מצב החסה באירוויזיון

וכן, כמו כל פטריוטית ציונית מצויה, גם אני החזקתי חזק חזק אצבעות לדוד ד'אור שלנו שהלך לייצג אותנו בזמן פוליטי לא קל, אבל נניח רגע לפוליטיקה. אני חושבת שד'אור לא היה הבחירה המושלמת לתחרות, השיר שלו היה יפה ומקסים והוא שר טוב מדי בשביל תחרות כזאת. איך אומרים, סובל מיתר כישורים.

בכלל, משהו מוזר קורה לאירוויזיון, מצד אחד הוא הולך והופך להיות במה מבוקשת מאוד באירופה - רק תראו כמה מדינות רצו להשתתף השנה וכמעט לכל אחת מחברות בריה"מ לשעבר היתה נציגות. מצד שני הוא הופך משנה לשנה לפחות ופחות רלוונטי לתעשיית המוסיקה העכשווית. למרבה הצער ד'אור לא עלה לשלב הגמר. הנחמה היחידה היא שזה איפשר לנו להתמקד בשירים באופן אובייקטיבי ובלי מעורבות רגשית.

המנחים היו ללא ספק גולת הכותרת של האירוע. האיפור והתסרוקות שלהם היו על גבול הפאתטיות והמנחה הזכירה לי בעיקר את לימור. ממש לא הבנתי למה המנחה לא ויתר על הצעיף בצורת הלב שהוא שם על החליפה עם הפפיון הלבן ההורס. יותר מזה אני לא אוסיף, אני לא רוצה לעורר תקרית דיפלומטית. לא היה שום הבדל בין החצי גמר לגמר. הגרפיקה והתלבושות החשופות לא השתנו בין שתי התחרויות. הכי ריחמתי על הזמרים, שחשפו בפנינו את החזה המרוט שלהם. מסכנים, איזה סבל זה. לדעתי חזה שעיר זה הרבה יותר סקסי. הזמרת הרומנייה נראתה כאילו ברחה ממועדון סאדו מאזו עם רצועות העור שהיו אמורות לתפקד כבגד. כשהאוקראינים עלו לשיר שמחתי שהילדים שלי כבר במיטה, אחרת הם היו נבהלים מההופעה בסגנון ג'ינג'יס חאן שנלקחה הישר מהרי אוראל. כשהחרבות נשלפו הלב שלי צנח.

ויש גם מסקנות. ארבעה מתוך חמשת השירים שהגיעו למקומות הראשונים השתתפו בחצי הגמר, וכנראה שביצוע השיר פעמיים רק עזר להם. מדינות הגוש המזרח האירופאי תמכו אחת בשנייה, וכנראה שמעכשיו האירוויזיונים ינדדו מזרחה.

ועוד הערה לסיום. בקהילת הגייז המקומית טוענים שבכל פעם שהשיר הישראלי זכה במקום הראשון היו מעורבים בו חברים מהקהילה. יכול להיות שיש בזה משהו.