה טובה יותר בין היגוי לתנועת מתלה. לעומת זאת, אנחנו פחות מתלהבים לשמוע שגם ב-407 עברה פיז'ו להגה אלקטרו-הידראולי הדומה לזה ב-307.
אז לא. לצערנו אי אפשר להחמיא לו יותר מאשר לציין כי יחסית להגה כוח חשמלי הוא טוב. כי הוא פשוט אינו מציע את אותה תקשורת מופלאה של פעם - בניגוד למובטח אגב. לצד החיוב יש לציין משקל נכון ופעולה מדויקת, בעיקר תגובה נחושה להפניה. למזלו של אותו הגה, הוא פחות מפריע גם תודות ליכולת שלדה מרשימה.
על כבישים משובחים ועם צמיגים במידות סופר-נדיבות - 215/55R17 - הציגה ה-407 אחיזה מצוינת והתנהגות מאוזנת להפליא. כזו שגורמת לי להרגיש שניצלתי מדי את הבלמים הטובים, ושאפשר אם רק רוצים לפנות מהר יותר. כזו שמותירה את בקרת היציבות מחוסרת עבודה. אפרופו - אי אפשר לנתק אותה ידנית.
ומה עם ה-V6, ששוב יוצאת דופן? האם הצליחו הצרפתים לייצר ספינת דגל הולמת לאחר שנים רבות כל כך? לא ממש. הגה סרווטרוניק לא מדויק וקל מדי, מערכת כיוון בולמי זעזועים (מצב "רגיל" ו"ספורט") שמקלקלת כיול מוצלח בדגמים רגילים, תג-מחיר גבוה מאד. כל אלה באמת הופכים את הגרסה הזו למיותרת.
מתחילים להכיר
נכון שבפגישת ההיכרות נעדרו גרסאות ויחידות כוח שמיועדות לשוק המקומי (למה, בעצם?), אבל גם אלה שפגשנו מבטיחות כי פיז'ו ביצעה צעד גדול לפנים לעומת ה-406, ומצליחה עם ה-407 לחזור לקדמת הבמה. את זה היא עושה תוך המשך הקו המהודר-מסוגנן-יוקרתי שהביאה עמה לקטגוריית המשפחתיות הפאסאט של פולקסווגן.
לעומת היריבות היא בהחלט נראית מהודרת ומזמינה, ואין ספק גם שתפגע לא רק במתחרות אלא גם בבנות משפחה כמו ה-C5 של סיטרואן וה-607, שנראית לצידה פשוט לא רלוונטית יותר. עם זאת, תג-מחיר התחלתי של 160,000 שקלים עלול להוות בעיה. מצד שני, עם גרסאות ה-2.2 תוכל פיז'ו "לשחק" ברווח שבין משפחתיות ליוקרתיות.
בכל מקרה, על גרסת ה-V6 שתעלה כ-240,000 שקלים אפשר לוותר מראש. בעצם, כדאי לארגן עצומה הקוראת לצרפתים לשדך את התיבה החדשה גם למנועים הקטנים. זה מגיע לנו, אחרי כל-כך הרבה שנים.
