יומני רפיח

במלחמת עירק, מלחמה דיגיטלית ואלקטרונית למהדרין, נעשה, לראשונה בהיסטוריה, שימוש ביומני רשת (בלוגים) ככלי לדיווח מאזורי הקרבות. כפי שניתן לצפות, רוב הבלוגים לא הופעלו על ידי כתבים "מטעם" או עיתונאים מוכרים, אלא על ידי פעילי שלום וגולשים עיראקיים אנונימיים, ששיתפו את העולם במתרחש מחוץ לחלונם וסיפקו מקור מידע חשוב, משלים, מהימן (לפרקים) ומוחשי יותר מכלי התקשורת המרכזיים.

בדומה לעירק, גם לקרבות המתנהלים ברפיח ובעזה מוקדשים בלוגים. אמנם, נראה כי הגישה לאינטרנט אינה אפשרית בעיר הקרבות בשלב זה, אך הדיווחים זורמים באמצעות SMS ומתפרסמים על ידי בלוגרים הממוקמים בעזה. חלק מהכותבים מדווחים על מתקפות צה"ל, חלקם על החלטות שמקבל הצד הישראלי, ואחרים מספרים כיצד הצליחו בכלל להעלות את ההודעות ביישובים שמנותקים מהחשמל, בהם גלישה באינטרנט היא לא ממש הפעולה הכי שפויה שיש.

ילדי רפיח

הבלוג המתפרסם ב-Rafah Kid (ילד רפיחי) כולל הודעות של כותבים שונים, שעל פי האתר כוללות גם שניים מתושבי רפיח, מוחמד ק. ואניס. הבלוג מופעל על ידי אדם המזדהה כמארק, המתגורר כעת בלונדון ומפרסם את מרבית ההודעות. על פי האתר, אותו מארק שהה בעבר ברפיח, במסגרת עבודה עם תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM), אך הבלוג הינו אתר עצמאי והדעות המתפרסמות בו אינן משקפות בהכרח את דעת הארגון.

בבלוג ניתן למצוא הודעות המתעדות את המתרחש ברפיח בפרט וברצועת עזה בכלל. ההודעה שפירסם אתמול (ד') בצהרים מוחמד ק. למשל, מתארת את ירי הטילים שביצע אתמול צה"ל לעבר מפגינים, שגבה קורבנות פלסטינים. על פי הבלוג, "מסוק אפאצ'י של צה"ל ירה שלושה טילים לעבר אלפי המפגינים שהשתתפו בעצרת השקטה ברפיח, שהתקיימה כאות סולידריות עם תושבי שכונת תל סולטן המכותרים. מהירי נהרגו לפחות 22 איש, ביניהם 10 ילדים, ונפצעו למעלה מ-50 איש". זאת, בניגוד לגירסה של דובר צה"ל, לפיה לא בוצע ירי לעבר אזרחים, וכי מדובר בטיל יחיד, שגרם להרג של שמונה בני אדם.

בבלוג מדווח מוחמד כי טילפן לחבריו ובני משפחתו, שלדבריהם "שמעו הדי פיצוצים עזים במרכז העיר, צעקות וסירנות של אמבולנסים בכל מקום". מעניין לראות כי דיווחו זכה לתגובות מתלהמות משני צידי המתרס. גולש שהזדהה בשם FUCK PALESTINE, קיווה שההרג יימשך והביע את קורת רוחו מכך שהפלסטינים "נדרשים לשלם על פשעיהם נגד האנושות". הגולש ג'ון השיב לו בברכת "לך תזדיין חלאה ציונית-גזענית", כשהדיאלוג ביניהם נסתיים עם איחוליו של FUCK PALESTINE לג'ון ש"הלוואי וידרוס אותך בולדוזר בעתיד הקרוב".

האינתיפאדה האלקטרונית

אתר נוסף המפרסם יומנים מקוונים של אנשים השוהים ברצועת עזה, רובם ככולם פלסטינים, הוא "האינתיפאדה האלקטרונית" (EI), שאמנם מתעדכן בתדירות נמוכה יותר מקודמו, אולם כולל סיפורים קשים לא פחות. גאהדה אג'יל למשל, פירסמה ביום א' דיווח מזאהר שברצועה:

"מאז יום ג', ה-11 במאי, נאסר על אלפי אנשים, בהם תינוקות, ילדים, סטודנטים, נשים וגברים מכל הגילאים - ליהנות מהזכות הבסיסית של חזרה לבתיהם. אין חוק בעולם שאוסר על חזרה הביתה. אבל בפלסטין זה קורה. וישראל, המדינה הדמוקרטית לכאורה, היא זו המפרה את הזכות הבסיסית הזו". האנשים אליהם מתכוונת אג'יל הם פלסטינים שביקרו בעזה בטרם הוטל עוצר כולל על העיר, ורצועת עזה חולקה לשלושה חלקים נפרדים שהמעבר ביניהם אסור.

"אחת הנשים הללו היא אמי (המתגוררת בחאן יונס -ר.ש.), שבאה לבקר את אחותי המתגוררת בשכונת סברה, הסמוכה לשכונת זייתון שבעיר, אותה הפציץ צה"ל בשבוע שעבר". אג'יל ממשיכה לגולל את סיפורה, שנשמע לפרקים כמו סיפור הרפתקאות לילדים, המתרחש בזמן ובמקום אחר. בסופו, מצליחות היא ואמה לשוב הביתה בשלום.

על פי דף האודות באתר, EI הוא ארגון תקשורת עצמאי ללא מטרות רווח, "המחויב לחינוך מקיף של הציבור בשאלות של פלסטין, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומצב התושבים בשטחים, מהיבטים שונים". הארגון מתיימר לספק תוספת הכרחית לסיקור התקשורתי המיינסטרימי של העימות בין העמים. האתר נוסד על ידי ארבעה אנשים: נייג'ל פארי, לורי קינג-איראני, עלי אבונימא וארג'אן אל פאסד - עיתונאים, פעילי זכויות אדם ואנשי אקדמיה ששהו פרק זמן מסוים בארץ, ופעלו למען זכויות האדם בשטחים.

מדווחים מהשטח

על אף שהבלוגים מציגים עמדה חד צדדית פרו פלסטינית, נראה כי הדיווחים הישירים מהשטחים עשויים לשרת גם ישראלים, כגולשים וכבני אדם, והם מספקים מקור מידע חלופי או משלים לדובר צה"ל - צינור המידע העיקרי של הישראלים.